בעלי שליטה בחברות ציבוריות אחד על אחד עם שמואל האוזר. מה היית אומר לו הרגולציה מכבידה על פעילות חברות ציבוריות בישראל. בייחוד חברות שהיקף הפעילות שלהן הוא נמוך. אבל אותי לא מטרידה עלות הרגולציה. דירקטורים חיצוניים, דוחות רבעוניים, ביקורת פנימית, הוראות ועדת גושן, גלאי וכיו"ב. אני מבין את הצורך של המחוקק להגן בכל אמצעי על כספי המשקיעים ואני גם מקבל את העובדה שאני נדרש לשלם על כך ולא מעט.
אותי מטרידה עמדת המחוקק ועמדת מוסדיים בכל הקשור לעסקות עם בעלי שליטה.
על מה ולמה יצאה חמתך על המוסדיים בשנים האחרונות בעקבות הרחבת סוגי ההחלטות הטעונות אישור באספת בעלי המניות והעלאת הרוב הנדרש לאישור עסקות בעלי שליטה ומדיניות התגמול בעקבות תיקונים לחוק החברות, רבים מהמשקיעים המוסדיים בישראל נוהגים להסתמך על המלצת חברות הייעוץ בהצבעה באספות הכלליות.
החברה העיקרית המייצגת את מרבית הגופים המוסדיים היא חברת אנטורפי . חברה זו ודומות לה מפרסמות מסמכי המלצות המנחים את המוסדיים כיצד להצביע בהחלטות הרלוונטיות לבעלי שליטה . להלן דוגמאות: 1. מספר קרוביו של בעל השליטה בדירקטוריון - לא יעלה על של שלושה, כולל בעל השליטה עצמו (כפוף לחריגים אפשריים). 2. התנגדות למינוי נושאי משרה או מנהלים אחרים הכפופים למנכ"ל כדירקטורים בחברה. 3. הפרדת תפקיד המנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון. 4. תמיכה במינוי בעל שליטה המכהן כמנכ"ל גם כדירקטור בחברה, בכפוף לקיומם של מנגנוני בקרה מאזנים בדירקטוריון, כאלה המאפשרים פיקוח על עבודת המנכ"ל שלא בנוכחותו.
בפועל, למרות שמדובר בהמלצות בלבד ולא בהוראות מחייבות, לרוב המוסדיים מאמצים אותו באופן כמעט אוטומטי. הם מצביעים כנגד כל החלטה הנכנסת תחת הגדרות המסמך, מבלי לבחון את מהות העסקה ואת החשיפה הקיימת אם בכלל.
קיים קושי עצום לפנות למוסדיים ולנסות להתדיין איתם בנושאים אלו. הדבר מקשה על אופן ניהול החברה ומדובר במציאות המאפיינת חברות רבות בבורסה בהן קיים גרעין שליטה.
בעבר הייתה קיימת יכולת לפנות למוסדיים, להציג בפניהם את מהות העסקה, את הסיכון אם קיים, ולקבל יחד החלטה מושכלת המטיבה עם החברה. היום, אולי משום שהמוסדיים חוששים להצטייר כמיטיבים על בעלי ההון, המדיניות השתנתה והם מסתתרים מאחורי ההמלצות הנוקשות של חברות הייעוץ והתוצאה כמו שאמרתי - בעלי חברות פרטיות חוששים מלהנפיק בבורסה ואחרים מוחקים את החברות בבעלותן.
אז כיצד נתמודד עם החשש של הציבור מבעלי שליטה המרוקנים קופות של חברות ציבוריות שים לב, אתה פותח
עיתון כלכלי בבוקר וקורא במשך שלוש שנים על ירידת מחזורי המסחר בבורסה. אתה שומע הצעות, חלקן מקוריות וחלקן הזויות בכדי לפתור את הבעיה. כולם מציעים, הרגולטור, ובתי ההשקעות, והגופים המוסדיים וכולם מדברים בשם המשקיעים אבל איש לא חושב לתת את דעתו לחששות של בעלי חברות פרטיות האמורים להוות מרכיב מרכזי בפתרון הבעיה. רואים בהם מעין מכשול ולא פתרון והתוצאה היא ירידה בהיקף הגיוסים לעומת העשור הקודם. והמפסידים העיקריים הם תושבי מדינת ישראל.
אני מבין שהציבור נכווה קשות מבעלי שליטה אשר הסבו לו נזקים כספיים קשים, ואני גם מקבל את העובדה שמטרת ועדת הריכוזיות שקמה לפני מספר שנים, ותיקוני חוק החברות בעקבותיה נועדו למנוע מבעלי שליטה לבצע עסקות ממונפות והרפתקניות, למשוך דיבידנדים ולעשות תספורות על חשבון הציבור.
אבל מאידך-גיסא, המטרה גם לא הייתה להגיע למצב שבו כל פעם שאבקש להוסיף אחוז אחד למשכורת המינימום של הבן שלי שעובד בתור פועל במחלקת הירקות, אצטרך לעבור דרך ייסורים בלתי נגמרת. ולכן הפתרון הוא בנייה של סולם ערכים, ומיקום כל חברה וכל עסקה על אותו סולם. וכאן נדרשים המוסדיים לגלות שיקול דעת ואחריות ולא להתכסות מאחורי חברת אנטרופי. כי התוצאה היא שבשנים האחרונות בעלי חברות פרטיות נמנעים מגיוס כספים בבורסה והסובל העיקרי מכך הוא הציבור.
יוקר המחיה ומצוקת התעסוקה - אמת או שקר מהו פתרון הקסם להוזלת סל מוצרי הצריכה בישראל אני לא נכנס אתך לויכוח האם המעמד הבינוני אכן נחנק תחת יוקר המחיה או שמא מדובר בפופוליזם שאין מאחוריו מאום, מלבד מאות אלפי ישראלים הנוהרים כל שנה לחו"ל, רוכשים מכוניות חדשות ומוצרים מכל הבא ליד. אבל אני מוכן לדון אתך בדרכים להוזלת סל מוצרי המזון.
הצעות להוזלת הסל יש למכביר, אבל בסופו של דבר כולנו חייבים ללמוד מניסיונם של אחרים. ולמה אני מתכוון. בשנים האחרונות אימץ
האיחוד האירופי שורה של חוקים ותקנות בנושא המזון שהיטיבו עם הצרכן. עלינו לבדוק אילו מתהליכים אלו תואמים למשק הישראלי ולאמץ אותם.
לדוגמה: חייבים להוריד מכסי מגן למוצרים רבים המיובאים מחו"ל. אין שום היתכנות כלכלית לייבא מוצרי מזון מחו"ל כאשר המכס עומד על רבע ואף חצי ממחיר המוצר.
אני מבין את האינטרס של הממשלה להגן על היצרנים המקומיים, אני מכבד את האינטרס של הממשלה למנוע את קריסת ענף החקלאות במדינת ישראל, אולם יש דרכים אחרות לדאוג לכך. יצרן מקומי בעיירת פיתוח החושש כי הפחתת מכסי המגן תביא לקריסתו הכלכלית, צריך לקבל סיוע מהמדינה. וסיוע אפשר לתת במגוון דרכים. אולם למסות את מתחרהו מחו"ל בעשרות אחוזים כך שהצרכן נדרש לרכוש את המוצר במחיר יקר בעשרות אחוזים מערכו האמיתי היא לא הדרך הנכונה.
עוד דוגמה: מע"מ דיפרנציאלי. הרעיון של
אריה דרעי לקבוע סל מוצרים בסיסי ללא מע"מ לא ישים. אתה לא יכול להגביל משפחה לעשרה מוצרים בסיסים כאילו היא משפחת פליטים. אבל אפשר לקבוע שיעורי מע"מ שונים לסוגי מוצרים דומים, ובכך לאפשר למעמד הבינוני לקבל החלטה מושכלת לגבי ניצול ההכנסות שלו. לחם שחור או לחם לבן יימכר בתוספת מע"מ 5%, לעומת לחם שיפון בתוספת 25%. בקבוק יין יימכר בתוספת מע"מ 5%, אולם מי שיירצה להתפנק בשרדונה יבש בציר 2010 ישלם מע"מ גבוה. שיעור המע"מ לכל מוצר ייקבע כך סך הכנסות המע"מ שתגבה המדינה מהאזרחים לא יפחת מזה שכיום, אולם מצד שני ההכנסה הפנויה של משפחות רבות מהמעמד הבינוני תגדל.
ועוד דוגמה: הרשת שלי עובדת במקביל מול אחד עשרה משרדי ממשלה. וכל משרד רוצה להביע את חותמו ולכן מקדם רגולציה או תקינה עצמאית שברוב הפעמים מכבידה על המגזר העסקי ובחלק מהמקרים אפילו מזיקה. זה לא קיים באירופה.
יבוא מקביל - הכרזת מלחמת חורמה בנושא. הפכת את הנושא למשימת חייך. זה שווה את המאמץ תקשיב לי ותקשיב לי טוב. יבוא מקביל הוא הפתרון האפקטיבי היחיד להפחתת עלות סל מוצרי הצריכה במדינת ישראל.
בצע כסף - היא הסיבה היחידה שהפתרון לא מיושם בישראל, וזאת בניגוד לכל מדינות העולם המערבי בו יישום עקרון היבוא המקביל הביא להפחתת מחירים.
קבוצה קטנה של יבואנים, בעלי קשרים במסדרונות השלטון, מרוויחה סכומי עתק באמצעות מניעה מגורמים עסקיים לפתוח את שוק הייבוא המקומי. קבוצה קטנה של יבואנים, מפעילה לוביסטים המוודאים שמשרד הבריאות והמכס יטילו נוהל מכביד לפיו רק המוצרים אותם הם מייבאים יוכלו לזכות להיכנס בשערי הארץ.
קח לדוגמה את הפסטה של ברילה. יבואן אחד המוגדר כיבואן רשמי, רוכש את הפסטה ממפעל של החברה באיטליה והוא היחיד הזכאי לשווק את המוצר בישראל. אם אני אחליט פתאום לרכוש כמות של פסטות ממפעל אחר של אותו יצרן, או ממפיץ של היצרן, הסחורה שלי לא תורשה להיכנס לארץ אלא אם כן אתחיל בתהליך בדיקות וקבלת אישורים מייסר. ואנחנו מדברים על אותה ברילה!!
ובדומה לברילה, כך ברוב מוצרי הצריכה בישראל. רק בשנתיים האחרונות החלה הגישה להשתנות ומספר מוצרים כמו רכבים החלו להיות מיובאים בייבוא מקביל. אולם מדובר בטיפה בים.
ואני לא מפחד לומר לך משהיום ועד שהנושא ישתנה, אני אעמוד כל היום בכיכר העיר ואצעק שיש לעצור את ההפקרות הזו.
אני כתבתי מאמרים רבים המתארים את מצוקת התעסוקה בקרב אקדמאים בישראל ונדמה לי שאתה בדעה הפוכה משלי אין מצוקת תעסוקה בישראל. יש מצוקת מעסיקים!!!.
שמוליק, המג"ד של שנינו בצבא, שהוביל אותנו בלבנון ובשטחים השתחרר והפך להיות מנהל סופר מרקט. אבל זה היה לפני יובל שנים. היום אם תציע לבחור מסלול ניהולי ברשת מזון, הוא יסרב בכל תוקף. ענף הלואו טק קורס עקב מחסור בעובדים. כולם נוהרים לאוניברסיטאות ולמכללות ורוכשים השכלה אקדמאית שהשוק לא נדרש לה. בתי ספר טכנולוגים נסגרים בזה אחר זה, והיום יצרן המעוניין בגיוס מכונאי, חרט או כל עבודה דומה אחרת עומד מול שוקת ריקה.
אני פונה לאימהות חד-הוריות במטרה לגייס אותן לרשת שלי והן עונות כי הן מקבלות אלפי שקלים מהמדינה. תגמול שיילקח מהן במידה ויחזרו לשוק העבודה. אני פונה למשוחררי קבע במטרה לגייס אותם לרשת שלי והם עונים לי כי מכיוון שהם מקבלים פנסיה מהמדינה, הרי מהשקל הראשון שאשלם להם, המדינה תיקח מחצית כמיסים.
אני פונה לצעירים אחרי צבא ומציע להם מסלול ניהול ברשת שלי. בתחילה כעובדים, לאחר מכן כמנהלי מחלקות, מנהלי סניפים והלאה. אני מציע להם אפשרות לשכר של חמש ספרות לאחר מספר שנים. וחמש ספרות זה שכר מכובד לבחור צעיר, ולמרות זאת אני נענה בשלילה. וכל המצב שתיארתי מאפיין את כל תעשיית הלואו טק בישראל ואין מענה לנושא.
עוף בשקל!? שניים במחיר אחד?! ארבע במאה? מדובר במבצעים דומים שהם מבצעי פרסום מתוחכמים על חשבון משלם המיסים. מבצעים שקיימים בצורה כזו או אחרת במרבית הרשתות בישראל, ולא רק רשתות המזון, במוצרים שונים ומגוונים. רשת מסחרית רוכשת מספק מוצר בעשרה שקלים (כולל מע"מ) ומוכרת לצרכן בחמישה שקלים (כולל מע"מ). הפסד בסך חמישה שקלים למוצר משקף עלות של מבצע פרסום שנועד למשוך לקוחות לקנות מוצרים אחרים ברשת. אבל הרשת לא באמת נושאת בעלות ההפסד, כי היא הזדכתה/קיבלה החזר מהמדינה על 17% ממחיר הקנייה של המוצר ושילמה מע"מ רק על מחיר המכירה בלבד. (דהיינו קיבלה מהמדינה החזר מע"מ של 1.7 שקלים למוצר אבל שילמה רק 0.85 אג' על אותו מוצר ) בצורה כזו המדינה מימנה חלק ממסע הפרסום. בצורה כזו המדינה מפסידה בכל שנה סכומי עתק.
אפילוג תלווה לידידך מחטיבת גבעתי כמה שקלים בכדי לפתוח עסק בתחום המזון. אולי יאיר לו מזלו וגם הוא יצליח להפוך מעצמאי זוטר לאיש עסקים מצליח בשום פנים ואופן לא!!!. במדינת ישראל חיים אלפי צעירים שהפסידו ממון רב בעסקים כושלים. אני נפגש בהם על כל צעד ושעל ומסביר להם, אל תסכנו את הכסף שיש לכם ובוודאי את זה שאין לכם. לא כל אחד מתאים להיות עצמאי. אדם נדרש לאופי, יכולת, משמעת עצמית ועוד תכונות אחרות שיכולות להציף אותו מעל השאר בכדי להעלות אותו על מסלול של הצלחה כלכלית.
חשוב להבין, הציבור הישראלי מקובע על מותגים, ולכן צעיר הפותח מפעל למוצרי מזון, או עסק בתחום הקמעונאי חייב להציג בפני השוק מוצר חדש, איכותי יותר מהקיים. מוצר שיגרום לצרכן לעזוב את המוצר אליו התרגל במשך שנים ומדובר במשימה קשה ביותר. ולכן אם יש לכם חלום, ראוי שתגשימו אותו. אבל לאט ובזהירות. תלמדו את הנושא לעומק, תעבדו בהתאם לתוכנית סדורה ותקציב נוקשה. תלכלכו את הידיים ואל תתביישו להתחיל מלמטה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
