בן כספית פותח את טורו האחרון ב
מעריב בשבחים לביבי (
בנימין נתניהו), שכמו שעון מקולקל, אשר פעמיים ביום מראה את השעה הנכונה, כך גם ביבי, הצליח, לשם שינוי, לפעול באופן מתון ורציונלי, או לדברי כספית:
"לפעמים אין ברירה, צריך לחתוך הפסדים ולסגור עניין. זה מה שבנימין נתניהו עשה השבוע, וטוב שכך. לראשונה זה זמן רב הוא עשה מעשה שאינו פופוליסטי, בלי הקריצה המסורתית ל"בייס" הימני-קיצוני המיתולוגי, מעשה מתבקש שעניינו הוא טובת המדינה".
אבל אין לטעות. התשבוחות כלפי ביבי, שאחת לאלוהים יודע כמה זמן עושה משהו ראוי, מתחלפות בניגוחים הרגילים: אומרים שפיקח יודע לצאת מצרות שחכם לא היה נכנס אליהן. ופה קבור הכלב: לדעת כספית, ביבי לא היה צריך מלכתחילה, בשנת 2010, ביחד עם
אהוד ברק, להיגרר לתגובה על התגרות המרמרה: היה עליו להקשיב לדבריהם של
גבי אשכנזי, בן-דרור ימיני, ו
צבי האוזר, אשר בזמן אמת הציעו לו לשתות מים קרים, להירגע, ולהבליג על המשט בשתיקה.
בעצם, לדעת בן כספית, כך בדיוק יש להגיב לפרובוקציות של ח"כ
חנין זועבי. להבליג, ולשתוק. רעש והמולה בנוסח הכאפות שכמעט ייחד עבורה ח"כ
מיקי לוי, יחזירו אותה עוד למקום ריאלי ברשימה הערבית המשותפת (כיום היא שם, מדשדשת מאחור במקום לא ריאלי במיוחד).
את המשך טורו מקדיש כספית להסכם שלא היה, בסופו של יום, סביב גופות החיילים בעזה (הדר גולדין ואורון שאול), וטוב, לשיטתו, שכך: לדעת כספית, הורדנו את ישראל על הברכיים בעסקת
גלעד שליט, ואין צורך לקבוע רף-עולב חדש. כך, לשיטתו, גם בנוגע לאנשים אשר נכנסו מרצונם החופשי לרצועת עזה (אברה מגניסטו).
כספית מסיים את הטור בפיצוי על ראשית הטור: כשונא ידוע של נתניהו, וכמבקר חריף שלו, אם פתח את הטור בתשבוחת לנתניהו בשל מעשה ראוי שעשה אחת לאלוהים ישמור - כספית חייב לסיים את הטור בהתנגחות בנתניהו, באופן שהוא שולט ביד רמה בתקשורת, ובאופן שבו הליכוד הטוב של פעם, זה שהכיל אנשים רציניים וראויים כגון בנימין בגין, מנחן בגין,
דן מרידור,
משה ארנס,
דוד לוי ו
אריאל שרון, הוחלף באנשים רדודים, לא ראויים, בעלי שאיפות אישיות שמאפילות על טובת המדינה.
מומלץ לקרוא את הטור שלו: כשהוא מדבר, הפעם, על בחישת היד של ביבי בתקשורת, הוא מדבר על פרשיות חדשות שטרם נידונו (לא פרשיית רמי סדן או
שאול אלוביץ). וגם את דבריו על הדרדרות הליכוד ראוי לקרוא.
