הרב הצבאי המיועד, אלוף משנה איל קרים, קבע שיש לאסור על אישה להעיד במשפט, "כי אופיה הסנטימנטלי של האישה אינו מאפשר לה לעמוד בחקירות שתי וערב".
בדיוק ביום שחברת הכנסת
ענת ברקו דיברה בכנסת ישראל על העצמת נשים, ובמיוחד על העצמת חיילות צה"ל, היא עברה בשלווה על הנימוק של המיועד להיות רב ראשי בצה"ל, כי אי-הכרה בעדותה של האישה "זוהי אפליה לטובה של האישה". ניכר, שחברת הכנסת ד"ר ענת ברקו כשרה לעדות מבחינה סנטימנטלית על העדר האות פּ' בשפה הערבית ולכן אין עם פלשתיני, אך כל אישה אחרת פסולה לעדות על-פי פסיקת הרב, אלוף משנה, איל קרים.
ענת ברקו אולי לא נתנה את דעתה שבין החיילות ישנן המגדירות עצמן לסביות. לגבי הומואים ולסביות קבע המיועד להיות רב ראשי של צה"ל שההתייחסות אליהם-ן "היא כמו אל אדם חולה בעל מום". לזכותו של המועמד לרבנות היא שבפסיקתו, הוא מבקש שיש לאהוב אותו-אותה גם עם הסטיגמה של חולים אנושים.
המיועד להיות רב ראשי לצה"ל אסור שיכהן בתפקיד, כל עוד אינו מתנער מהקביעה שיש לשרוף ספרים כמו "הברית החדשה". אנחנו בני עם שחווינו שריפת ספרים וקשה להשלים שמתוכנו יוצאת סמכות רבנית הדורשת שריפת ספרים.
עולם טוב יותר
בתשובה לשאלה מגייס הרב איל קרים את הרמב"ם ותוך כדי פלפול בכתביו יוצאת מתחת לשונו של הרב איל קרים האימה המביישת אותנו כחברה - "לא רק את הברית החדשה יש לשרוף", לדעתו, "אלא גם ספר תורה שכתב מין, היות שמידת הצדק והחסד תובעת לבער עבודה זרה מן העולם, כדי שהעולם יהיה טוב יותר".
הרב איל קרים שכח, כי בעולם שבו הותר לשרוף ספרים, עלו מהר מדרגה והתירו לשרוף גם מיליוני בני אדם.
לזכותו של הרב יש לומר הוא מדגיש כי בכל נושא ביטחוני, הסמכות להגיב "היא רק בידי המפקדים וכוחות הביטחון בלבד. אין לאף אדם זכות לקחת החוק לידיים, גם אם כוחות הביטחון אינם פועלים בתקיפות מרבית". אך הסניגוריה שאני מנסה להביא לדיון נדחקת לה לפינה נזופה על-ידי עוצמת ההתבהמות של פסיקתו הכתובה בעברית מובסת - "אחד הערכים החשובים והמכריעים היא שמירה על כושר הלחימה של הצבא".
כאן מועד הרב קרים ומבייש את עולם הערכים היהודי. ארון הספרים היהודי נותר בוכה לנוכח קביעה של רב בישראל, שדן בנושא האישה הזרה במלחמה - ש"מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים... התירה לפרט לספק את היצר הרע בתנאים שהתירה, למען הצלחת הכלל". לדעתו "כשם שבמלחמה נפרצים גדרי הסתכנות למען אחרים, כך גם נפרצים במלחמה גדרי צניעות... אף שהתחברות אל גויה חמור מאוד, הוא הותר במלחמה, מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים".
רב הנותן התר להתבהמות ומשווה לעצמו אנושיות, כי הוא מקטלג את פרץ ההתבהמות והחייתיות המזוויע להיתר המעוגן רק בתקופה המקראית, ולא בימינו, אינו ראוי להיות מורה הלכה לחיילי ישראל.
