קרולין גליק, בטורה השבועי ב
מעריב, גורסת כי חוק העמותות "רך" מידי, ועושה חסד עם עמותות, שאינן אלא, לשיטתה, גייס חמישי של ממשלות זרות;
האחרונות, לשיטתה, מפעילות, ולעיתים יוזמות את הקמת אותן עמותות, שמציגות את עצמן כ"קול ישראלי אותנטי", אך למעשה, לשיטתה, אינן אלא בובות על חוט של ממשלות זרות, ויתכן אף שמקבלות מהן הוראות הפעלה. לפיכך, היא טוענת, לא די בכך שבכל תכתובת תציין העמותה כי היא ממומנת על-ידי
ממשלה זרה, אלא היא צריכה לעשות גם את שלושת אלו:
א. לחשוף את ההתכתבויות שלה עם נציגי ממשלות זרות (כמו בארצות הברית, טוענת גליק).
ב. להצהיר אילו רכוש השייך לממשלות זרות העמותה מחזיקה.
ג. ובכל עתירה משפטית של העמותה, הממשלה הזרה המממנת, צריכה להיחשב כבעלת דין, ולהצטרף להליך.
הנימוק, גורסת גליק, הוא כי ממשלות הרוצות להתערב במצבה הפנימי של ישראל, צריכות לעשות זאת אך ורק בערוצים דיפלומטיים גלויים (היא מביאה כדוגמה את ארגון V15, שלא היה אלא דרכו של
ברק אובמה להפיל את
בנימין נתניהו מן השלטון ולהמליך תחתיו את בוז'י (יצחק הרצוג));
לשיטת גליק:
"ההתחזות הזו פוגעת בתומכי ישראל ברחבי העולם, משום הדיון על אודות ישראל מוטה במדינותיהם לרעה. כיצד זה קורה? כדי למכור את המדיניות האנטי-ישראלית שלהן לציבור,הממשלות הזרות מצטטות דוחות שכתבו הארגונים הישראלים, אותם דוחות שהממשלות עצמן הזמינו וממנו. בנוסף, הפעילים הישראלים מוזמנים לכנסים באותן מדינות זרות, מוצגים שם כפעילי שטח ישראלים שורשיים, ומשדלים את הציבור לתמוך במדיניות האנטי-ישראלית של הממשלות שמממנות אותם".
הדברים של גליק מרפרפים לי ל"תורת הבחירה הציבורית", ולפיה, לא אחת, ארגונים "מן השטח", שנדמים הכי אותנטיים שבעולם, אינם אלא שליחים של תאגידים ואינטרסים כאלו או אחרים. כך למשל, נשמעת טענה כי מה שנדמה כפעילות להוצאת ילדים בסיכון מן הבית, לכאורה מטרה נאצלת, אינו אלא מקור רווח לפנימיות פרטיות אשר מקבלות סכום עתק חודשי עבור כל ילד שהן מחזיקות, או במילים אחרות, מאחורי כל יוזמה חברתית "נאצלת" עומד אינטרס כספי, ופחות נאצל. וכאן, האינטרס הוא, לשיטת גליק, דיפלומטי, ועוד של מדינה זרה.
ובכל זאת, מספר מילים לצינון ההתלהבות הפטריוטית של גליק: זה נשמע יותר מידי כמו תיאוריית קונספירציה, ויותר מידי כמו האשמה שהוטחה ביהודים באירופה ו/או בארצות הברית בשם האנטישמיות: יהודים הם תמיד סוכנים זרים של מדינה אחרת (ראו ערך: אלפרד דרייפוס נחשב סוכן של גרמניה בסוף המאה ה 19, ויהודים קומוניסטים וסוציאליסטים בגרמניה של שנות השלושים נחשבו סוכנים של ברית המועצות הקומוניסטית; כשאלו ביקשו להימלט מרדיפות הנאצים לבריטניה, הם נחשבו, רחמנא ליצלן, ל"אויב הגרמני").
יש משהו גורף וחסר אחריות בלכלול ארגונים רבים ושונים, חלקם כאלו שגם עושים עוד כמה דברים חוץ מדאגה לזכויות הפלשתינים (כגון האגודה לזכויות האזרח, שעוסקת, בין היתר, בהגנת הפרטיות), תחת הכותרת הפרנואידית של "סוכנים זרים חורשי רעה". במקום להתלהם בהצהרות פטריוטיות המזהירות מ"חורשי רעה בתוכנו", עדיף לבדוק סטטיסטית, אלו עמותות הן יוזמה עצמאית, אשר נעזרת במימון זר, ואלו עמותות הן יוזמה כוללת של ממשלה זרה: גליק גורסת כי כך ניתן לתאר את ארגון V15, אבל בדיוק זו הסיבה שיש לבדוק את הדברים באופן מדויק יותר, לגבי שאר הארגונים, בלי צורך להתלהם.