מסתבר, לשיטת
מרדכי גילת, כי מקרים כגון פרשת
ענבל אור, פרשת
אתי אלון, פרשת "אונבנקרופ" ופרשיית "אדמה" - בכל הפרשיות האלו מישהו איפשר לחברות לקרוס על חשבון הנושים. למעשה, לשיטת גילת, השתיקה אשר מאפשרת את השחיתות היא גרועה מן השחיתות עצמה, שכן בעלי תפקידים שתפקידם לפקח ולהשגיח, נרדמים בשמירה.
עו"ד מיכל הלפרין, למשל, לפי הטור של גילת, מונתה לממונה על הרשות להגבלים עסקיים, הגם שעד לפני זמן לא רב, ייצגה תאגידי ענק - בהקשר של ההגבלים העסקיים המוטלים עליהם;
כותב גילת "מי שייצגה בין היתר את אחד המונופולים הגדולים, חברת 'תנובה', ירתה לפני חודש כדור לחימום הקנה: היא הצהירה כי בדעתה לבחון מחדש את מדיניות הקנסות במיליוני שקלים על מונופולים המנצלים את כוחם לגביית מחירים מופרזים על מוצריהם". לא זו אף זו: הלפרין גם ייצגה את בעלי חברת 'ישראמקו' בנושא מתווה הגז, אך לפני כפחות מחודש, לפי הטור של גילת, מונתה לחברה בצוות יישום מתווה הגז שכונן שר האנרגיה
יובל שטייניץ. לשיטת גילת, האשמים הם השומרים הנרדמים בשמירה, מחלקת היעוץ והחקיקה במשרד המשפטים, שמאפשרים את ניגודי העניינים החריפים האלו, כאילו אין מחר.
גילת מקדיש זמן בטורו גם לבכירים שאיימו שיתפטרו, אם שכרם יופחת לכדי למטה מ-2.5 מיליון ש"ח. הם עוד לא עשו זאת, וגילת ממתין, ויתכן שהאיום שלהם אינו מחזיק מים.
מה שמגמד את שורת השחיתויות שסוקר גילת (לרבות שחיתות בעיריית צפת) הוא מינוי ליברמן - מינוי של שר היושב על קופת שרצים, לאחריות על משרד כה רגיש. ייתכן, איפה, וליברמן צפוי להיות שר הביטחון הגרוע ביותר שהיה לנו, אבל מסתבר שיש לו את הכוח לגרום לבעיות אחרות להצטמק במידת השפעתן.
