"הכרה בפשעי העבר" - כך כינה חבר הכנסת
איימן עודה (הרשימה המשותפת) את הניצחון של מדינת ישראל במלחמת העצמאות. האם עודה שכח את פשעי הערבים כלפי היישוב העברי בתרפ"א, בתרפ"ט ועד לימינו?
בטקס באוניברסיטת תל אביב הקריאו המשתתפים את שמות הכפרים הערביים שנמחקו במלחמה, למשל הכפר שייח' מוניס, שעל חורבותיו שוכנת האוניברסיטה. עודה טען: "הנכבה היא פגיעה בעם שלם. יש מקומות שיש בהם כבר יהודים, אז ודאי לא צריך לתקן עוול על-ידי גרימת עוול לאחרים, אבל ברוב המקרים בוודאי-אפשר להחזיר אותם (הפליטים הערביים) לאותו מקום".
הנה כי כן, באופן ברור ונהיר, קרא עודה לשיבת הפליטים הערביים לתוככי ישראל, פתרון שגם לדעת רוב השמאל משמעותו חיסול מדינת ישראל. רבים מהפליטים הגיעו לכאן במאות ה-19 וה-20 בחפשם אחר עבודה, עם הכיבוש המצרי ב-1831. איברהים פשה, בנו של
מוחמד עלי שליט מצרים, כבש את הארץ מידי העות'מאנים ויישב בה עשרות אלפי פלאחים וחיילים מצרים.
העליות הציוניות הגדילו את הדרישה לפועלים בחקלאות, וכמובן המנדט הבריטי אחרי מלחמת העולם הראשונה. אחר כך הערבים הולכים ומספרים תחת על עץ רענן כי הם היו כאן מימים ימימה.
האירוניה ההיסטורית היא שחלק ענק מהכפרים הערביים שנמחקו ושקיימים היום, היו בעבר יישובים יהודיים, בזמן המקרא, הבית השני, הכיבוש הרומי והביזנטי. עם הכיבוש הערבי-מוסלמי במאה ה-7 ועד למאה ה-20, אולצו רבים מהתושבים היהודים לעזוב את הארץ או להתאסלם. אבל השמות היהודיים נותרו בשמות שהעניקו הכובשים המוסלמים למקומות הללו.
שפרעם, למשל, הייתה עיר ישראלית עוד מתקופת המקרא, ויהודים התגוררו בה עד שנת 1920. בתקופת המשנה שכן בה הסנהדרין, המוסד התורני והפוליטי העליון של יהודי הארץ.
סכנין הייתה העיר סכני, חלק מממלכת דוד, עיר יהודית משגשגת בבית השני, ומרכז רוחני בתקופת המשנה והתלמוד, וההוכחות רבות. משום כך, אולי כדאי לדבר על ה"נכבה" שעשה הכיבוש המוסלמי ליישוב היהודי ששרד את הכיבוש הרומי והביזנטי.
מדוע נמחקו הכפרים? כי ערבים רבים עזבו בעקבות הבטחות מנהיגי ערב, שכדאי לשוב אחרי הטבח שקיוו שייעשה ביהודים. כפרים אחרים נהרסו כיוון ששימשו מעוזי אויב. רק לדמיין מה היה קורה, אילו, חלילה, ניצחו הערבים במלחמה ההיא. "טבח" הוא תיאור עדין למה שתוכנן לשארית הפליטה היהודית שהתקבצה בארץ אבותיה.
ואחרי כל זה, חשוב לזכור על מה אבלים ערביי הארץ בסיוע טיפשים ואובדי דרך מקרב עמנו. הם אבלים על כישלון אבותיהם להשמיד את היישוב היהודי אחרי הצעת החלוקה של האו"ם ואחרי ההכרזה על הקמת המדינה. ערביי הארץ והאזור עוד לא עשו את חשבון הנפש המתבקש מתבוסותיהם. הם עסוקים בשימור הנקמה. תנוח דעתך, מר עודה, הזיכרון ההיסטורי שלנו ארוך משלכם.
