כאן המקום וזה הזמן

אהבת ירושלים מחברת בין כולנו: כְּאִיש אֶחַד - בְּלֵב אֶחַד, וגם אישה כפי שאתם רואים. אני מודה לכם על קבלת הפנים המרגשת. הנביא ישעיהו אומר על ציון: "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה". זה בדיוק מה שקורה כאן - קול זמרה, חדווה, ששון, הכרת תודה ושמחה גלויה על המאורעות הגדולים שהתרחשו כאן לפני 49 שנים.

זה כבר הופך למסורת. השירות המטאורולוגי פותח את שעריו לציבור הרחב, במסגרת "יום פתוח" שיתקיים בשבוע הבא, באסרו חג שבועות, 13 ביוני 2016.

זהו, סוף-סוף החיים חזרו להיות מה שהם ואני חזרתי לעבודה כמו שצריך. רק מה, נזכרתי שעוד מעט יהיה החג הזה של האלה שאוהבים לשרוף כל מיני דברים, מה שקוראים ל"ג בעומר. האמת היא כשהייתי ילד, מאוד אהבתי את החג הזה, למרות שתמיד הילדים הלא מחונכים היו הולכים לאתר של הבנייה וגונבים עצים כדי שיהיה להם מה לשרוף, וזה לא באמת משהו חינוכי כמו שאומרים. אבל אז הייתי ילד, ולמרות שהתנגדתי באומץ רב לכל האלה מהמגזרים של הגנבים, כי זה לא יפה לגנוב קרשים מאחמד, השומר מהמגזר של הבני דודים, זה לא באמת עזר לי. כי מושיקו, שהיה הבריון של השכונה שמאוד אהב לדבר עם הידיים (בגלל החינוך שלו) והיה לו אח קטן שהיה קצת מגמגם, כי הוא דיבר איתו פעם אחת יותר מדי עם מכשיר עזר שהיה לו בסביבה (קרש), אז הוא איים עלי שאם לא אשתוק ואביא קרשים, אז הוא בעצמו יהפוך אותי לקרש (שזה אומנם לא ייתכן מבחינה מעשית אבל מאוד מאיים), ואם לא נאה לי, אני יכול להביא קרשים מעצמי, כי אחרת לא אוזמן להגיע למדורה של הילדים מהשכונה, וחוץ מזה, אם לא אביא איתי הרבה תפוחי אדמה ובצלים שאפשר להכניס לתוך האש (ואז הם יוצאים כאלה שחורים, ואחרי שמקלפים אותם הם נורא טעימים עם קצת מלח למרות שהם נורא מלכלכים), הוא ידבר איתי כמו שדיבר עם האח שלו.

חג השבועות הבעל"ט הוא החג היחיד שאינו תלוי בתאריך, הוא חל תמיד ביום החמישים לספירת העומר. הוא גם שונה משאר המועדים שבכולם קובעת התורה את היום כמקרא קודש ולאחר מכן מציינת את הקורבנות המיוחדים לאותו מועד. כך למשל על חג המצות נאמר: "ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה'... ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם" (ויקרא כ"ג, ו'-ז'). כמו-כן לראש השנה (כ"ד-כ"ה), יום הכיפורים (כ"ז) וחג הסוכות (ל"ד-ל"ו), אך לא כן בחג השבועות שעליו נאמר: "וספרתם לכם ממחרת השבת... עד ממחרת השבת תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה... ביכורים לה'..." (ט"ו-כ"א). אין שום זכר למקרא קודש.

בסופו של חשבון, מגיעים לירושלים. אפשר לדבר על "שתי מדינות" ו"חלוקת הארץ" ו"סוף הכיבוש" (כמובן, כמובן) - בסוף תעלה ירושלים על ראש שמחתנו. החבורה הידועה, שמפתה אותנו זה 49 שנים להיפרד מארץ חיינו, צריכה לענות מה היא מציעה לעשות בירושלים - לא עיסאוויה ובית צפאפא וכדומה, אלא העיר העתיקה על ארבעת רבעיה, כולל עיר דוד המשתרעת מדרום להר-הבית וחוצה את החומה הנוכחית.