ועד הורים לחיילי שרות החובה

ניתן היה לצפות שאת צורכי הרווחה של משרתי שרות החובה ייצג הצבא ובראשו הרמטכ"ל לפחות באותה מידת היעילות בה הם מיצגים את משרתי הקבע. אחרי הכל הם מקבלים את חיילי החובה בחצי חינם מכוח חוק ומהיותם חיילים הם אינם יכולים להתארגן כארגון עובדים מחד והצבא לאורך הדורות מתייחס אליהם כמובנים מאליו מאיידך. במשטרה נמצא פתרון למגבלת אי-ההתארגנות והוא באמצעות בני הזוג של השוטרים.בהיות החייל תלמיד ועד ההורים היה מעורב בהתנהלות בית הספר עמו. מוצע שבצבא יוקם ועד הורים שייצג את בעיות החיילים.

בין הנושאים הרבים בהם צריך יהיה לדון ניתן למנות את הנושאים הבאים:

שכר משרתי החובה - העלאת השכר שנעשתה לאחרונה אינה מספיקה.אחרי שנים של אי-העלאת שכר ההעלאה האחרונה מזכירה את הספור על האיכר שניסה ללמד את סוסו לא לאכול. צריך שהשכר של לוחם יוצמד לשכר המינימום במשק. כך חייל לוחם יקבל 4,825 שקל לחודש במקום 1,616 שקל. תומך לחימה 3,511 שקל במקום 1,176 שקל.והשאר 2,418 שקל במקום 810 שקל. מהלך מעין זה יחסל במחי פעולה אחת את היות החיילים נעזרים ע"י הוריהם ובמקרים רבים הם מהווים נטל פיננסי לא מבוטל. במחי מהלך אחד יוכל אף חייל לעזור להוריו, כיום הצבא מעניק תמיכה לכ-30 אלף חיילים וכנראה לידם יש מספר דומה של חיילים הבאים מבתים בהם יש מצוקה. 20 אלף חיילים נשפטים למאסר מדי שנה כמעט כולם בגין נפקדות או עריקות המוסברות במצוקה כלכלית. העלאת השכר יכולה כמעט לאפס את התופעה על משמעויותיה המוסריות והעלות הכספית של מאסר והעסקת משטרה צבאית. מהלך העלאת השכר יכול לשפר מצבן של כ-60 אלף משפחות.

חייל שרות החובה תורם את שרותו מדוע לא יפרישו עבורו לקרן פנסיה?

יש מגמה להפריד סוגי פציעה של חיילים כאשר פציעה שאינה קשורה בשרות תועבר לטפול בטוח לאומי. חייל בשרות חובה אינו שכיר ואין באפשרותו לבטח את עצמו. הצבא צריך להבין ששרות החובה אינו בידיו כדי להשתמש בו לרעה. אפילו אם ברח מהבסיס ונפגע בתאונת דרכים הצבא צריך להיות אחראי.

מדוע לא תשולם קצבת ילדים למשפחות החיילים? האם הם עומדים ברשות עצמם עם הגעתם לגיל הבגרות?

לאחרונה נודע שבוטל בטוח הבריאות שחל היה גם בעת שרות החובה. פירושו שחייל שיחלה בעת השרות לא יהיה מבוטח לאחר שחרורו.

ועד הורים צריך לטפל כמו "חבר" בבעיות החיילים ולנהל מו"מ קולקטיבי עבורם מול בנקים חברות בטוח וכד'.

מניתי כאן מספר נושאים אך ברור שיש עוד רבים. צריך לדאוג שהחייל ירגיש שיש מי שדואג לו ומעריך את שרותו לא רק בטכסים וחגיגות אלא גם בחיי היום יום.כך המוטיבציה לשרת תעלה.אם לא יחול שיפור בטפול ובהתייחסות נתקל בעתיד בסרבנות. יש לזכור שבעידן המודרני האינפורמציה גלויה לכל.