מדינת חלם דמוקרטית

ד"ר באסל גטאס מכהן כחבר בכנסת העשרים של מדינת ישראל. לפני כן כיהן כראש המועצה המקומית "ראמה" בצפון ישראל. הוא פרסם את ההודעה הזאת היום יום העצמאות לרגל חג העצמאות (בתרגום חופשי מערבית):

יום העצמאות שלהם הוא יום הנכבה שלנו. את זאת נצעק היום ומחר. אנא השתתפו בהמונכם במצעד השיבה, כי זו היא חובתכם הלאומית והמסר שלכם לכובש - עד בוא יום השיבה... עד בוא יום השיבה...

את ההודעה הזו פרסם תחת הסיסמה "מצעד השיבה התשעה עשר. אין שיבה מזכות השיבה". סוף ציטוט הודעת ח"כ הישראלי לרגל יום עצמאות ישראל.

ד"ר באסל גטאס קורא לערביי ישראל שהם אזרחי ישראל, בעלי תעודת הזהות הכחולה, לשוב אל ארצם ואל מולדתם ביום עצמאות ישראל. כלומר הוא פונה אליהם בפרוש: אתם תחזיקו באזרחותכם הישראלית עד אשר נשוב בפועל אל ארצנו המיוחלת, או אז נוכל להמיר את התעודה הכחולה שבידינו בתעודת זהותנו האמיתית.

ד"ר באסל גטאס מבקש איפא לנצל את תעודת הזהות הכחולה שבידו, ולהשתמש בה בשביל לסלול דרכה את סילוק הכובש מאדמתו ושיבתו לארצו. והוא מראה לנו את התוכנית האסטרטגית שלו: לאגוף אותנו מבפנים. זו טקטיקה צבאית ידועה לכל איש-צבא: להקיף את אגפי האויב ולתקוף אותם מהעורף; והשאלה שאני מתחבט בה: האם עד כדי כך אנחנו טפשים? האם אנחנו מדינת חלם דמוקרטית?

אסטרטגיה מחודשת

אינני בטוח אם אפשר לדבר עם שכנינו בלשון העבר, דהיינו הצדק היה איתנו ולא איתכם. אני מאמין כי לא לשון ההגיון הביא אותנו הלום אל המדינה כי אם לשון הכוח. אנחנו ניצחנו והבסנו אותם ברוב המלחמות לכן אנחנו כאן קיימים; זו העובדה שאף הם אינם מתווכחים עימה, אך בכל זאת הם ממאנים להרים ידיים ומנסים עדיין להביס אותנו ולתלוש אותנו מהמדינה. זוהי תקוותם שמתדלקת את נסיונותם החוזרים ונשנים לתלישתנו מהארץ; כן זהו חלומם: לזרוק אותנו לים ועבור החלום הזה בנו אסטרטגיה מחודשת שהולכים עימה בעקביות: לאגוף אותנו מבפנים. להקיף אותנו ולתקוף אותנו מהעורף, זאת כי התקיפה מחוץ לגבולות לא צלחה.

והינה אתמול ראיתי מול עיני את הפוסט של ח"כ גטאס בו מזמין את ערביי ישראל, שהם אזרחים ישראלים בעלי תעודת זהות כחולה, לקום ולשוב אל מולדתם, להחיות אותה ולהקימה על חורבות מולדת ישראל שכרגע הם אזרחיה- אולם זה רק בנתיים, כי האזרחות הזו תשמשם כטקטיקה במסגרת האסטרטגיה הגרנדיוזית: לתקוף את המדינה ולאגפה מבפנים.

שימו נא לב כי גטאס וערביי ישראל אינם מבקשים בתהלוכה הזו להלין על תנאי מחייתם ולשפרם, הם מבקשים לחזור אל ארצם כאשר המצעד מתקיים תחת הסיסמה "אין שיבה מזכות השיבה", בפרהסיה, מבלי להסתיר שום כוונה, וכוונתם הברורה מונחת כפי שהיא לעיני-כל על השולחן: לתקוף אותנו מבפנים. לנצל את הת.ז הכחולה שבידיהם. לתקוף את בית הנבחרים שלנו מבפנים, כנבחרים. לגייס את מלוא המשאבים שלנו לטובת המטרה: לשוב אל מולדתם על חורבותנו.

הבעיה היא לא שאיננו רואים את כל זה, כי צריכים להיות עיוורים בשביל לא לראות דבר ברור שכזה. אנו רואים שומעים וחושבים, וגם מזהים היטב את תוכנית האויב ואף יודעים לטפל בה. הבעיה הלאומית והאמיתית היא ממשלתנו שכל מבוקשה כנראה לשמור על שקט תעשייתי בכל מחיר. שקט שיבטיח לה להמשיך לחמם את הכיסא המרופד של השלטון וגם להמשיך לאכול מסיר הבשר. לזה קוראים אינטרס, הם שומרים על האינטרס שלהם להמשיך ולשלוט, זה מקור הבעיה הלאומית שלנו ידידי.