ביהמ"ש המחוזי בירושלים, בהרכב בראשותו של השופט משה רביד, גזר (יום רביעי, 27.6.09) ארבעה מאסרי עולם מצטברים על אשר וייסגן, תושב שבות רחל, שהורשע ברצח ארבעה פועלים פלשתינים באזור התעשיה בשילה. כן גזר עליו בימ"ש עונש נוסף של 12 שנות מאסר בגין ניסיון לרצח עובד נוסף והוא הצטווה לשלם פיצויים למשפחות הקורבנות.
בתאריך 11.9.06 הרשיע כזכור בימ"ש את וייסגן. הוא קבע כי רצח בכוונה תחילה את ארבעת הפועלים הפלשתינים עמם עבד במפעל "אורטל" בישוב שילה. כן הורשע בעבירות של ניסיון לרצח, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות.
בימ"ש דחה את טענות הנאשם על אי שפיות זמנית. בכתב האישום נטען כי וייסגן ביצע את הרצח על-רקע רצונו לעצור את תוכנית ההינתקות ולסכל אותה.
וייסגן, בן 41, קבלן שיפוצים תושב ההתנחלות שבות רחל, חטף נשק מהמאבטח שעמד בעמדת הש.ג. בשילה באיומי סכין וכיוון את הנשק למרכז גופם ולפלג גופם העליון של הפועלים שישבו ברכב וירה לעבר כל אחד מהם כ- 5-6 כדורים. כאשר הנאשם ראה כי איש מבין הפועלים אינו זז, פנה בריצה לעבר המפעל על-מנת לפגוע בפועל נוסף שנותר לעבוד במקום. הנאשם ירה לעבר אותו פועל ואף החליף מחסנית, לאחר שנוכח כי המחסנית שהיתה בנשק התרוקנה. הפועל הנוסף נפצע ונפל ארצה. לאחר מכן הסגיר הנאשם עצמו לידי קצין הביטחון שהגיע למקום.
ההרוגים זוהו מאוחר יותר כמוחמד עלי חסן מנצור, יליד 1952, מהכפר קליל; בסאם מוסא אחמד טואפשה, יליד 1979 מהכפר סינג'יל; אחיו, אוסאמה מוסא אחמד טואפשה, יליד 1972, מהכפר סינג'יל. כל אלה ישבו ברכב ונורו על-ידי הנאשם; חליל מוחמד ראוף אלולויל, יליד 1964, מקלקיליה נותר במפעל ונורה על-ידי הנאשם בשלב השני של האירוע. ראוחי מוחמד סעיד כסאב, יליד 1961, מהכפר קריות, אשר ישב ברכב, נפצע.
בהכרעת הדין ציין הרכב השופטים, בין היתר, כי "טענת ההגנה היחידה שהיתה בפיו של הנאשם הייתה כי מעשהו נועד למנוע אסון אשר עתיד להתרחש על עם ישראל מידי שמים בשל מסירת חלקי ארץ לנוכרים, תוך גירוש יהודים מארצם. אלא, שכפי שקבענו בהכרעת הדין, מדובר בטענת הגנה שאומצה על-ידי הנאשם רק בשלב הבאת הראיות, במהלך עדותו. בזמן אמת, בסמוך לאירוע, אמר הנאשם כי ביצע את מעשה הרצח כדי למנוע את ההינתקות ולנקום בערבים. הנאשם היה בדעה, כי תוכנית ההינתקות היא תוכנית גרועה, פרי גחמה של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, אשר נועדה לסייע לו לחלץ עצמו מהליך פלילי. הנאשם חפץ לסכל את ביצוע התוכנית וחשב כי אם יבצע רצח של מספר ערבים, תושבי שטחים, המתגוררים בישובים שונים, יתעורר גל טרור במספר מוקדים, אשר יסיט את פעילות כוחות הביטחון מאזור ההינתקות לאזור יהודה ושומרון, כך שלא ניתן יהיה להמשיך בהוצאת תוכנית ההינתקות אל הפועל. כמו כן, ביקש הנאשם לנקום את מותם של קורבנות האינתיפאדה, אשר אחדים מהם הכיר באופן אישי".
ועוד מפי הרכב השופטים: "מסקנתנו כי מדובר במעשה רצח מתוכנן, המבטא אידיאולוגיה פרטית של הנאשם, כי עצירת תוכנית ההינתקות חשובה יותר מחייהם של חמישה פועלים ערבים וניתן לרצוח אותם כאמצעי להשגת מטרה זו. עוד הוספנו, כי 'גם אם הנאשם סבר, ואנו איננו מאמינים לו שכך סבר, שמעשיו יהיו רצויים בעיני האל, אין הם רצויים בעיני אדם. נהפוך הוא. מעשה הרצח הוא תוצאה של ליקוי מאורות וכשל ערכי. המדובר במעשה רצח אכזרי של חפים מפשע, אשר נפלו קורבן להלך מחשבתו המעוות של הנאשם'".
לעומת התביעה שדרשה מאסרי עולם מצטברים, דרש סניגורו של וייסגן, עו"ד אשר אוחיון, להטיל עליו עונש מופחת. לדבריו: "העובדה שהנאשם הורשע בעבירה אחת של רצח מהווה מחסום בפני האפשרות להטיל עליו מספר עונשים של מאסר עולם, באופן מצטבר, כמספר הקורבנות שקטל. לו ידע כי המאשימה תבקש להרשיע את הנאשם ביותר מעבירה אחת של רצח, היה עורך את הגנתו באופן אחר ונמנע מלהגיע להסכמות דיוניות בדבר הגשת ראיות ומסמכים".
עוד הוסיף עו"ד אוחיון, כי "אין לגזור על הנאשם עונש נוסף במצטבר בגין העבירה של ניסיון לרצח ופציעה בנסיבות מחמירות, ויש לחפוף את העונש בגין עבירות אלה לעונש מאסר העולם בגין עבירת הרצח, כי אין מקום בנסיבות הענין להטלת 'עונש' נוסף של פיצויים למשפחות הקורבנות, וכי המאשימה אינה נוהגת לבקש הטלת פיצויים במקרים דומים".
בימ"ש דחה את בקשת הסניגור וגזר כאמור על וייסגן ארבעה מאסרי עולם מצטברים. כן קבע, בנוגע לעבירה הנוספת, כי "כוונתו המקורית של הנאשם היתה לרצוח חמישה אנשים, ואך בנס לא עלה בידו להגשים את כל תוכניתו ואחד הפועלים אשר ישב ברכב נפצע וניצל. במצב דברים זה, יש לגזור על הנאשם עונש נוסף במצטבר בגין העבירות של ניסיון לרצח ופציעה בנסיבות מחמירות".
