גם
סימה קדמון מ
ידיעות אחרונות, כמו
יגאל סרנה, עוסקת בטורה השבועי בידיעות אחרונות בניסיונות הבחישה של ביבי (
בנימין נתניהו) בתקשורת. היא כותבת:
"לא ייאמנו האנרגיות, הלהט והאובססיה שמפעילים את ראש הממשלה בניסיונותיו להשתלט על מפת התקשורת. אבל השבוע קרה לו ככל הנראה מה שקורה לאנשים שמה שמניע אותם זה היצר: הוא איבד את הבלמים. ממש באותו זמן שבו הודיע על דחיית הפעלת התאגיד, הוא פעל לכיבוש ערוץ הכנסת ונתפס כשהוא מנסה לתפור מכרז כך שיתאים לכלי תקשורת שבשליטת אנשים שלו. כך לפחות טוענים במערכת הפוליטית. ההגזמה הייתה כל כך בוטה, שנתניהו אילץ את ראשי מפלגות הקואליציה להתייצב כחומה בצורה נגד הניסיון הזה".
קדמון מציינת שאפילו
נפתלי בנט התנגד לדחיית פתיחת התאגיד, אולם
משה כחלון, שר האוצר, תרם לדחייה בכך שעיכב כספים שמגיעים לתאגיד. קדמון עוסקת בספקולציות הנוגעות לשאלה מהו הגורם האמיתי לדחיית פתיחת התאגיד, ומניחה כי העיתונאים שגויסו לתאגיד אינם לרוחו של ביבי, אחרת התאגיד היה בועט מזמן.
בהמשך טורה לועגת קדמון ל
אביגדור ליברמן, שאינו יכול על
איסמעיל הנייה, ולפיכך, מפגין שרירים על ירון דקל ועל
מחמוד דרוויש. היא מבקרת את הצביעות הימנית, שמחד מנסה לצנזר יצירות כגון שירת מחמוד דרוויש או את ספרה של דורית רביניאן, "גדר חיה", אך מאידך-גיסא, מקדמת ומאפשרת את היצירות האלו בערוצים אחרים (מומלץ לקרוא).
את החלק האחרון בטורה מקדישה קדמון להתבטאות המקוממת האחרונה מטעם רבנים דתיים לאומיים: הפעם זו ההתבטאות של הרב יגאל לוינשטיין כנגד קהילת הלהטב"ק: קדמון טוענת כי מדובר במשנה סדורה של הדתיים הלאומיים, וכמשתמע מדבריה, כסיכון לחברה דמוקרטית, חופשית וליברלית, ולא בפליטות פה מקריות. יש כאן משהו גדול ורחב הרבה יותר לטענתה (בניגוד לתפיסתו של בן-דרור ימיני כי מדובר בשוליים קיצוניים שהתקשורת מנסה להבליט).
לציבור היהודי ישראל אכפת מההתבטאויות כנגד נשים והומואים, משום שלכל אחד יש בת, ולכל אחד יש בן שאולי יגדל להיות הומוסקסואל, גורסת קדמון. אבל, היא טוענת, הציבור היהודי מתעלם מכל ההתבטאויות החרד"ליות כנגד ערבים, כי אף אחד מאיתנו אינו ערבי.
