במבי שלג היא כנראה באמת "במבי" - מין "תַמוֹאי" שכותב על פוליטיקה. וכשאתה קורא מה שכתב, אינך בטוח שהוא עצמו ידע מה באמת רצה לומר. היא איננה חדשה בברנז'ה וקראתי כמה וכמה מן המאמרים והרשימות שכתבה. לאחרונה, הזדמנה לידי רשימה שהופיעה ב
ידיעות אחרונות, במדור "דעות", תחת הכותרת: "מה קורה לבית היהודי?" (7.4.16); ושוב פקדה אותי התחושה הנ"ל.
בטרם קראתי את הרשימה, לא התקשיתי לשער למה כוונו הדברים. אני נמצא בארץ ברציפות עוקב אחר המדיה לגווניה - הבהירים והאפלים - מאזין לתקשורת המדוברת ומפעם לפעם אפילו משוטט ברשתות החברתיות הסוערות - לרוב ללא טעם וללא תכלית - ו...כלום. לא מצאתי שום יסוד סביר לשאלת הכותבת. עולמנו הקרתני כמינהגו נוהג וכמעט אין חדש תחת השמש: מעט זיהום אויר, תוספת תירוצים של מערכת הביטחון על שהיא רודפת יהודים במקום לרדוף מפגעים וטרוריסטים, עוד סיפורי קפקא על תפקוד משרד האוצר ומשרד הבינוי בנושא מחירי הדירות מול מצוקת הדיור, והחלטה
מפלגת נוספת של בג"ץ בשאלת מתווה הגז; בקיצור, "הכל בסדר".
על מה, אפוא יוצא קיצפה של במבי שלג מול
הבית היהודי? האם ומה באמת קרה לבית היהודי? התשובה הפשוטה היא: ממש לא הרבה. הבית היהודי, מפלגה לא גדולה בקואליציה הממשלתית הנוכחית, שכמחצית מחברי הכנסת שלה צעירם, נמרצים, שמנסים להגשים מה שהבטיחו ומה שלדעתם נחוץ לעשות לעת הזו. לעיתים רחוקות הם מצליחים ולעיתים קרובות הם נופלים קורבן לחולשתם הפוליטית. הפעם, הצטברות המקרים השבועית היא, כנראה, שהוציאה את במבי שלג משלוותה - תוך שבוע שלושה אירועים, שאחד מהם משויך ל"ילד הרע" של הפוליטיקה הישראלית, ח"כ סמוטריץ'. סמוטריץ', בדומה לדונאלד טראמפ, "מצפצף" על התקינות הפוליטית ש"הדמוקרטים" שלנו מקדשים בדם כולנו, ונוהג מפעם לפעם לומר מה שהוא חושב, ולא רק מה שכוהני "התקינות הפוליטית" מרשים לנו לומר בגלוי ובפה מלא. חופש דיבור מצונזר לעילא ולעילא; ומי שחורג - חוטף.
כאשר שלושה בעלי תפקידים בבית היהודי - בנט, שקד וסמוטריץ' - שני שרים בכירים וח"כ אחד "שובב", מבטאים את דעתם על כמה תופעות שליליות בחיינו (לדעתם, כמובן), עבור שלג זה כבר יותר מדי. או אז, כנראה, צצה השאלה: "מה קרה לבית היהודי?" ציביון ומשמעות שמזכירים לשומע תנועת אצבע מסתובבת אי-שם בסביבת הרקה ויותר ממרמזת שמישהו ירד או יורד מהפסים; קרי: משתגע; האמנם?!
אינני בא להגן על הדעות שהביעו אנשי הבית היהודי (אבל בסוד כמוס אגלה שאני מסכים עם דבריהם של בנט ושקד), אך אני בא להגן על זכותם להגיד דברים אלה. לא כל משפט שאומר פוליטיקאי, חבר קואליציה או ממשלה, שאיננו מגובה בהחלטת ממשלה, מחייב אותו אוטומטית לפרוש ממנה. כאשר ממשלה אינה מקיימת דיונים סדורים בנושאי-יסוד לעיתים קרובות, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, אינה קובעת עמדות ברורות בהם ודובריה המובהקים אינם מייצגים כראוי את כל חלקיה, טוב ונכון עושים מי שמתיצבים בשער ומזכירים לכולנו שיש בממשלה גם בעלי דעות שונות; זה דינה של ממשלת קואליציה. ממשלת ישראל ניצבת לעיתים קרובות חשופה ללחצים לא קלים ולא פשוטים מצד גורמים מבית ומבחוץ, שמנסים לדחוק אותה לפינה או לשנות את מדיניותה המוצהרת, ויש צורך וצידוק לנטרלם או לבלמם. הבעת דעה היא אחד האמצעים השכיחים לכך, ואין צורך להסחף או להתפתות להעמדת פנים מיתממת.
ערבוב המושגים שבו לוקה השיח הציבורי שלנו, נובע בחלקו מבורות אבל גם מסטגנציה מחשבתית ומכוונות מכוון להטעות. הטיעונים של במבי שלג כלפי "הבית היהודי", הם תמהיל לא מאוזן של כל השלושה. יריבי הבית היהודי והימין בכלל, קובלים על אי-הסתגלות של יריביהם מהימין, כשכוונתם בהסתגלות היא לשתיקה, השלמה עם כפיה מצפונית או התקפלות. תגובות אלה הם מכנים הבלגה או שיח ציבורי תקין (הסתגלות שלילית). אבל הסתגלות מסוג אחר - חיובית - היא דווקא
שימור וטיפוח האתגר בתודעה הציבורית, עד להיווצרות התנאים למימוש המטרה. לטעמי זה מה שעושים אנשי "הבית היהודי", ובצדק.
ללא ספק הייתי מעדיף אילו שרת המשפטים, הייתה פועלת באופן אקטיבי ואינטנסיבי לשינוי המדיניות בכיוון שעליו היא מדברת, במקום להסתפק באמירה. בית המשפט אינו צריך לספוג נזיפות מפני שלא מדובר בדרדקים.
בית המשפט צריך לקבל הנחיות חדשות, באמצעות חוקים מתאימים של הכנסת, שיורו לו באופן מפורש וחד-משמעי מהם גבולות סמכויותיו (בעניין זה כדאי לקרוא אחדים מפרסומיו מן הזמן האחרון של שר המשפטים לשעבר, פרופ'
דניאל פרידמן). באותה הזדמנות, גם נחוץ להסדיר את מערכת יחסי-הגומלין בין רשויות השלטון במדינה - מחוקקת, מבצעת ושופטת.
קיימות דרכים לא מעטות לחולל שינויים אלה, ואם לא ניתן להגיע להבנות והסכמות בהידברות, ובתוך זמן קצוב, ניתן לחולל את השינוי באופן מעשי ע"י שינוי בסיסי- הכוח המופרזים שנטל לעצמו בית המשפט ללא חוק.
חוק-יסוד כבוד האדם וחירותו נועד לשמור על זכויות הפרט, לא להמליך את בית המשפט על מדינת ישראל אם הדבר אינו ברור בניסוחו הנוכחי, יש לשנות את הניסוח או להשלימו ולהבהירו בחקיקת-יסוד נוספת.
אסור להגיע למציאות המוזרה הקיימת כיום בארה"ב, שבה בית המשפט העליון (שבארה"ב הוא בית משפט לחוקה) אשר מונה 9 שופטים, מקבל החלטות בעלות ציביון של שינוי חוקתי יסודי, מעל לראשו של הקונגרס, ברוב של 5 נגד 4 שופטים. (משבר סקאליה, השופט השמרן שנפטר לא מכבר אחרי 30 שנות שירות בבית המשפט, מהלך כיום איימים על שני המחנות הפוליטיים הראשיים, והפך כתוצאה מכך לאחד הנושאים הבוערים במערכת הבחירות לנשיאות).
חקיקה, קציבת משך זמן השירות של שופט עליון בבית המשפט, שינויים בשיטת בחירתם של שופטים והפרדת רשויות בתוך בית המשפט העליון - ז"א: בתי משפט נפרדים לעירעורים, בג"ץ ובית-דין לחוקה - מערכות ייעודיות ומותאמות לתכליתן. הגיע הזמן להפסיק לדבר ולהאיץ את העשייה המתקנת. אולם, עצם הדיבור אינו פשע ואפילו אינו עבירה ובוודאי שאיננו צריך להתמיה.
אני שותף גם לחלק לא מבוטל מהטענות של בנט, על הדרך הנרפית בה מטפלת ישראל בטרור הסכינים, בהתנהלות העויינת והמזיקה של הרשות הפלשתינית, במדיניות הבנייה בגושי ההתישבות, ברשלנות בה מטופלים נושאי הבנייה הבלתי-חוקית ועוד. כאן חייבים חברי כנסת, גם אם אינם מומחי ביטחון מוצהרים, מתוקף אחריותם כנבחרי ציבור, להביע עמדות ברורות לגבי המדיניות ואיכות הביצוע שלה. אין פוליטיקאי - בממשלה או באופוזיציה - שלדבריו הפומביים אין ממד פוליטי או צד המכוון לאזני ציבור בוחריו. לכן, לא ראוי לגלגל עיניים ולצאת חוצץ דווקא, או אך ורק, כאשר יריבים פוליטייים עושים שימוש בכלים השכיחים בפוליטיקה שלנו; שניות כזו היא צביעות במלוא מערומיה.
שמועות חוזרות ונישנות על "שיחות גישוש מתקדמות" להרחבת הקואליציה, הרחבה שככל הנראה אינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים של "הבית היהודי", מחייבת להערך להגנה על העיקר. אילו הייתי פעיל פוליטי ב"בית היהודי", הייתי חותר באינטנסיביות רבה לגייס את כל הכוחות הפוליטיים שעמדותיהם דומות או קרובות לעמדות הרשמיות של "הבית היהודי", לשדולה, שיש בה הסכמה על מספר עקרונות, שבהם הולכים כולם יחד. הגנה על העיקר דורשת שימוש בכל הכלים ובכלל זה גם התבטאויות פומבוית וברורות.
ח"כ סמוטריץ' הוא חריג בנוף הפוליטי שלנו, בדיוק כמו ח"כ זוהיר בהלול, ח"כ אחמד טיבי הח"כית זהבה גלאון ואחרים במרכז ובשמאל; אבל הוא בימין. אז מה?! יש מפלגה שאין בה חריגים?!...
