את טורו בשישי הזה, של פתח שבועות, מקדיש קלמן ליבסקינד לצביעות של כולם. לשיטתו, עיתונאי ערוץ 10 צבועים:
"אבל כאמור, מכיוון שלעיתונאי
ערוץ 10, לא היה נעים להיות במקום של מי שנלחמים נגד סדן בגלל סיבות פוליטיות, היה להם נוח יותר להרחיק את מאבקם ולתלות אותו על הקולב הגעני העלוב כל כך", כותב קלמן ליבסקינד. אבל לא רק הם צבועים, טוען ליבסקינד, אלא גם אנשי
ש"ס ו
אריה דרעי, אלו שמנהיגותם הדתית (הרב
עובדיה יוסף) עלבו בכל מי שרק אפשר, אך מנפנפים במופגן ב"נעלבות" שלהם. אבל לתנועה פוליטית מותר להיעלב, מסביר ליבסקינד את ההבדל. לא למבוגרים האחראיים בעיתונות.
העיתונאים, לשיטת ליבסקינד הגיעו לשיא של אבסורד, כאשר יו"ר ועד עובדי ערוץ 10,
מתן חודורוב, התקשר לחבר הכנסת אמנון כהן מש"ס בכדי להתנצל. לדעת ליבסקינד, זאת הפרסה האמיתית:
"אני לא זוכר שמתן חודורוב טלפן למישהו מה
מתנחלים, בשם הוועד שלו, אחרי שהתחקיר שהוא פרסם על מאות המיליונים שמעבירה המדינה למאחזים, התברר כפלופ", חושף ליבסקינד את הצביעות, שלא באה לידי ביטוי רק בכך, אלא בשורה של התבטאויות של אנשי ערוץ 10/
גלי צה"ל נגד מתנחלים, ובכלל, לא מי שכמותם. מומלץ לקרוא את הטור בכדי להבין את עומק הצביעות.
קלמן ליבסקינד היה רוצה להשתכנע כי אנשי ערוץ 10 חרדים ל
חופש הביטוי, שהרי, כשהערוץ היה בסכנת סגירה, הוא הצטרף למחאתם. אך מכל הציטוטים שהוא מביא בטורו (בין היתר של
אושרת קוטלר וירון לונדון, מומלץ לקריאה), מסתבר, לשיטת ליבסקינד, שאנשי ערוץ 10 מגלגלים עיניים לשמים, רק כשמדובר ברמי סדן, איש הימין מטעם
בנימין נתניהו. כיום מבין ליבסקינד כי הוא היה אידיוט שימוש של ערוץ 10, כשהתגייס למאבקם.
אז היכן, בכל זאת, הביקורת של ליבסקינד על רמי סדן? על הביטוי שלו, "פרחיה משדרות". ליבסקינד פותח בחשבון נפש מומלץ לקריאה, בדבר היחס של הציונות הדתית לפריפריה המזרחית. לשיטתו, אם אלאור אזריה היה בא מתוך הציונות הדתית, ההרכב הדמוגרפי של ההפגנות לשחרורו היה נראה אחרת. מומלץ לקרוא את מה שהוא אומר.
