חסרי ישע נחנקים למוות בתוך רכבי הוריהם

תראו לאן הביאה אותנו הקידמה. היום כבר לא מאשימים הורים השוכחים ילדיהם להיחנק למוות בתוך רכבם, ואפילו מנסים לנחם אותם.

לא רק זאת. נסו להטיף מוסר למחוללי המוות הנוראי הזה, ותקבלו קיטונות של רותחין על הראש: "תיזהר בדבריך. זה חו"ח עלול לקרות גם לך". מכאן הדרך המודרנית בחיינו העמוסים מטלות להגיע למסקנה שהייתה מחרידה את הדור ההוא שעבר את השואה: "היום אפילו היטלר היה יוצא מובן וסטנדרטי...".

תראו לאן מובילה נורמת השיכחה של ילדים בתוך רכבים נעולים, בסבך חיינו המאוד מורכבים ולחוצים - תשדירי שירות אינפנטיליים: "אל תשכחו את ילדכם באוטו. הניחו את תיקכם האישי מאחור. קישרו חוט..." ומה לא.

אבל שיא הציניות מגיע מכיוון אוכלי הנבלות שתמיד עטים על הדם כדי לעשות קופה. מכל עבר צצות חברות המציעות פטנטים אלקטרוניים ואחרים... ומאחר שאני מכיר חלק מהמוצרים הללו – מוטב כבר לסגור עניין ולסכם: חוץ מכסף מסריח הנכנס לכיסיהם של השרלטנים הללו – אף ילד לא יינצל אם הוריו ימשיכו להיות הכל חוץ מבאמת הורים דואגים, אוהבים ואיכפתיים לעתידו של ילדם.

אין זמן לכלום

מה מספרים ההורים הללו ש"עולמם חרב עליהם", כאשר כל מי שמכיר אותם מעיד עליהם ככאלה שמאוד מאוד מאוד אהבו את ילדם? "הייתה לי פגישה נורא חשובה, ואתם יודעים... בלהט העניינים, יצאתי מהר מהרכב ושכחתי שהילד שלי נשאר שם".

"הייתה לי שיחת טלפון שהתארכה אפילו שכבר סיימתי לחנות, ותוך כדי המשך דיבור יצאתי מהרכב וממש שכחתי מקיומו של ילדי שנשאר בתוך הרכב".

"מה, לא קורה? עם כל הלחץ בחיים האלה... שאין זמן לכלום... שכחתי את הילד באוטו. מה... נראה לכם שעשיתי את זה בכוונה? אני מוכן/ה למות עכשיו במקומו".

ואני אומר להם... אינכם ראויים לפרח הנפלא שהבאתם לעולם.

גם כלב דופק כלבה.
גם אריה דופק לביאה.
גם חתול דופק חתולה.

אתם יודעים מה? הם לא שוכחים את הוולד שלהם. שום תרוץ... הם פשוט לא שוכחים את הוולד שלהם. גם להם חיים לא קלים... אבל לעולם לא יתרצו עזיבת הצאצא שלהם למות... נכון, הם לא מפותחים כמו בני אדם, ו"הפיתוח האנושי" הזה מוביל להסברים "רציונאליים" ש... קורה...

חסר ישע

אומר מילה לאלה שכלאו את ילדם בתוך רכבם ונתנו לו להיחנק לאט-לאט... להישרף לאט-לאט... ולמעשה לעבור שואה נקודתית כשההיטלר שלהם הוא אבא או אמא. אינכם ראויים להיות הורים. הורים אינם אלה שמבצעים אקט מיני ואח"כ משוויצים שיש להם תינוק חמוד. הורים זה שני אנשים שיודעים כי הופקד בידיהם יצור קטן חסר ישע, ומעבר לחיבוקים והנישוקים – חובתם לדאוג לבטחונו בכל רגע נתון, בכל מצב, ומפני כל דבר שעלול להרע לו.

הורה לעולם איננו יכול לשכוח את ילדו ברכב, יען הוא חלק ממנו – חלק מדמו. הורה איננו יכול לצאת מרכבו ולהשאיר את שאר בשרו סגור ונעול ברכב – כאילו היה סתם חבילה מהסופר או השד יודע היכן.

אין ולא יהיה תרוץ להורה שמשאיר את היקר לו מכל למות מוות נוראי בתוך רכב סגור ונעול, כי בכך הוא הוכיח שהפגישה עם סוכן הביטוח... פקיד הבנק... או כל דבר אחר... חשובים לו יותר מהילד/ה שלו.

אבל כמו שפתחתי, כך אסיים: היום זה ממש לא נורא. זו הקידמה... הכל מהר... שום דבר לא מחייב... צריך להספיק עוד ועוד... והילד באוטו? נו באמת... בסה"כ ילד... קורה ששוכחים, לא??...