'נסיכה של אבא'

לב-ארי מציינת שבעניין של יחסי מין לא מובחנים שהנערות מקיימות ביוזמתן ראוי לשאול – עד כמה יש כאן רצון חופשי או בחירה? ומה עומד מאחורי זה? כאן נזכרת לב-ארי בערב חגיגי שארגן אחיה בהולנד ובו הרצתה הזונה קסווירה הולנדר, יהודייה ממוצא הולנדי שעסקה בזנות שנים – הזונה המפורסמת בעולם. היא התחילה לספר על יחסיה עם אביה, ובין השיטין היה אפשר להבין שהייתה שם פגיעה מינית. זה לא בא לידי ביטוי בספריה, והיא מציגה עצמה כזונה שמחה. ושוב נשאלת השאלה: כמה מתוך החיים בזנות נובע מרצון חופשי? בעקבות צפייה בסרט על איימי ויינהאוס, אומרת לב-ארי: "אין לי ספק שגם היא נפגעה מינית על-ידי אביה. נתקלתי בנערות שאצלן היה קיום יחסים אובססיבי. בעת האחרונה הייתה לנו נערה שנתנה שירותי מין תמורת מתנות. היא ציינה שיחסי המין הראשונים היו עם אבא. פעמים רבות זה מתחיל בכך שהן מקבלות מתנות, לאו-דווקא כסף. ואז יש גם ניתוק מהגוף, דיסוציאציה. הן צריכות סמים ואלכוהול כדי לאלחש את הכאב, כדי לשרוד את הכל... בנווה תרצה יש רבות כאלה".

איך אתן מגדירות הצלחה עם נערות אלה?

לב-ארי: "אם היא לא בזנות או אישה מוכה. ברוב המקרים הצלחנו להוציא את הנערות ממעגל הזנות.

"לעִתים אני רואה בדוח, עוד לפני קבלת הנערה, שהיא מוכרת שירותי מין. כשאני קוראת בדוח על יחסים לא מובחנים, נדלקת אצלי נורה אדומה – נדרשת התערבות טיפולית.

"בטיפול בבית רות אנחנו מנסות לשבור את המעגל הזה של פגיעה מינית וזנות. הנערה מקבלת מענה לצרכים שהיא אינה מקבלת בבית המשדר ניכור. היחסים עם האם גם הם מובאים בחשבון בתהליך הטיפולי. לדוגמה, אם היא 'הנסיכה של אבא' ומתרחש גילוי עריות והיחסים בין ההורים מתערערים, עובר זמן עד שהיא מבינה שמשהו כאן לא תקין, ואז, כאשר היא מתחילה לצאת עם בנים, היא חוטפת מכות מאבא". לב-ארי נזכרת בנערה שהייתה בכפר: "היא הייתה ממש מכורה לזה, ברחה כל הזמן לאבא. יצאה למסיל"ה (מעון נעול) ואחרי שנה עברה מטמורפוזה. פגשתי אותה והיא אמרה לי: 'שידרתי אז דברים שאני לא רוצה לשדר היום'.

"אצל בנות עם פגיעה מינית מגיל צעיר מאוד יש רה-ויקטימיזציה בולטת. הן ממשיכות להיפגע שוב ושוב. יש אשליה של שליטה – היא נכנסת שוב למצב שבו לכאורה הפעם היא תשלוט, אך שוב היא חווה פגיעה, ושוב יש נפילה".

איך אתן מטפלות בהן?

"טיפול רגשי, לפעמים פעמיים בשבוע. לעִתים הטיפול מלווה גם בטיפול תרופתי, כי יש דיכאון או ניסיונות אובדניים. אנחנו נותנות הרבה חיזוקים חיוביים להתנהגות נורמטיבית. בשלב הראשון זה סוג של תחזוקה. יש לנו גם טיפול באמנות וגם טיפול קוגניטיבי, דינמי, 'חליפה לפי מידה' – אנחנו מתאימות את הטיפול לנערה.

"זו מסגרת שכולן נמצאות בה במסגרת צו של בית משפט, והן מוגדרות קטינות נזקקות לפי חוק הנוער טיפול והשגחה. אומנם כולן בהוראת צו, אבל אנחנו מקבלות רק נערות שהסכימו לבוא לכאן. הנערה באה למפגש עם ועדת היכרות, אנחנו מקבלות חומר רקע, אבחונים ואבחונים פסיכודיאגנוסטיים, ובודקות מסוגלות, יכולת ליצור קשר וקבלת סמכות מינימלית. גיל הבנות 18-13.5. הנערה יודעת שהתקבלה, שומעת מה הכללים הנהוגים במקום, וצריכה לתת תשובה אם היא רוצה. המטרה היא לתת לה שליטה, לתת לה ולאחרות מרחב מוגן ותומך. יש לנו שלושה בתים. בכל בית 15 נערות".

האם נושא הפגיעה עולה בדיבור ישיר?

"זמן רב חולף עד שהנערות מדברות על הפגיעה. בדוח שאני מקבלת אני כבר יכולה לראות שהייתה פגיעה גם בלי שכתוב מפורשות. בבית רות שוררת אווירה של ביטחון ואמון, אך עובר זמן עד שהנערות משתפות. לפעמים חולפת שנה, ואפילו שנתיים, עד שהן 'פותחות' את הפגיעה, ואז מוטלת עלינו כמובן חובת דיווח. באה אלינו נערה לאחר ניסיון אובדני, ואביה נענש במאסר בעקבות פגיעה מינית בה. במקרה זה דיברנו על הפגיעה מיד".

והאם מדברים אִתן באופן ישיר על הזנות? האם משתמשים במילה הזאת?

"כן, אני מאוד לא דיפלומטית... לפני כמה שנים הייתה נערה שגבר מבוגר ליווה אותה והתחזה לאבא שלה כדי שתוכל לעשות קעקוע. הוא גם שילם. שאלתי אותה: 'למה את חושבת שהוא לקח אותך? את רוצה להיות זונה?... לפחות תהיי עצמאית'. יכולות להיות שיחות מהסוג הזה.

"בעבר הזמנתי להוסטל בראשון לציון אישה שבעברה הרחוק עסקה בזנות (בינתיים נפטרה). רציתי שישמעו איך זה מתחיל. השתתפתי ביום עיון שבו נשים שיצאו מחיי הזנות סיפרו איך הכל התחיל, במתנות. הצעתי להביא נשים שיצאו מהזנות ולהפגישן עם נערות כאלה, לשלם להן – לא בהתנדבות".

את עושה אבחנה בין זונות רחוב לנערות ליווי?

"לא. מי שמקיימת יחסים יום-יום עם גברים אקראיים, לא מתוך אהבה וקשר, כמו אוטומט, אין לי ספק שמאחורי זה יש פגיעה מינית. לא משנה אם זה במלון יוקרה או בחוף תל ברוך".

לב-ארי קוראת לשימוש יעיל ונבון בתקציבים למיגור הזנות. מתברר שיש תקציבים כאלו. אם יאתרו ילדים נפגעים, יטפלו בהם מגיל צעיר ותיעשה מניעה, יהיה פחות צורך במיליונים אחר כך למיגור הזנות. היום ידוע וברור שזונות עברו גילוי עריות. גם שחקניות פורנו קרוב לוודאי שעברו פגיעה מינית. אצלן יש גם היבט של נקמנות בגברים. הן מתעללות בגבר חסר אונים לכאורה, שתלוי בהן. בסופו של דבר אף הן עוברות הרס עצמי. לא יעיל לאסור את הזנות, יש משהו חזק מהן שמסתתר בפנים, משהו פגוע מאוד, והזנות עונה על צורך שלהן.

דוח מבקר המדינה 2014 מתח גם הוא ביקורת על טיפול הרשויות בתופעת הזנות בקרב בני נוער. לב-ארי מסיימת בתקווה שיצליחו להניע פרויקט שבו יפגישו נשים שעסקו בעבר בזנות עם הנערות שעוסקות בכך היום, או שהן על סף עיסוק בזנות. לדבריה, בעבר הציעה זאת והפיקוח במשרד הרווחה אף גילה התעניינות: לא בהתנדבות אלא בתשלום! "אם בעקבות הכתבה הזאת יקודם פרויקט כזה – דייני", היא אומרת. "זה מצב של Win-Win".

Vanwesenbeeck, I. (1994). Prostitutes' well being and risk. Amsterdam: VU University Press

עוד על הקשר בין זנות לפגיעה מינית בילדות ראו בקישור הבא.