מערכות המשפט, הן בתי המשפט והן הפרקליטות, אמורות להישען לא מעט על אמון הציבור כדי למלא את תפקידן כהלכה. למרבה הצער, לא פעם דווקא הן פועלות באופן השוחק אמון חיוני זה. הן לא אמורות להיות חסינות מפני ביקורת עניינית, ואסור לצייר ביקורת כזאת כהתקפה פסולה עליהן.
אנשי פרקליטות המדינה נעמדו על רגליהם האחוריות כדי להדוף כל ניסיון לבקר את פעילותם, כאילו שמגיעה לגוף כלשהו חסינות מפני ביקורת. עובדה זו עצמה מעוררת תמיהות שמא יש להם מה להסתיר מפני הנציבות בראשות השופטת
הילה גרסטל, שתפקידה לבקר אותם.
כאשר זו דרך הפעולה של אנשי הפרקליטות, צצות ועולות פרשיות סתומות מן העבר הרחוק יותר והקרוב יותר שעוררו ושממשיכות לעורר ספקות בעיני הציבור לגבי אופן תפקודה של הפרקליטות. כך לגבי רצח רבין וההימנעות מבדיקת הממצאים הרבים שהצטברו בשנים הרבות שחלפו מאז משפטו של
יגאל עמיר. כך לגבי משפטו של רומן זדורוב, מי שהורשע ברצח הילדה תאיר ראדה, משפט שהותיר אחריו יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה. כך לגבי התייחסותם של גורמים בפרקליטות המדינה לעדות של רופאה מומחית במכון הפתולוגי לרפואה משפטית, עד כדי בחישה בנעשה במכון זה, ולא שאין מה לחקור ולבדוק גם בו. כך לגבי פרשת דריסתו למוות של הנער גל בק על-ידי נהגת עלומה (ומקושרת?) והסרת הפרשה מסדר היום באופן תמוה.
דוגמאות אלה, והסרבנות העיקשת להסכים לביקורת מצד גוף בדיקה אוביקטיבי ומקצועי בראשות שופטת הנהנית מיוקרה ציבורית ומקצועית, פוגעות באופן חמור באמון הציבור בפרקליטות.
בנסיבות אלה יש לצפות הן משרת המשפטים
איילת שקד והן מהיועץ המשפטי לממשלה ד"ר
אביחי מנדלבליט לנקוט צעדים דחופים ותקיפים:
- לא לקבל את התפטרותה של השופטת הילה גרסטל, נציבת ביקורת הפרקליטות, אלא ליצור תנאים מתאימים להחזרתה לתפקידה החשוב.
- לחוקק בהקדם חוק שיסדיר את הפעילות והסמכויות של נציבות ביקורת הפרקליטות ויחייב את אנשי פרקליטות המדינה לשתף פעולה עם גוף זה.
- להעביר מתפקידו את פרקליט המדינה, שעומד בראש המערכת, ועל כן נושא באחריות לתפקוד הבעייתי שלה.
