במהלך שנותיי הרבות כרופא נוירוכירורג, נחשפתי אצל חלק מהרופאים עימם עבדתי לדפוס התנהגות פטרנליסטי לעניין חובת הגילוי של הרופא לחולה בכל הנוגע להסכמה לטיפול רפואי. מאז עברו למעלה משנות דור, בהן אני מייצג כעורך דין תובעים בתביעות רשלנות רפואית, ולמרבה הצער חלק לא מבוטל מהרופאים עדיין לא הפנימו את העולם החדש ואת השינוי המשפטי שחל בעניין זה.
השופטת
דליה גנות שומעת לא מעט תיקים ברשלנות רפואית בבית המשפט המחוזי בתל אביב. מתוקף עיסוק זה, היא נחשפת גם לפן הפחות-הרואי של קהיליית הרופאים הכולל לעיתים, למרבה הצער והאכזבה, גם טיוחים, פגיעה בזכויות החולה ושאר נורמות פסולות. מדובר בארגון חזק, בגילדה הסוגרת שורות ולא נותנת לפגוע בחבריה, גם לא במחיר חיי אדם או גילוי האמת.
הארגון דרש הוקעה
לפני כשנה קיבלה השופטת גנות תביעה בתיק רשלנות רפואית, שעסק בניתוח בעמוד השדרה הצווארי. הדיון נסב גם על-אודות העיקרון המשפטי של "הסכמה מדעת" לטיפול רפואי, המעוגנת בחוק זכויות החולה משנת 1996. מהבחינה הערכית מייצג חוק זה תפנית מלאה מתפיסה פטרנליסטית לתפיסה אוטונומית ואינדיבידואליסטית, המדגישה את חופש הפרט, ומעלה את זכויות הפרט (במקרה זה החולה) לדרגת חשיבות גבוהה.
בעניין זה קבעה השופטת: "רבים מהרופאים בישראל מתנהגים ביהירות ובהתנשאות ותופסים עצמם כאדוני החולים... יש להצר על כך שעדיין קיימים רופאים הדבקים בתפיסתם ולפיה הם אדוני החולים ורשאים לבצע כל טיפול". חשוב עוד להזכיר, כי השופטת מתחה ביקורת חריפה על עדותו של רופא מומחה באורטופדיה שהעיד לטובת הרופא הנתבע בתיק.
כל כך הזדעקה הקהילה הרפואית מדברי השופטת על חבריה, עד כי בפנייה בתלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים,
אליעזר ריבלין, דרש ארגון רופאים עובדי המדינה (אר"מ) "להוקיע את התנהלות השופטת גנות ולמנוע ממנה לדון בתיקים הנוגעים לרופאים". כך ממש. הנציב ריבלין קבע, שתלונת אר"מ מוצדקת, והוסיף, כי שופט אינו נהנה מחופש ביטוי חסר סייגים ועליו להיזהר בהתבטאויותיו.
ראוי לדעת, כי על הפנייה לנציב חתם ממלא-מקום יו"ר אר"מ ולא היו"ר עצמו. ומיהו יו"ר הארגון שנמנע מלחתום על התלונה? לגמרי שלא במקרה, מדובר בלא אחר מאשר אותו עד מומחה שהעיד לטובת הרופא הנתבע, ושהשופטת גנות לא חסכה ממנו את שבטה בפסק דינה.
כך למשל אמרה השופטת גנות: "אין לי אלא להצר על תשובותיו הפתלתלות של ד"ר X אשר, ללא ספק, לא תמכו בטענות ההגנה ולא הוסיפו להן נופך של אמינות.. זאת ועוד: במהלך הדיון נוצר הרושם שד"ר X ממציא הנחות ותיאוריות יש מאין, לרבות בניגוד לכתוב ברשומות הרפואיות שנכתבו ע"י הנתבע".
ניסיון להלך אימים
על-רקע זה צריך להיות ברור, שהקובלנה שהוגשה לנציב ריבלין, כביכול על-ידי נציגי ארגון מקצועי של הרופאים, ניצבת באור מגמתי ואישי. מקומם במיוחד הוא הניסיון להלך אימים על בית המשפט בכלל, ובפרט לדרוש שהשופטת גנות לא תדון בתיקים הנוגעים לרופאים. להפחיד את השופטים - זו עליית מדרגה בקרב על מקרי רשלנות רפואית.
במצב דברים זה, עלולים השופטים חלילה להסס בבואם לפסוק מול רופאים, אשר מאחוריהם ניצבים יוקרה רבה וארגון מקצועי חזק. אולם ד"ר X לא סגר את החשבון האישי שלו עם השופטת גנות. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין, ביקשה ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) - ארגון העובדים היציג של רופאי ישראל - להצטרף כידידת בית המשפט, בקשה שנדחתה.
בבקשה נאמר: "בפסק דין קמא מצויות אמירות קשות ובכל הכבוד, מיותרות, לא מוצדקות, מכפישות ומזיקות של כבוד השופטת, ששזורות בפסק הדין מושא הערעור. אמירות אלה מתייחסות לעד המומחה מטעם הנתבע, כגון: 'בעדותו עשה ד"ר X כל מאמץ על-מנת לסייע לנתבע ולהצדיק את התנהלותו, עד כי לעיתים הורמו גבות למשמע תשובותיו... מיותר לומר, כי חילופי דברים אלו היו יכולים להיחשב, בנסיבות אחרות, כמשעשעים, אולם בנסיבות בהן נאמרו, לא היה בהן, אלא להוכיח את התפלפלויותיו והתחמקויותיו של ד"ר X, כמו גם את נסיונותיו להימנע ממתן תשובות, באותם מקרים בהם תשובת אמת לא שירתה את עניינו של הנתבע".
בית המשפט העליון קבע, יחד עם דחיית הערעור, כי האמרות של השופטת על כלל ציבור הרופאים וכן על העד המומחה שצוטטו לעיל, יימחקו מפסק הדין, מאחר שלא נדרשו להכרעה.
עינינו הרואות, כי שוב עשה מישהו שימוש אישי בתוקף תפקידו הציבורי. הפעם היה זה לא רק ארגון רופאי המדינה, שד"ר X הוא כאמור היו"ר שלו, אשר התיימר מעין ועדת אתיקה על בית המשפט. הפעם הצטרפה לסדרת החינוך גם הר"י. למה? יפה ניחשתם. ד"ר X מכהן בכובעו האחר גם כסגן הר"י. מסתבר שלציניות ולזריית החול בעיני בית המשפט אין ממש גבולות.
