הנה סובב לו שוב הגלגל - ו
אריה דרעי שוב נמצא על הכוונת של רשויות החוק. היועץ המשפטי לממשלה זוכה להרבה מחמאות מפי אבירי שלטון החוק, אבל אני, כדרכי, מטיל ספק בכנותן של רשויות האכיפה. אינני יודע מי הניח את שר הפנים שוב במקום הזה - ולכן אין לי כל בעיה לחשוד במניעיהם של אלה שטרחו בעניין הזה. אני בטוח שהם אינם לגמרי כשרים. מעולם לא הייתי חסיד שוטה של אריה דרעי - אבל גם בפעם הקודמת לא הייתי לגמרי שלם עם הרשעתו. גם אז סברתי שמי שהוביל את החקירה נגדו לא היה לחלוטין חסר מניעים זרים.
לא יכולתי לשכוח, שכוחניות בוטה, מרושעת, ולא מידתית,עמדה, לא אחת, ביסוד חקירות פליליות נגד שרי משפטים, או נגד מועמדים לתפקיד הזה, כשאלה העזו למרוד במלכות. היחיד שניצל מציפורניה של פרקליטות דורסנית היה
דניאל פרידמן. קצת קשה היה להדביק לחתן פרס ישראל בתורת המשפט מעשים לא כשרים.
תמכתי, אפוא, בזמנו, באריה דרעי לכל אורך הדרך ואף נשאתי דברים בעצרת המונים שנערכה בבנייני האומה ערב הדיון בבקשה שלו לדיון נוסף. אריה דרעי כבר היה אז מאחורי סורג ובריח - ובשיחת טלפון שקיימתי עימו מיד לאחר סיום דברי אמרתי לו שלא יצפה לגדולות ונצורות מן המערכת המשפטית. בד-בבד, המשכתי להאמין בחפותו. מי שייצג אותו אז היה
יגאל ארנון - ולי לא היה כל ספק שאם פרקליט ברמתו נוטל על עצמו את הייצוג בעניין הזה, ללא תמורה, חזקה עליו שהוא מאמין שנגרם לו עוול משפטי.
בהזדמנות אחרת אף הצטרפתי להפגנת מעטים מול בניין משרד המשפטים במזרח ירושלים. אני זוכר שלצידי עמדו אז, בין השאר,
ציון אמיר ו
אמנון דנקנר. לא היה לנו ספק שמשהו מסריח הביא להרשעתו של אריה דרעי. עד המדינה שהעיד נגדו הוצא מפחי האשפה בשווייץ. השופטים לא ידעו, ככל שאני זוכר, מה עשתה פרקליטת המדינה באותה העת,
דורית ביניש, כדי להביאו מחו"ל. לימים, הוועדה לבחירת שופטים התכנסה בעצם ימי ה:שבעה" לאחר רצח
יצחק רבין כדי לבחור בה לבית המשפט העליון. עד כדי כך אצה הדרך למי שרצה במינויה.
מאיר שמגר כבר לא היה בסביבה כדי למנוע את המהלך הזה.
אבל לא זה עיקרם של דברים; מישהו כבר דורש מאריה דרעי להתפטר מתפקידו בממשלה. החוק אינו דורש זאת. מכאן, שמי שמבקש את זה אינו רוצה, כנראה, דווקא ברעתו של אריה דרעי, אלא בנפילתה של הממשלה הנוכחית. ואין כמו "חקירה" המלווה בפרסומים מגמתיים של חצאי אמיתות כדי לנקר את עיניו של פוליטיקאי.
אינני יודע, כמובן, כיצד תסתיים ה"חקירה" הזאת. אולם מהרבה טעמים אינני לגמרי סומך על הגורמים שינהלו אותה; לא עליהם - ולא על מי שיצטרך להכריע בסופו של יום אם יש מקום להגשת כתבי אישום.
יותר מדי כשלים מלווים מזה שנים לא מעטות את רשויות אכיפת החוק. אי-הגינות אינהרנטית שולטת ברמה. זה קורה כל העת - ולאיש לא צריך להיות ספק מי עומד מאחורי ההדלפות המגמתיות מחדרי החקירה. רשעות לשמה, היא שם המשחק. חזקת החפות של נחקרים הפכה זה מכבר למרמס תחת רגליהם של הגורמים החוקרים.
ולמי שיטען שבסופו של דבר בית המשפט הוא זה שמכריע את הדין אני עונה שאין בכך מאומה. הדרך לבית המשפט העליון - ולא רק לערכאה הזאת - רצופה בהרבה קומבינות. לשופטי בית המשפט העליון יש רוב חוסם בוועדה למינוי שופטים - ולכן הם יכולים לקבוע מי יבוא במקומם לאחר פרישתם. שיטות כאלה, אגב, ידועות רק במדינות שבהן מתקיים שלטון-יחיד.
אז עכשיו אנחנו שוב צפויים לגלים של "שמועות" ולהצהרות של פוליטיקאים שדורשים מראש הממשלה להשעות את אריה דרעי - ואני אינני מאמין לרבים מן הטוענים שרק רוממות שלטון החוק בגרונם. לא אחת, פוליטיקה-נטו מניעה את אלה הדורשים למצות את הדין עם הנחקר עוד בטרם נסתיימה החקירה; מה שפוגע בעצם היכולת להגיע לחקר האמת.
אנחנו חברה שאיננה מכבדת את זכויותיו של הזולת.
