10 השריפות המפורסמות ביותר בהיסטוריה

השריפה בבוסטון בשנת 1872 הייתה כנראה השריפה היקרה ביותר בתולדות ארצות הברית. הסיבה? האש פגעה בעיקר באזורי המסחר והכספים של העיר, מה שגרם למאות עסקים להיסגר ולאלפי תושבים לאבד את מקום עבודתם. עשרות חברות ביטוח פשטו את הרגל במהלך הניסיון לשלם פיצויים לנפגעים. הסיבה העיקרית לנזק הגדול – כך גילתה חקירה – הייתה חוסר הקצאה מספיקה של משאבים למכבי האש המקומיים. בתוצאה הסופית אומנם רק 20 אנשים נהרגו, אבל 776 בניינים מסחריים נשרפו כליל.

השריפה שפגעה בלונדון בתחילת המאה השלוש עשרה הייתה אחת הקטלניות בהיסטוריה. לא פחות מ-3000 איש נהרגו, רבים מהם כשנלכדו על גשר לונדון שעלה בלהבות (כן, גשר לונדון באמת היה קיים פעם – וכיוון שהיה בנוי מעץ, שימש מזון מעולה לאש הרעבתנית). השריפה החריבה כליל שליש מלונדון של אותה תקופה.

בירת אנגליה סבלה משריפות תכופות, בעיקר משום תכנון לקוי ומבני עץ רבים. אבל השריפה הידועה ביותר בהיסטוריה היא זו של 1666, בעיקר משום ההשפעה שהייתה לה לא רק על תושבי לונדון, אלא על אנגליה כולה.

השריפה הזו הייתה כרוכה בלא מעט מזל. האש פרצה כשמשרתת במאפייה שכחה לחנוק את להבות התנור בסוף יום העבודה. אבל הקורבנות היו מעטים: רק שישה אנשים נהרגו בשריפה, וחלק העיר שעלה בלהבות היה שכונות העוני המלוכלכות שמהן התפשטה המגיפה הגדולה בקיץ הקודם. השריפה הזו חיטאה באפקטיביות את האזור ושמה קץ להתפשטות המגיפה. בראייה היסטורית, האש שפרצה בלונדון ב-1966 אולי הותירה רבים בלי קורת גג – אבל גם הצילה חיים רבים מספור.

השריפה הזו כרוכה לנצח בשמו של הקיסר נירון, על-אף שחוקרים סבורים שאין בסיס להאשמתו בהצתה מכוונת של העיר כדי לפנות קרקע לארמונות שרצה לבנות. הוא גם לא ניגן בכינור בזמן שהעיר בערה – הכינור פשוט טרם הומצא אז! מה שבטוח הוא שהקיסר השנוא כנראה לא הפגין יותר מדי השתתפות בצער התושבים שאיבדו את בתיהם, וכך נחרת שמו לדראון עולם כקשור בשריפה. השריפה הזו, אגב, בערה במשך חמישה ימים והשמידה עשרה מתוך 14 אזורי המגורים של רומא.

לא הרבה שריפות ידועות לשמצה כמו השריפה שהתחילה באורווה והרסה חלק גדול משיקגו באוקטובר 1871, הורסת 17,000 בניינים ומותירה 90,000 בלי קורת גג. למרבה המזל התפשטות האש הייתה איטית מספיק כך שרוב רובם של התושבים הצליחו להימלט, אבל הנחמה הזו הייתה מועטה כשלפניהם עמד חורף קפוא בלי מחסה.

כמו במקרה של לונדון, עם זאת, גם השריפה הזו הביאה תועלת. שיקגו נבנתה מחדש כמטרופוליס חזקה ומרשימה, וחטיבת מכבי האש שלה עברה רפורמה כה מקיפה, שעד היום מכבי האש של שיקגו הם סמל ומופת להצטיינות ברחבי ארצות הברית.

השריפה בסן פרנציסקו פרצה כשילוב של גורמי טבע ומחדלים אנושיים. הגורם הטבעי היה רעידת האדמה שטלטלה את העיר ב-18 באפריל 1906. המחדלים האנושיים היו אזלת היד של מכבי האש שניסו לפוצץ בניינים שלא נפגעו כדי להפוך אותם למחסום לאש – מה שרק הגביר את הנזק. בגלל עירייה מושחתת, לכבאים לא היה את הציוד שהם נזקקו לו כדי להילחם בלהבות. אם לא די בכך, מפקדם מת כתוצאה מרעידת האדמה והותיר אותם בלי הנהגה.

זה היה ללא ספק יום גרוע מאוד בתולדות סן פרנסיסקו. 25,000 בניינים נשרפו ו-3,000 אנשים מתו. אבל סן פרנסיסקו התאוששה במהירות מופלאה: תוך עשור בקושי ניתן היה למצוא בה זכר לשמות שחוללה השריפה.

בזמן ששריפה כילתה חלקים גדולים משיקגו, שריפה חמורה יותר השתוללה בויסקונסין. בשריפה זו מתו יותר אנשים מבכל שריפה אחרת בהיסטוריה של ארה"ב, ו-12 ישובים נחרבו כליל. השריפה השתוללה על פני שטח כפרי גדול, והעיירה שהוכתה באופן הקשה ביותר הייתה פשטיגו. כמעט כל אוכלוסייתה, שמנתה 1,700 איש, נספתה בשריפה. עד כמה נוראה הייתה השריפה? עדי ראייה סיפרו כי האש יצרה טורנדו שהשליך קרונות רכבת לגובה של מאות מטרים באוויר והעיף בתים שלמים ממקומם.

מי היה חושב ששריפה קטנה בסיפון ספינת משא יכולה לגרום כזו בעיה? ובכן, זה מה שקורה כשהספינה נושאת 2,300 טון של דשן מאמוניום ניטרט, חומר דליק מאין כמוהו. התוצאה הייתה ההתפוצצות התעשייתית הגדולה בתולדות אמריקה. 1,000 בניינים נהרסו עד היסוד, ואלף אנשים נהרגו. השריפה גם פתחה תגובת שרשרת בבתי זיקוק ומפעלים כימיים, מה שהגביר את הנזק. ההדף היה כה חזק שחלונות בעיר יוסטון, במרחק 100 קילומטר, התנפצו לרסיסים.

השריפה בהאליפקס התרחשה במהלך מלחמת העולם הראשונה, אבל האסון הזה לא היה תוצאה של חבלה אלא תאונת עבודה מבצעית. בבוקר ה-6 בדצמבר, 1917, ספינת המטען מון בלאן, טעונה בתחמושת למלחמה באירופה, התנגשה בספינה נורבגית במפרץ האליפקס והחלה לבעור. לפני שהצליחו לכבות את הלהבות, התחמושת התלקחה והפיצוץ שנגרם היה כה עז שבמפרץ נגרם צונמי וגל לחץ אוויר ששבר עצים, הרס פסי רכבת, והשמיד בניינים. אם זה לא הספיק, למחרת היכתה את העיר סופת ברד, מה שהקשה על הניסיונות לחלץ אנשים שנלכדו בבתים. מספר ההרוגים הגיע ל-2,000, 9,000 איש נפצעו ורוב העיר נהרסה. במשך שנים לאחר מכן מפרץ האליפקס לא היה ראוי לשימוש.

כמו בסן פרנסיסקו, 17 שנים מאוחר יותר, טוקיו הוכתה ראשית ברעידת אדמה אימתנית ואז בשריפה קשה. האש שאחזה בחורבות שהותירה רעידת האדמה התפשטה בעיר במהירות וחוללה טבח נורא: ההערכות מדברות על 142,000 איש שאיבדו את חייהם. מספר גורמים חברו לתוצאה הקשה: השריפה קרתה בשעת צהריים שבה ברוב הבתים התבשלה ארוחה על האש, מה שהגביר את מהירות התפשטות השריפה. האש השתוללה בגלל רוחות חזקות מטייפון סמוך, ורעידת האדמה גרמה לצונאמי שתרם את חלקו לאסון. כמעט שני מיליון איש נותרו חסרי בית.

טוקיו נבנתה מחדש, כמובן. בדיוק בזמן כדי להיהרס שוב מהפצצות מלחמת העולם השנייה.