א. תנאים

שירות בתי-הסוהר מאפשר למחבלים, המתאכסנים בקייטנותיו, לצפות במשחקי אליפות אירופה בכדורגל - עוד טירוף מערכות, שאנחנו משלמים עליו ביוקר, ונמשך למרות הביקורת הרבה בציבור.

איני מצליח להבין את הגיון המדיניות המטופשת של שב"ס, ומדוע אין נוהגים ביד קשה במחבלים הללו. זה לא רק עתה, כשחמאס מסרבת למסור מידע על הנעדרים הדר גולדין ואורון שאול, אלא המשכה של מדיניות נוראה, שאין מי שיפסיקה.

ב. ביביפוביה

האירועים לציון ארבעים שנה למבצע שחרור החטופים מאנטבה - נתנו רוח גבית חזקה מאוד לביביפובים (כהגדרתו של ד"ר ישראל בר-ניר), מתעבי ביבי נתניהו מקצועיים, שימציאו יש-מאין סיבות להשמיץ את ראש הממשלה ו/או את משפחתו.

ראוי לציין, כי מבצע 'כדור הרעם' (שהפך ל'מבצע יונתן' על שמו של יוני נתניהו) הינו הצלחה בודדת של צבאנו בחמישים השנים האחרונות. לכן, נאבקים כל מיני גורמים על ניכוסה, והם טרחו משך השנים לבסס את סיפוריהם בדעת הקהל. לצערי, מול הצלחת החילוץ במבצע יונתן ההיסטוריה הצבאית שלנו נראית כמו שכול וכישלון.

ראוי לציין, כי ההצלחה במבצע נבעה מהתעקשות של כמה גורמים - ובעיקר, חיל-האוויר, שהוכיח (בניגוד לדעת המומחים), שיוכל להגיע בשלום לנמל-התעופה באנטבה; והכוחות למבצעים מיוחדים, שהכינו תוכנית טובה וישימה. השאר - היסטוריה.

במבצע יונתן יש שלל סיפורים והרבה צ'יזבאטים, שמכסים על קבלת החלטות לקויה ביותר, המאפיינת כל מערכת ציבורית אצלנו. בדיקת ההחלטות מעלה שורה של הצעות תמוהות, שבמזל נדחו על הסף. בולטת בהן ההצעה להצניח לוחמים של שייטת 13, כדי שיגיעו לנמל-התעופה בשחייה באגם ויקטוריה שורץ התנינים.

ג. שמנים במארינס

הנחתים האמריקניים מוכנים לגייס נשים וגברים שמנים יותר מאשר אי-פעם. את השינוי המפתיע במדיניות הזרוע מנחה גנרל רוברט בי נילר, מפקד המארינס. השינוי כולל מדיניות חדשה לכושר גופני, שתיכנס לתוקפה בתחילת חודש ינואר.

"נבדוק את השפעת השינוי משך כשנתיים", הבטיח גנרל נילר, "ונתקן בהתאם, כדי לשמור על יעילות הכוח ועל יכולתו להתמודד עם אתגרים לאומיים".

בין השאר, נותנת המדיניות החדשה לנחתים - ללא הבדל מין וגיל - אפשרות לבחור בין תליות מתח לבין שכיבות סמיכה כאמצעי להוכחת כוח פלג גופם העליון. משך שנים דרשו הנחתים מאנשיהם לבצע במבחנים תקופתיים של כושר גופני תליות מתח וריצת שלושה מילין. כעת אין חובה להיתלות על מתח, ובמקום זאת לבצע שכיבות סמיכה.

השינוי המהותי הנו העלאת רף המשקל התקין, שנבדק מדי תקופה, ואם הנחת נמצא מעליו, הוא מסומן לפיטורין. הנחתים שינו את הנתון לגבי מי שהוכיחו כי שריריהם חזקים, למרות משקלם העודף.

מיג'ור-ג'נרל ג'ימס ו' לאקמן, מפקד פיקוד ההדרכה והחינוך של הנחתים, סיפר, שהמבחנים החדשים לכושר גופני בזרוע ישפרו את כשירות הנחתים. "הנחתים כיום חזקים יותר, מהירים יותר וכשירים יותר. אנחנו מחפשים שיטה למדוד זאת. לדבריו, הנחתים כיום כבדים יותר וחזקים יותר, וזה משפיע על מבחני הכושר הגופני, ודורש התאמה. "בסיכומו של דבר, זה משפיע על הכשירות הקרבית של הנחתים".

נשים בנחתים יצטרכו לבצע 50-40 שכיבות סמיכה, כדי לקבל יותר מ-70 נקודות במבחן הכושר התקופתי. גברים יבצעו 80-70 שכיבות סמיכה לאותו ההישג. למרות שהמארינס מעודדים תליית מתח, כמבחן לכוח דינאמי של פלג הגוף העליון, הם התפשרו על שכיבות סמיכה. מי שיעדיפו לבצע תליית מתח, יקבלו בונוסים, שעמם יוכלו להגיע למאה נקודות.

למרות שהנחתים מצאו, כי כמחצית מהטירוניות במארינס לא הצליחו לבצע שלוש תליות מתח - נדרשות נשים לבצע במבחן הכושר התקופתי, לפחות, שלוש תליות מתח.

כדי להחיל את התקנים החדשים, הנהיגה מפקדת המארינס תוכנית חדשה לאימון גופני ליחידותיה. לפי המדיניות החדשה, חולקו הנחתים לשמונה קבוצות גיל/מין - במקום ארבע. בכל קבוצה כזו העלו את רף המשקל, והתאימו את דרישות הביצוע - בהפעלת כוח ובריצה - ובעיקר, לגבי נחתים מבוגרים. מנחתים צעירים נדרשים ביצועים משופרים. כך, נדרשים צעירים מגיל 30 לרוץ שלושה מילין בפחות מ-28 דקות; ולבצע יותר שכיבות סמיכה ויותר כפיפות בטן מאשר קודם.

בין השאר, כוללים מבחני הכושר הגופני נשיאת ארגזי תחמושת ועוד מבחנים, שמדמים מצבים קרביים. מי שיקבלו ציונים גבוהים במיוחד במבחני הכושר, ייפטרו מהצורך לעמוד בתנאי משקל, או יקבלו הקלה בדרישה.

התברר, שנחתות, שהוכיחו את עצמן במבחני כשירות קרבית, היו כבדות יותר, מדווחת מפקדת חיל הנחתים. לכן, כך, נחתות בגובה 158 ס"מ יוכלו לשקול כ-71 ק"ג (כ-15 ק"ג יותר מאשר הדרישה כעת). הנחתים גם מקלים את יחסם לשומן הגוף (שנבדק במבחן BMI), כשהנחת מוכיח את עצמו במבחני הכושר. יתר על כן, ימחלו לנחתים, שהוצאו לפיטורין בגלל שומן עודף, אם יעמדו בדרישות החדשות לכושר גופני.

ד. זרק אבן

גידי אורשר מוכיח, שוב, עד כמה צריך להפריט את גלי צה"ל - תחנת שידור, שאין עליה פיקוח ציבורי ראוי מאז הקמתה.

פרץ הרפש, שהעלה לבלוג שלו, מלמד היטב על טיבו של אורשר, ואני מוכן להמר, שהדעות המתועבות הללו הובעו לא-אחת בדבריו בתחנה הצבאית לכאורה.

אורשר הצטרף לכמה טיפשים - ולא אזכיר כאן את שמותיהם הנאלחים - שהשנאה מעוורת אותם, והגזענות מוליכה אותם. רובם כואבים את העובדה, שהציבור אינו עמם, וכנראה להרבה זמן.

ועוד הערה בשולי העניין - נראה לי, שכל התקפה על השרה מירי רגב רק תורמת להעצמתה. בתלמוד יש פתגם בעניין - 'לזרוק אבן למרקוליוס'. הרומאים הקימו פסלים קטנים לכבודו של מרקורי, אל הדרכים, לאורך הדרכים באימפריה, ועוברי-אורח השליכו עליהם אבנים כפולחן האל הרומאי. יהודים, שחלפו על פני הפסלים הללו, סקלו אותם - כלומר, ביצעו, למעשה, את הפולחן הגויי ברצונם לבזות את האליל.

ה. שיווק מוגבר

בגלל מחסור בהאנגרים, לא יישארו ששת המטוסים מדגם אף-35 בבריטניה, והם יחזרו לארצות-הברית מיד לאחר שיופיעו בתערוכה האווירית 'אייר טאטוּ', שתהיה בבסיס פ̤ירפורד של חיל-האוויר המלכותי הבריטי בסוף חודש יולי.

האמריקנים שלחו לבריטניה שלושה מטוסים מדגם א̤י - של חיל-האוויר - ושלושה מטוסים מדגם בי - ממריאים ונוחתים אנכית של הנחתים. המטוסים הגיעו בטיסה טראנס-אטלנטית מבסיס אגלין בפלורידה מתוך כוונה, שיהיו בבריטניה עד התערוכה האווירית בפארנבורו, שתהיה בספטמבר, אך כאמור, נוצרה בעיה, והם יחזרו כנראה לארצות-הברית בתחילת אוגוסט, ולא יופיעו בפארנבורו. זו אכזבה גדולה לאמריקנים, ולפיכך יש סיכוי שימצאו דרך להשאיר את המטוסים בבריטניה עד פתיחת התערוכה.

הופעת אף-35 בתערוכת פארנבורו לפני כשנתיים בוטלה מאחר שבאחד המטוסים מדגם אי-פרצה אש בשעת נחיתה. מאז התגברו צוותי הפיתוח על הרבה בעיות, למרות שהמטוס המתקדם מאוד לוקה בהרבה מחלות ילדות. כרגע מנסים האמריקנים לשווק את המטוס, ולהעצים את יתרונותיו. בין השאר, מנצלים לשם כך את הפיכת דגם בי למבצעי בחיל הנחתים האמריקני.

בריטניה מתעתדת לרכוש 138 מטוסים מדגם בי. כרגע מאמנים הנחתים האמריקניים צוותי אוויר וצוותי קרקע בריטיים בבסיס האוויר בופור בקרוליינה הדרומית בתפעול המטוס. בבריטניה מקווים, שלחיל-האוויר הבריטי תהיה טייסת מבצעית ראשונה של אף-35 בשנת 2018.

לפיכך, הופעת המטוס בתערוכה בפארנבורו בסתיו השנה חשובה ביותר למאמצי היצרנים וממשלת ארצות-הברית לשווק את המטוס ברחבי העולם.

ו. עוד כישלון מדהים

מלחמת לבנון השנייה (למרות שלא הייתה מלחמת לבנון הראשונה), שמלאו לה עשור, היא אחד הכישלונות המהדהדים של צבאנו; ויהיו מי שיגידו, עוד כישלון אדיר של צבאנו.

כיום מספרים לנו אגדות - כמעט כמו אחרי כל מבצע צבאי כושל - על הצלחות, ומשתמשים בשקט בצפון להוכיח את הטענה. הם מתעלמים מהעובדה המרה, שגם לפני מלחמת לבנון השנייה היה שקט בצפון, וחיזבאללה ניצלה את השקט להתעצמות. המתפעלים גם מתעלמים ממלחמת האזרחים בסוריה, שסחפה אליה את חיזבאללה, למזלנו הרב.

כמו כל מלחמותינו, לבנון השנייה הייתה כישלון אדיר של המודיעין, שלמרות יומרתו, מעל בתפקידו, ולא ידע מספיק על חיזבאללה. אך יותר מכל הייתה המלחמה כישלון אג"מי. תורת הלחימה, בניין הכוח ורמת המוכנות נמצאו לקויים מאוד. לפני לבנון השנייה עסק צה"ל בשטויות, פירק עוצבות ולא התאמן. זה הצבא הראשון - וכנראה, היחיד - בהיסטוריה, שסבור שניתן להיות מוכנים למלחמה מבלי להתאמן. וטיפשות זו טרם הוסרה ממנו.

האם למדנו את הלקחים?

אני מאלה שטוענים שלא למדנו אותם, ולכן אנחנו נידונים לחזור על טעויותינו במלחמות הבאות. וזה נראה היטב במבצעים הכושלים ברצועת עזה בשנים האחרונות. לעומת זאת, מטפחת איגרת רב-אלוף גדי איזנקוט, הרמטכ"ל, במלאת עשור למלחמת לבנון השנייה, את האגדות, שבאמצעותן מנסה הקצונה להסתיר את החרפה. איזנקוט סבור, כי צה"ל פגע פגיעה קשה בחיזבאללה, ביסס את ההרתעה הישראלית, וכונן שקט ממושך ויציב בגבול הלבנון, המשרת את האזרחים משני צדי הגבול. עם זאת, מודה הרמטכ"ל, שבמהלך הלחימה התגלו בצבא ליקויים, ולאחריה נעשה תהליך הפקת לקחים, שהוביל לשיפור ניכר ביכולת צה"ל.

הרמטכ"ל כותב עוד, כי האיום מלבנון עדיין טומן בחובו אתגרים רבים, ומחייב את צה"ל להיערך לכל תרחיש. "אני סמוך ובטוח כי ביום פקודה נדע לממש את ייעודו של צה"ל - להגן על המדינה, להבטיח את קיומה ואם נדרש - לנצח במלחמה". אני חולק על דברי הרמטכ"ל, ולצערי, גם במלחמה הבאה יקרטע צבאנו, כמו במלחמותיו הקודמות.