המיוחדים
אחרי שאוטיסט הדליק אשתקד משואה, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהשנה בטקסים המסורתיים של ימי השואה והעצמאות לא נפקד מקומן של האוכלוסיות המיוחדות.
אם במסע לפולין של המוגבלים היה זה ניצחון על הנאצים שהשמידו חריגים, הרי בחג רבבות אזרחי ישראל הניפו דגלים, פרי עבודתם של ה'מיוחדים', שחילק
בנק הפועלים. אם לא די בכך אלוף
דורון אלמוג קיבל פרס ישראל על הקמת כפר ערן למוגבלים על שם בנו המנוח.
דומה שזהו לא רק צעד סמלי לקראת עצמאותם של המוגבלים, אלא לא פחות לעצמאותה של ישראל המשתחררת מסטיגמות עבר לגביהם ושואפת לחברה שוויונית. ובא לציון גואל.
חצי הכוס הריקה
לאור סקרים שפורסמו לאחרונה, המצביעים על כך כי כ-60% מהאוכלוסייה תומכים בבית המשפט העליון, העלתה ח"כ
שלי יחימוביץ' על נס את מעמדו החיובי, בעקבות הבעת האמון הציבורי בו, בניגוד לתדמיתו השלילית בציבור.
אז יפה ששלי מטעמים פוליטיים הצביעה על חצי הכוס המלאה. אך צר לי לקלקל לה את החגיגה. העובדה שכ-40% מאזרחי ישראל מסתייגים מהיכל הצדק הישראלי, ומביעים בו חוסר אמון, אומרת דרשני ומהווה אות קלון למוסד המכובד.
אין ספק שהאקטיביזם השיפוטי, והתפיסה שהכל שפיט, מבית מדרשו של השופט בדימוס,
אהרן ברק, ומעורבותם המאסיבית של השופטים בכנסת ובממשלה, במיוחד בנושאים דתיים ופוליטיים, המטשטשת את הגבולות בין הרשויות השונות - השופטת, המחוקקת והמבצעת - גורמים לפיחות במעמדו של המוסד העליון ולפוליטיזציה של המערכת המשפטית.
ריח רע
יתכן בהחלט ששחרורו, כעבור שנה בלבד, של הנהג העבריין שדרס למוות את
לי זיתוני וברח, היה בהתאם לחוק הצרפתי. עם זאת דומה שריח רע מאוד נודף מהשחרור המוקדם, ההופך את החוק בצרפת לצחוק ומפגין את זילותו כלפי חיי אדם. אם כן, הגיעה השעה לשנות את החוק הסורר ומיד.
אם מעמד בית המשפט בישראל די בשפל, בעקבות ענישה קלה, אי-צדק וגם אקטיביזם שיפוטי ועוד, הרי נראה כי בישראל השופטים הם צדיקים, לעומת היכל הצדק הסדומי בצרפת. וגם זו חצי נחמה.
צבע הכסף
העיתונאי
רענן שקד משרטט בטורו במוסף 7 ימים חתך של הישראלי הממוצע שלא גומר את החודש. זאת למרות כחלון, שהבטיח לפני הבחירות הרים וגבעות להורדת יוקר המחיה, וביצע הוזלות קוסמטיות בלבד. גם מחירי הדיור, בניגוד לתחזיות הוורודות של השר, רק עולים. דומה שהמדדים השליליים של המחירים לצרכן, שאנו עדים להם תקופה ארוכה (להוציא מדד אפריל), אינם משקפים את המציאות היקרה במשק.
עם זאת, אם לשפוט על-פי מדד הנסיעות לחו"ל של אזרחי ישראל, כמו גם בתי הקפה המלאים עד אפס מקום, הסמארטפונים לכל ילד, המכוניות (ואפילו שתיים) כמעט לכל בית אב, נראה שהמצב הכלכלי בארץ בכלל לא כל כך גרוע. חברת השפע כבר כאן. יתר על כן, לפעמים הבעיה היא לא במחסור במזומנים, אלא בניהול כלכלה לא נכונה. כדי להתמודד עם תופעה זו, ולעזור לאלפי משפחות להיחלץ ממצוקתן הכספית, קמו בשנים האחרונות שלל של עמותות סיוע בנושא.
למנכ"לית
בנק לאומי אין מספיק כסף? זה נשמע כמו בדיחה. אלא שרקפת רוסק כמשל. לא אחת ח"כים מדושנים, הנהנים כידוע ממשכורות שמנות ומהטבות מפליגות (איך לא, על חשבון הציבור), תחזיקו חזק, התלוננו על מחסור בכסף ועל הצורך בהבטחת הכנסה. נראה שהעשירונים והאלפיונים העליונים מכורים לכסף. מדובר בהתמכרות מנטלית. וכבר אמרו חז"ל "אוהב כסף לא ישבע כסף".
פסוקו
חקירת תא"ל בוכריס: במצ"ח נחושה?
לקראת שימוע: יש אופק?
סדנה ניידת: סַדְנָע
אסטרולוגיה לקטנטנים: אַסְטְרוֹ-גַן
האקדמיה ללשון העברית: המֵרוֹץ לַמילון
תשלום בסוּפר: שובָר קופות
חום מאי: הכובע הוא הוט
בקטנה
שירים וּטעמים: הגלידריה התל אביבית סירבה למכור גלידה ל'הצל' - גלידה פוליטית?
הזמר שהעלים הכנסות ממס הכנסה: בפֶרץ של כליאה
פרשת המניות שרכש
חיים כץ: שר הרווחה?
הרצל, הבת של: טרודה במחנה
