השבוע חגגנו את יום ירושלים ונפתחה שנת היובל לאיחוד העיר. בשונה מהמצטייר לעיתים בחלק מהתקשורת כאילו העסקים בעיר קורסים, העיר משותקת, הפחד שולט בה והרחובות ריקים מאדם, העיר מתחרדת ומלוכלכת - המצב בפועל שונה לגמרי. העיר פורחת ותוססת ומספר המבקרים בה בעלייה.
נכון כי בשלושת העשורים האחרונים מספר העוזבים את ירושלים גבוה ממספר המגיעים לעיר. אך לפי נתוני הלמ"ס, החל בשנות התשעים המצב פחות או יותר סטטי, ובשנתיים האחרונות ההגירה השלילית הולכת ומצטמצמת. ראוי לציין כי כמעט מחצית מאלו שעזבו את ירושלים עברו למטרופולין ירושלים ליישובים שמסביב לעיר. העוברים מירושלים למעלה אדומים, בית שמש, צור הדסה, גוש-עציון וכו', ממשיכים ללמוד, לעבוד ולבלות בעיר. למרות שהם לא מתגוררים בה.
אפשר, אם כן, להחליף את הבהלה אודות ההגירה השלילית מירושלים ו"התמוטטות" המגזר העסקי בעיר באופטימיות: ירושלים הופכת בשנים האחרונות לבירת חדשנות ישראלית, כיום פועלים בה כ-500 סטרטאפים שונים. גם החברה האזרחית הירושלמית מתפתחת ומתחזקת, ובמסגרתה פועלים אלפים במאות עמותות, קבוצות, ארגונים וקהילות שונות.
נכון שירושלים מחכה לתיקון בעיות וליקויים רבים: חברתיים, כלכליים, דתיים וביטחוניים. אך נתונים רבים מלמדים על עיר חזקה ופורחת, דינמית ומתפתחת, שכל עתידה עוד לפניה.
כדי לעזור לבירת ישראל לפרוח ולזנק מעלה צריכה הממשלה להכריז על "תוכנית מרשל" שתשקיע בעיר מיליארדים ב-3 שנים הקרובות ולא רק 850 מיליון על פני 5 שנים כפי שהוכרז לאחרונה. השקעה כזאת חייבת גם לשנות את המאזן הדמוגרפי בירושלים ע"י משיכת אוכלוסיות חדשות שיהפכו את בירת ישראל לעיר ציונית, יצרנית ותוססת. רעיונות לביצוע מהפך יש רבים – אזור סחר חופשי, פטור ממע"מ, מענקים לזוגות צעירים יצרניים רוכשי דירות וכו'. עם זאת על הממשלה להפסיק להתנהג כבת יענה בכל הקשור למזרח ירושלים.
לאחר חלוקת ירושלים ע"י גדר ההפרדה, הגיעו עשרות אלפי ערבים (ההערכה היא כי מדובר בכ-50,000 שוהים בלתי חוקיים) לירושלים שמעבר לגדר ההפרדה מכל רחבי יהודה ושומרון. אני מניחה שנתון זה לא מופיע בלוחות הלמ"ס.
המעבר בין רמאללה ושכם לתוך שכונת שועאפט שמעבר לגדר הוא מעבר חופשי ללא שום מחסום. התושבים הערבים בעלי תעודות הזהות הישראליות העדיפו לעבור משועאפט לתוך ירושלים שבפנים הגדר, מעבר לגדר לא נעים לחיות כי צריך לעבור מחסום, אין חינוך טוב, אין פינוי זבל, יש פשיעה וכו',. דירות שמתפנות מאוכלסות מיידית על-ידי שוהים בלתי חוקיים, אין ואקום. בצורה זו גדר ההפרדה מבית מדרשו של
חיים רמון ושות' הכניסה עשרות אלפי ערבים לירושלים.
הממשלה אינה מעניקה גיבוי לפעולות אכיפה נדרשות שעיריית ירושלים מבקשת לבצע, כך נבנו עשרות מבנים רבי קומות ללא היתרים ואישורים בשכונות שועאפט וענאתא שהם לכאורה בריבונות ישראל וכך גדלה עוד האוכלוסייה הערבית בירושלים בחסות ממשלת ישראל.
התעלמות הממשלה מבקשות עיריית ירושלים לאפשר לה לאכוף את החוק בשכונות הערביות מהווה עידוד לערבים לבצע מעשים שחומרתם עולה ככל שמתמשכת השתיקה והיעדר התגובה. בנוסף לבניה המאסיבית של אלפי יחדות דיור מדובר גם בהשלכת בקבוקי תבערה שגרמו לשריפות, מדובר בשריפת אשפה שהעירייה לא יכולה לפנות בתוך השכונות הערביות תוך גרימת זיהום אוויר קשה בצפון ירושלים, קריאות מואזין שנמשכות הרבה מעבר לחמש פעמים ביממה ובדציבלים גבוהים מאוד, רמקולים מגני אירועים שמטרידים את האזרחים כולם, ירי זיקוקים ללא הגבלה וירי חופשי שדולף לשכונות היהודיות ועוד...
מדיניות הממשלה היא ככל הנראה תקווה חסרת בסיס שאם לא נטפל בנושא הוא יעלם, אך בפועל הדבר גורם לתוצאה הפוכה והתופעות הולכות ומתגברות. הקמת גדר ההפרדה בתוך ירושלים הביאה כצפוי להתעלמות מהשטח שנשאר מחוץ לגדר ומהווה סיכון לתושבי צפון ירושלים בפרט ולירושלים בכלל.
ולא זו אף זו, לא רק שהממשלה מתעלמת מהבעיות במזרח ירושלים ובניית אלפי יחידות דיור לא חוקיות (שסביר כי חלקם יתמוטטו ברעידת אדמה) היא אף לא מאפשרת בניית שכונות חדשות שהם צורך חיוני להתפתחות העיר. כך משתנה המאזן הדמוגרפי בירושלים לטובת הערבים בעידוד ממשלת ישראל.
חוסר המעש של הממשלה מתבטא גם באיסור הבנייה ב"שער המזרח" המהווה את השער לירושלים מכיוון מזרח. חשיבות שער המזרח הכולל את שטח E הוא בכך שבניה יהודית באזור זה לא תאפשר רצף ערבי מצפון לדרום. גם הערבים מבינים זאת ולפיכך עושים כל מה שאפשר כדי לקבוע עובדות בשטח, כולל מבנים לא חוקיים שבונה להם
האיחוד האירופי.
בימים האחרונים החל קמפיין של תנועות שמאל (הזכרתי כבר את חיים רמון) "להציל את ירושלים" ע"י העברת השכונות הערביות לשליטת הרשות הפלשתינית. גם שר הביטחון ליברמן התבטא בכיוון זה לא פעם ומפלגת העבודה אף אימצה זאת כמדיניות רשמית. האירועים בשטח מוכיחים כמה מנותק הרעיון מהמציאות. כל ילד בצפון ירושלים יכול להסביר לחבורה זו כי הדבר יביא לניתוק פסגת זאב ונווה יעקב מירושלים, להגברה ניכרת של סבלם של תושבי צפון ירושלים ממציאות של "מערב פרוע" בשכונות מזרח ירושלים ולהגדלת מספר התושבים הערבים במטרופולין ירושלים.
אני תקווה כי הממשלה תתעשת ותאפשר לנו להצעיד את ירושלים קדימה לתפארת מדינת ישראל. אדגיש לכולם ולחיים רמון בעיקר את הפסוק: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי".
