בית המשפט אמר את דברו, והרשעתו הגורפת של איש העסקים
נוחי דנקנר מבשרת, ככל הנראה, את קיצה הקרוב של השתוללות הטייקונים בכספי הציבור. הוכח בבירור שרשויות החוק אכן דואגות להציב לחתולים השמנים מחסומים וגבולות, כדי ששוב לא יוכלו לחזור ולהתל בבנקים, ועל אחת כמה וכמה לא להשתמש בממון-לא-להם, וגם לא לגלגל עוד כספים בעתיד, ללא אמצעים של ביקורת הולמת.
דנקנר וחבר-מרעיו הטייקונים, עשו במדינה כבתוך שלהם, וצברו על חשבון הציבור קופה לא קטנה של כספים לא כשרים. כספי הציבור, שהועמדו לרשותם על-ידי משקיעים מוסדיים, איפשרו לטייקונים לגלגל אותם לעסקות מפוקפקות, ובמקום לסכן את כספם שלהם, הם סיבכו בגדול חברות ציבוריות, שהכסף שלנו הושקע בהן.
הקץ לשחיתות
אחרי ששנים ארוכות עלה בידיו להחזיק את המדינה בגרונה, חוטף סוף-סוף דנקנר מכה אנושה, ויחד עימו עמיתיו הטייקונים. עכשיו מסתמנת תקווה שלא הוא ולא הם, לא יצליחו למשוך בחוטים בעתיד, ומי שהיה כל-יכול-נוחי-דנקנר - לא יהלך עוד עלינו אימים.
בעוד שהבנקים העניקו לטייקונים אשראי די נדיב וללא הגבלה, נאלץ ציבור החוסכים לשלם את חובותיהם מרקיעות השחקים בכספו שלו. גם הממשלה הייתה צד בעניין, ובמקום להציב להם גבולות ברורים, ולערוב לכספי הציבור הרחב, היא ניהלה מדיניות של בת-יענה והעדיפה להימנע מלהתעסק עימם, כשבכך היא הושיטה להם את כתפה התומכת.
כך או אחרת ברור מאליו שקשרי הון-שלטון, בחסות הטייקונים, כבר הספיקו ליצור אווירה עכורה, אם לא סירחון שנודף למרחק. חבורת הטייקונים נאבקה בנחישות על השמנת שלה, ליקקה אותה בהנאה מרובה, ושמרה עליה באדיקות יתרה. עכשיו, בסיועו של בית המשפט, נראה שהגיע הקץ לשחיתות.
