|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אראל סג"ל מ"מקור ראשון" סבור שאין להשתמש בכינויי גנאי כלפי להטב"קים, אבל גם אי-אפשר להשתיק את הביקורת על המצעד
|
|
|
|
מצעד הגאווה [צילום: אריאל שליט/AP]
|
|
|
|
|
את הטור השבועי שלו ב" מקור ראשון" מקדיש אראל סג"ל לצביעות שאופפת את המהומה רבתי שאירעה השבוע סביב נאום ה"סוטים" של הרב יגאל לוינשטיין. אז זהו, שלא, מסביר סג"ל. זה לא היה נאום "הסוטים". הדיבור על קהילת הלהטב"ק כעל "סוטים" נמשך בקושי דקה, מתוך 45 דקות בקירוב של נאום, שסג"ל מסכים עם תוכנו (למעט העלבון הלא נחוץ). סג"ל עסק בהתנצלות בשם המחנה הדתי הלאומי, תחת כל עץ רענן ובכל פלטפורמה תקשורתית אפשרית, לדבריו; אולם, כשבצה"ל שקלו להפסיק את פעילותו של לוינשטיין, סג"ל התהפך: היא שאמרתי, הוא מפנה אל הנאום: הצבא מפחד מן הדתיים ומאמץ אג'נדה חינוכית שמאלנית מידי; סג"ל מתקומם על ההשתקה של השיח, ולשיטתו: "עריצות של נאורות חילונית איננה חשוכה פחות מעריצות הלכתית", ו"לעיתים מחיר ההשתקה גבוה מהעלבון שבאמירה רעה. ככה מקבלים טראמפ". לטענתו, אם מותר לבקר את הזולת בגין תכונות הנתונות לבחירתו (כגון עמדה פוליטית, או היותו מתנחל), אך לא בשל תכונות שאינן נתונות לבחירותו (כמו היותו להטב"ק), הרי שניתן לבקר את מצעד הגאווה, שכן לשיטתו, אדם אינו בוחר להיוולד הומוסקסואל/לסבית, אך הוא בוחר כיצד להציג זאת בציבור, והאם להחצין זאת. |
| תאריך:
|
23/07/16
|
|
|
עודכן:
|
23/07/16
|
|
ענבל בר-און
|
|
את טורו השבועי ב" מקור ראשון" פותח חגי סגל בנימת סלחנות כלפי מלניה טראמפ: כן, כותבי הנאום שלה שיכתבו בטעות נאום של הגברת הראשונה, מישל אובמה. אז מה, טוען סגל: כל הנאומים של מועמדים לנשיאות ארצות הברית ממחזרים פחות או יותר את אותן קלישאות. אז אצל מלניה תופעת המחזור, לדעת סגל, הלכה טיפה יותר מידי רחוק, אבל הנאום שלה הוא בסך-הכל שיקוף מוקצן של תופעה קיימת וקיטשית להחריד.
|
|
|
|
|
את הטור שלו פותח מרדכי גילת במחמאות לביבי (בנימין נתניהו), על ההתמודדות שלו עם השאלות של ח"כ אראל מרגלית וח"כ יעל כהן-פארן. ובכל זאת, הוא אינו מסכים עם הטענה המיתממת של ביבי כי מאחורי הבדיקה של היועמ"ש, ד"ר אביחי מנדלבליט, "אין כלום". יש משהו, טוען גילת, אבל המשהו הזה עדיין עמום ולא ברור, וכלל לא ברור מה תהא תרומת העד ארי הרו לתוצאות ה"בדיקה" ואם זו תהפוך ל"חקירה" או אף יותר מכך. העמימות, גורס גילת, אינה בהכרח רעה: היא איפשרה את ניהול החקירה בתיק אולמרט טלנסקי.
|
|
|
|
|
את טורו השבועי בישראל היום מקדיש פרופ' אברהם בן-צבי לוועידה הרפובליקנית בקליבלנד, הוועידה בה הוכתר דונאלד טראמפ באופן רשמי כמועמד מטעם הרפובליקנים לנשיאות ארצות הברית: אכן, מציין בן-צבי, היו מוקשים בדרך, בדמות רפובליקנים שמרנים שלא רצו לראות ליצן מסוגו של טראמפ כנציגם: וניתנה להם, באופן דמוקרטי, הזכות לומר את דברם; הצירים זכו בחופש הצבעה, שלא כפי שארע בוועידות דמוקרטיות שלא אהבו את המועמד הנבחר שלהן, בעבר, בשנים 1968 ו-1972.
|
|
|
|
|
הטור של דן מרגלית ב"ישראל השבוע" המוסף השבועי של ישראל היום עוסק באינספור מלחמות התרבות עם הארומה המשוסעת (מלשון שסעים: השסע הדתי/חילוני, מזרחי/אשכנזי) שפקדו אותנו השבוע: מרגלית סבור שהצנזורה של פרופ' יולי תמיר, נשיאת שנקר, על ציור העירום של איילת שקד הייתה פסולה, ושדווקא מניעת התקציבים מן הסינמטק, בעקבות ערב ההוקרה לסרבנית הגיוס תאיר קמינר, הייתה מוצדקת.
|
|
|
|
|
קלמן ליבסקינד מקדיש את שלושת עמודי טורו במעריב ל"עליהום" שנעשה על הרב יגאל לוינשטיין, אשר קלמן עצמו השתתף באחד המחזורים הראשונים של המכינה הקדם צבאית שלו, ואשר (חרף אי-אלו הסתייגויות קטנות) רוכש לו הערכה רבה.
|
|
|
|
|
