האם אנחנו סוטים, שונים או נורמלים?

לא ברור לי מדוע יש לי הרגשה של DEJA VU, אבל כל האירועים המסעירים אותנו לאחרונה חוזרים ועולים מדי פעם, כמעלי גירה, ואין חדש תחת השמש. זה כולל דברי רבנים על הומוסקסואלים, קיפוח עדות המזרח, הסערה על מחמוד דרוויש, וכמובן עושק האוכלוסייה על-ידי הטייקונים ומשרתיהם. התייחסתי לסוגיות אלה רבות בספריי ובמאמריי ובסוף המאמר אני אפנה את הקוראים אליהם, מה עוד שהם יכולים לקוראם בחינם באתרים רבים של אוניברסיטאות, מכללות, ארגונים ובאתר שלי. עם זאת, פטור בלא כלום אי-אפשר ואני מתייחס במאמר זה לכמה היבטים חדשים ואקטואליים בסוגיות אלה. יכול להיות שזאת ברכה לבטלה, כי ממילא איש באמונתו לא רק יחיה אלא גם יתבצר ומעטים מאוד הם אלה אשר שינו את עמדותיהם בעיקבות קריאת מאמר או ספר, פרט לי שאני תמיד פתוח לקלוט זרמים חדשים.

הצבעתי מגיל 18 ועד גילי המופלג לכמניין מפלגות שונות ועשיתי את כל הדרך ממפלגת העבודה ועד הליכוד וחזרה, עבור במפלגות המרכז ובתנועות רבות שלא עברו אפילו את אחוז החסימה. קוראי מבקשים ממני לתמצת את המסרים שלי ולמקד את הקריאה בספרי עבי הכרס וזאת אני עושה במאמריי ובסוף מאמר זה גם בקישור לתוכן העניינים של כל הספרים החדשים שלי שפורסמו השנה וניתן לקוראם בחינם.

נתייחס תחילה לדבריהם של רבנים שקראו להומוסקסואלים סוטים. מכיוון שאני סולד מהתלהמות, הדבקת תוויות גנאי לציבורים שלמים - יונים וניצים, יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, חרדים וחילוניים וכדומה, קראתי במקורות - מילון אברהם בן שושן - שהפירוש למילה "סטה" הוא: "1. סר, נטה, פנה מן הדרך המוסכמת או המקובלת: הממשלה סטתה מן הקו המדיני הקודם. אל נא תסטה מדרכך זו. יש הכרח לסטות מעט מן התוכנית. 2. סר מדרך המוסר, נאף, זנה. אישה סוטה." כלומר סוטה הוא זה שפונה מן הדרך המוסכמת או המקובלת ובפירוש מחמיר - סוטה מדרך המוסר, נאף, זנה. למה דווקא אישה סוטה ולא גבר סוטה כשהוא בוגד? זאת כבר סוגיה אחרת שצריכים לשאול עליה את הרבנים והם אולי ימצאו במקורות שאם גברים סוטים מחוץ לתחומי עירם זה כשר. אבל לא ניכנס למקורות התנכ"יים או התלמודיים להגדרות של סטיה מינית או אחרת, כי זה לחלוטין לא מעניין אותי בתור חילוני ואתיאיסט, ותודה לאל שאנחנו עוד לא מדינת הלכה או שאריעה, אלא מדינה אירופית שבה לא סוקלים באבנים או ממיתים אישה נואפת (אך לא גבר נואף...), וקיצוני יותר - אישה שנאנסה כמו באירן. בישראל גם לא שורפים בתאי הגזים יהודים והומוסקסואלים כפי שעשו הנאצים שעבורם היה היינו הך אם אתה יהודי או הומוסקסואל - אתה סוטה וחריג ועליך למות. לית מאן דפליג שעל-פי חוקי המדינה להיות "להט"ב" זאת לא עבירה על החוק ולמרות שהם לא יכולים להינשא כמו במדינות המתוקנות הם יכולים לחיות יחדיו ואף לאמץ ילדים.

אבל האם בעלי נטיות מיניות שונות הם אכן סוטים וחריגים? מי חריג ומי נורמלי? האם יהודי גרמני הוא סוטה כי הוא לא ארי כמו רוב האוכלוסייה בגרמניה הנאצית? האם אמיל זולא הכופר באשמה במשפט הדיבה על דרייפוס הוא סוטה כי הוא לא נוהה אחרי הרוב המתלהם הקלריקלי/לאומני? האם המתנחלים הם סוטים כי הם לא יושבים בתחומי הקו הירוק כמו מרבית האוכלוסייה? האם יונים צחורות המוציאים דיבה רעה על מולדתם הם סוטים וחורגים מהקונצנזוס? כולנו יודעים שמבחינה גנטית ב-דנ"א יש דימיון מדהים בין השימפנזה לבני האדם שמגיע על-פי רוב המחקרים עד כדי 98%. האם השימפנזים הם אם כן סוטים או דומים לנו, האם הם נורמלים? והרי אין ספק שהומוסקסואלים הרבה יותר דומים למתלהמים המשתלחים בהם מאשר השימפנזים, אז למה לקרוא להם סוטים? אבל אולי צריך להתייחס לתיאוריה הקאנטינית הגורסת כי על-מנת לדעת אם מעשה הוא מוסרי או לא - יש לראות מה היה קורה אם מבחינה אוניברסלית כולם היו עושים אותם מעשים.

מה היה קורה אם כולם היו גונבים או משחדים בצורה חוקית או פלילית, אם כולם היו מתנהגים בצורה לא אתית, אם כולם לא היו מתגייסים לצבא או לשירות לאומי מסיבות דתיות, בגלל הכיבוש, בגלל הפינוי, בגלל פטור קב"ן, וכמובן אם כולם היו הומוסקסואלים? יש מי שיטען כי זה היה מביא את הקץ לאנושות המושתתת על חזון "פרו ורבו". האומנם? ומה עם אלפי המקרים שבהם הלהט"בים מאמצים או עושים ילדים? ומה אם לא? האם צריך להוקיע ולסקול באבנים גם את כל הרווקים וכל הנשואים שאין להם ילדים? ולמה לא את אלה שעושים רק ילד אחד או שניים, פחות מהדרוש לגידול האוכלוסייה שהוא 2.1 ילדים? כולנו שונים וכולנו דומים, השאלה היא רק בהגדרת השוני והדימיון. האם אדם שהתחרש, איבד את רגליו, שרוי בדיכאון, עני מרוד או עשיר מופלג הוא סוטה, שונה, או נורמלי? אין לאף אחד אותו מטען תרבותי, דתי, לאומי, מיני, שיכלי, כספי או רגשי. אבל, להערכתי תשעים אחוז מהישראלים דומים זה לזה ברוב הפרמטרים ורק אולי עשרה אחוזים חריגים בצורה משמעותית. למרות כל הטענות, רב המשותף על המפריד גם בישראל של היום וזה כולל חלק גדול מהחרדים, הערבים והיונים, שאוהבים לחיות בישראל של היום.

אני יכול להתבטא בחופשיות בסוגיה זאת קודם כל בגלל שיש לנו שלושה ילדים ושמונה נכדים כך שאת חובנו לגידול האוכלוסייה כבר שילמנו. זאת ועוד, אני סולד מהדבקת סטיגמות בין אם זה שכל הדתיים הלאומיים אשמים ברצח רבין, שכל היהודים אשמים ברצח ישו, שכל המזרחים ולפחות אלה מהם המציביעים עבור הליכוד הם ניאנדרטליים, מנשקי קמעות או באים מארצות "מפגרות". לא אגרר לסטריאוטיפים ואשאל מדוע אשכנזי שנולד באיזו עיירה נידחת בפולין או ברוסיה הוא יותר מתקדם מיהודי מזרחי שנולד בקהיר או באלג'יר, למד בבית ספר צרפתי ולא באיזה חדר יידישאי? בין השאר בגלל שאני מעריך מאוד את התרבות היידית, רואה לעיתים מזומנות הצגות ביידיש, למדתי יידיש ואחד הספרים הטובים ביותר בספרות העולמית הוא טוביה החולב אבל רק במקור היידי שלו. אך אני אוהב כמובן דווקא את תרבות הלאדינו, שפת אימי, מתרגש מרומנסות, פתגמים וסיפורים, יזמתי את תרגום הצהרת זכויות האדם של האו"ם ללאדינו, תרגמתי אותה יחד עם לאדינוקומוניטה ואף ערכתי אותה.

בספריי האחרונים אני מתייחס רבות לתרבויות היידיש והלאדינו ומזים כמובן את האגדה שהציונות הייתה נחלתם הבלעדית של האשכנזים, כאשר בין הציונים הנלהבים ביותר היו יהודים יוונים (אני קורא עתה את אלטנוילנד בלאדינו בכתב רש"י בתרגום שנעשה מייד אחרי פרסום הספר). אבי היה ציוני נלהב במצרים וכמוהו עשרות אלפים מהיהודים שם, לרבות הצעירים מפרשת לבון, וההיסטוריה מלמדת אותנו על הציונים הרבים שהיו בעירק, בתימן ובצפון אפריקה. לכן לא ברור לי כלל מדוע לא הוזכרה הציונות של ארצות המזרח באתוס הלאומי ומדוע כועסים היום אם רוצים לתקן את העוול ההיסטורי. יש בישראל של היום מטען ניכר של גזענות, אך זאת בוודאי לא הבעיה הכי אקוטית שלנו, מה עוד שהיא כיום הרבה פחותה מאשר בימי שלטון מפא"י הגזענית. ועם כל זאת, אני תוהה מדוע השם בוגוסלבסקי נחשב ליותר יפה מבוזגלו ומגדיל את הסיכויים להתקבל למקום עבודה? למה חלק ניכר מהמשתלחים נגד המזרחים "הניאנדרטליים" הם עצמם מזרחים שמנסים להוכיח שיוניותם הופכת אותם לאשכנזים? למה ראש עיריית ירושלים לא משתתף במצעד הגאווה כי זה פוגע בציבור הדתי? הרי כמעט כל דבר פוגע בציבור הדתי - אם הולכים לים בשבת, אם אוכלים במסעדה לא כשרה, אם אישה שרה בציבור, אם ילדה בת שלוש לא לובשת גרביים עבות, אם נערות מזרחיות מנסות להתקבל לבית ספר חרדי אשכנזי. ומדוע שהדתיים לא יתחשבו בציבור החילוני? למה המיעוט כופה את דעתו על הרוב? בדמוקרטיה יש לכבד את המיעוט והרוב כאחד.

אני רואה את החברה כמרקם הוליסטי שהמשותף בו רב בהרבה מהמפריד. הן המיעוט והן הרוב עשוקים על-ידי שלטון ניאו ליברלי נטול עכבות. נוצר מצב אבסורדי של עושק כלל האוכלוסייה על-ידי אלפיון או קבוצה זעירה של טייקונים ועושי דברם, מה שמוגדר במחאת וול סטריט כעושק ה- 99% על-ידי המאון העליון. אך בין אם מדובר במאון או באלפיון נוצר מצב אבסורדי של פערי עתק בין שכבה מאוד מצומצמת לכלל האוכלוסייה. מצב זה עורר את מחאת האוהלים, אך לצערי המחאה גוועה וכמעט לא נשאר ממנה זכר, פרט לחלום יפה ובהקשר אלי - יום עיון שערכתי באוניברסיטת חיפה עם כל הנוגעים בדבר וזכה להיות מוסרט כולו למען הדורות הבאים - בערוץ האקדמי עם קישור באתר שלי ובאתרים רבים אחרים.

אני כותב על כך הרבה בספריי ובמאמרי ולכן לא ארחיב כאן את הדיבור, מי שירצה מוזמן לקרוא זאת בספרים ובמאמרים, שהיו בין הראשונים שעוררו את סוגיית העמקת הפער. צר לי ש"הרשעים" ניצחו, המדינה והעולם הניאו ליברלי נשלטים כיום על ידם ואין סיכוי שהמצב ישתנה לטובה בזמן הקרוב. זו טרגדיה גדולה כי המצב מביא לעליית מפלגות ואישים ימניים ופופוליסטים שידרדרו את העולם לעברי פי פחת, כי המשבר הבא יהיה בסדרי גודל של מאות טריליוני דולר ושום מדינה או משטר לא יוכלו להציל את פושטי הרגל חסרי המצפון והעכבות. מי שישלם את המחיר יהיה כרגיל "העם", ואם הוא יעז להתמרד הוא ידוכא ביד ברזל כפי שנעשה בעבר במשטרים הפשיסטיים בגרמניה, ספרד, פורטוגל, איטליה, יוון, ארגנטינה וצ'ילה (עם היועץ הדגול מילטון פרידמן איש סודו של פינושה, רייגן, ת'אצ'ר ואיך לא - נתניהו גם כן). מה בכל זאת ניתן לעשות? על כך כתבתי בהרחבה בספריי ובמיוחד ב-Ethics Pays - ועל רגל אחת - להפוך את המדינות לאתיות, כי המדינות הכי אתיות הן אלה שמצליחות בכל הפרמטרים כפי שסיפרי מוכיח בצורה מובהקת.

כמה מילים על ועדת ביטון המעלה את הפיוזים של אנטישמים, גזענים ושונאי קידמה למיניהם. הפוסל במומו פוסל ומי שמתנגד לשתף את המזרחים באתוס הלאומי הוא נבער וגזען כי הוא מעדיף לסלף את ההיסטוריה על-מנת לשמור על ההגמוניה. עם פרסום ההמלצות מיהרתי לברך את חברי יצחק גורמזאנו גורן שהיה מחלוצי המהפכה המזרחית והאנתולוגיה הנפלאה של ספרות ושירה מזרחית שיצאה בהוצאת בימת קדם שלו ראויה להילמד כספרות חובה בכל בתי הספר. אני מזדהה לחלוטין עם המאבק שלו ואני גאה שהוצאתי את הרומן שלי במסגרת בימת קדם ושהשקת הספר הייתה במרכז סוזאן דלאל. אני מאוד מקווה שהסופרים שביטון, גורן ואחרים עזרו לגלותם יקבלו את ההכרה בפנתיאון של מדינת ישראל. הם ראויים לכך בגלל רמתם הספרותית ולא בגלל היותם מזרחים. מעולם לא התלוננתי על קיפוח והתקדמתי בחיים אך ורק בעזרת הכישורים שלי, אך זה היה למרות הדיעות הקדומות, ואחרים עם כישורים או מרפקים חלשים יותר לא הגיעו לעמדות גבוהות, כאשר עמיתיהם עם קשרים מתאימים הגיעו רחוק יותר גם עם כישורים פחותים בהרבה.

אני נהנה מהמחמאות המפוקפקות שאני לא נראה "מזרחי" (למען הדיוק אני ממוצא ספרדי שהורי חיו במשך כמה עשרות שנים במצרים בלי להתערות במדינה) וחברי האנטישמים בחו"ל אף מחמיאים לי שאני לא נראה יהודי. זה עוזר לי לשמוע את מה שקולגות גזענים אומרים גם כיום בחוגים סגורים ואף כתבתי על כך אירוע על אפליה גזעית בעולם העסקים, אירוע בודד למדי בעולם האקדמי והעסקי, אך שעורר תגובות נסערות של הזדהות בקרב הסטודנטים שלי שרובם לא באו מהאליטות בהיותם מזרחים, ערבים ועולים מרוסיה. אני חוזר עתה ממסע שורשים שארגנתי ביוון ובין השאר נפגשנו עם נציגת הקהילה היהודית בלאריסה, בה נולד סבי וחי שם לפני שהיגר למצרים בראשית המאה. היא סיפרה לנו בהרחבה על השמדת יהדות יוון ועל מעשי הגבורה של אלפי צעירים יהודים בקרב הפרטיזנים שנלחמו באויב הנאצי.

כל מה שוועדת ביטון רוצה זה שתהיה הכרה לחלקם של היהודים הספרדים והמזרחים בהיסטוריה היהודית, בציונות ובשואה. חס וחלילה, אין הם מבקשים לנכס דבר, אלא פשוט שבבתי הספר תילמד ההיסטוריה והספרות הכוללת, עם התרומה היחסית של כל מרכיבי הפסיפס היהודי. כל זאת, על-פי קריטריונים מקצועיים ומבלי להאפיל תרבות או עדה כלשהי. גתה אמר לפני מותו MEHR LICHT, יותר אור, וזה בדיוק מה שהוועדה רצתה לעשות - להביא יותר אור שיאיר את האתוס הלאומי, הלוקה בליקוי מאורות בכל הנוגע לתרומתם של רוב אוכלוסיית המדינה.

קשה לתייג את דעותי ואני שונה או "סוטה" מהסטראוטיפים המקובלים. אני אוהב אופרות, מחזות (כולל של צ'כוב) ולא אוהב כלל את אום כולת'ום. אך אני מודע לכך שהיא אומנית דגולה לא פחות מקאלאס ומכבד את זכותם של חלקים רבים מהאוכלוסייה וגם של שרת התרבות מירי רגב לתמיכה של משרדה בתזמורת האנדלוסית למרות שמעולם לא שמעתי אותה, וכן - על חשבון תמיכה באופרה הישראלית המשרתת ציבור מזערי. כשאני מדבר על כך זה לא מתאים לדימוי המקובל בישראל, אבל זה מתאים בהחלט לעולם הנאור האוהב ומעריך מוזיקה אתנית. מרגש אותי מאוד לשמוע רומנסות ספרדיות מושרות על-ידי יוהרם גאון ואומנים גויים, העולם נפל שבי בקיסמה של עופרה חזה עם שיריה התימניים, אך באותה מידה אוהבים בעולם את חווה אלברשטיין השרה שירי מופת ביידיש. על כך אני כותב הרבה בספריי החדשים ובמאמרים שלי ואני לא רואה סתירה בין אהבת מוזיקה קאמרית לאהבת שירי תימן. עד לפני חודשים מספר לא התבטאתי בכתביי בנושא הסכסוך הישראלי-פשלתינאי, אך לנוכח החרם ועלילות הדם נגד ישראל ראיתי חובה לעצמי לבטא את עמדותי שחורגות במידה רבה מאלה של חברי היונים, שאני שותף איתם במאבקים אחרים שלהם נגד אפליה, בעד צדק חברתי ועוד. ואני גם לא חסיד גדול של מחמוד דרוויש.

אני לא שותף לדעתם של רבים בישראל ובעולם להקמת מדינה פלשתינית נוספת לירדן ולעזה בכל או במרבית הגדה המערבית. אני נגד הכיבוש ובעד זכותם של הפלשתינים למדינה משלהם, פינוי עזה הייתה צו השעה, אבל אני מאמין שאין להחזיר את רמת הגולן, אין לחלק את ירושלים ואין להקים מדינה פלשתינית נוספת. הדרישה של ההנהגה הפלשתינית לזכות השיבה היא חוצפה שאין כדוגמתה, על-רקע העובדה שרוב הפליטים ברחו בהשראת ההנהגה שלהם שרצתה לחסל את ישראל, שיש יותר פליטים יהודים מארצות ערב מפליטים פלשתינים, שכולם התערו תוך כמה שנים במדינותיהם החדשות והם השאירו בארצות ערב רכוש גדול בהרבה מאשר הפליטים הפלשתינים. כיום נותרו בחיים פחות מעשרה אחוז מהפליטים, אך הפלשתינים מחשיבים כפליטים גם שילשים וריבעים, הגדרה שהיא בלעדית להם ולא חלה כמובן על הפליטים הגרמנים, הפולנים, היוונים, הטורקים, ההודים והפקיסטנים, שכולם התערו גם הם במולדתם החדשה. אך מעבר לכך, מדינה פלשתינית נוספת לא תהיה בהגדרה מפורזת כי לא ניתן לפקח על פירוז ותוך מספר חודשים נתעורר עם הסיוט של טילים ומנהרות במרחק של מטרים ספורים מישראל.

מדינה נוספת לא תהיה דמוקרטית ותוך כמה חודשים היא תהיה בשליטת החאמאס או דאעש כפי שקרה בעזה וכפי שקורה בגדה שאינה דמוקרטית. למדינה נוספת אין יכולת קיום (לא זכות קיום - זה יש כמובן), כי למדינה שאנו מציעים לפלשתינים במתכונת של רצועות רצועות בעזה, בחלקים מהשומרון ומיהודה אין מסה קריטית של מדינה. גם אין להעלות על הדעת לפצל את ירושלים מחדש עם חומה, כפי שהיה עם חומת ברלין. שום עיר בעולם לא מפוצלת כיום למעט ניקוסיה וזו טרגדיה. זאת ועוד, אם נקים מדינה נוספת ישראל תצטרך להכריז על פשיטת רגל אחרי שתיאלץ לשלם מאות מיליארדים פיצויים לעשרות אלפי או מאות אלפי המתנחלים שיפונו.

מהגבולות החדשים ההנהגה הפלשתינית תדאג לפתרון הסופי על-פי משנתם הנאצית של מנהיגיה חסידי היטלר מחאג' אמין אל חוסייני ועד מכחיש השואה אבו מאזן, הנוקטים בתעמולה של גבלס רצופת שקרים כנגד ישראל על-מנת לעשות לה דליגיטימציה בסיועם של אירופים, אמריקנים ואפילו ישראלים "יפי נפש" שלא רואים שהאויב האמיתי הוא האיסלאם הפונדמנטליסטי הרוצה להחריב את מדינות המערב וישראל עם התרבות האירופית שלה, על יוניה וניציה כאחד. מה שעצוב בכל זאת הוא שלמעשה אין שוני מהותי בין ערביי ארץ ישראל לבינינו - יש הטוענים שאנחנו מאותו מוצא כנעני, אך רב המשותף מהמפריד, והם עשוקים על-ידי הטייקונים והממשל הניאו ליברלי לא פחות ואולי אף יותר מהיהודים. צריכה להיות לנו סולדריות מעמדית במקום האיבה שמנסים לטפח קיצונים מקרב היהודים והערבים.

אם ישראל הגיעה להישגים המדהימים של עשרות השנים האחרונות זה בזכות כלל האוכלוסייה - אשכנזים ומזרחים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, יונים וניצים. וכן - צריך לתת את הקרדיט במקום שמגיע, בהנהגה יהודית אשכנזית על-פי חזונו של הרצל. אך הנהגה זאת צריכה לעבור כיום להנהגה משותפת של כל הזרמים במדינה, תוך שיתוף הערבים, המזרחים והחרדים, שיסכימו לכור היתוך משותף עם לימודי ליב"ה של מדעים, שפות זרות, ובעיקר אהבת המולדת שאינה שייכת רק למגזר אחד אלא היא פסיפס של זרמים שנצרבו בכור ההיתוך, עם תרבות דמוקרטית והומניסטית, גלובלית וקוסמופוליטית, סובלנית ושוויונית, שמקורה באירופה, אך היא קיימת גם בארה"ב, אוסטרליה, קנדה, יפן, קוריאה הדרומית, צ'ילה, בוטסוואנה וכמובן בישראל!

ואם אנו עוסקים בסוגיות דיומא - האם צריך בגלל חופש היצירה לתקצב הצגות התומכות בטרור, ללמד שירים של מחמוד דרוויש או לאפשר להציג ציורים של שרת המשפטים בעירום? חופש היצירה הוא בוודאי ערך חשוב, אך לא יותר חשוב מצינעת הפרט, פגיעה בביטחון כלל הציבור או חתירה נגד אושיות קיומה של המדינה. במקרים מעין אלה אני תמיד מנסה לחשוב מה היו עושים משטרים דמוקרטיים לעילא כמו ארצות הברית, צרפת ובריטניה. כלום יעלה על הדעת שיילמדו בבתי הספר בארצות הברית יצירותיהם של חברים באל-קאעידה ובדאעש? מה היה קורה אם היו מכניסים לתוכנית הלימודים האמריקנית או לתוכנית הלימודים הישראלית שירים גזעניים ומשסים על גירוש ערבים מהמדינה, כמו שירו של מחמוד דרוויש "אתם העוברים בים המילים" המטיף לגירוש כל היהודים:

לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו
בשום אופן! הגיע הזמן שתסתלקו
שתמותו היכן שתרצו
אבל לא בינינו
צאו מכל דבר
צאו מפצעינו, מאדמתנו
צאו מהיבשה, מהים, מהכל"

אני מאוד מעריך אצל דרוויש את הכנות, להבדיל מערפאת שדיבר בכפל לשון על ביטול האמנה הפלשתינית - CADUC - שחתם על הסכמי אוסלו אך שלח אלפי מרצחים שטבחו למעלה מאלף אזרחים באינתיפאדה, כפל הלשון של כל אלה שקוראים לילדיהם ג'יהאד ושהיד ומסבירים זאת בכך שלשמות יש גם משמעות אחרת, כפל הלשון של מנהל העבודה בבית שבנינו שכתב על הקיר שלנו "אחרב אל בית" - יחרב ביתך - וסיפר לאשתי שזה שמו בערבית. בסרט מעולה של יהורם גאון על ירושלים הוא ראיין את אחד ממנהיגי הפלשתינים ושאל אותו איך ניתן לפתור את הסכסוך והלה ענה לו שהוא - גאון - ישאר פה כי משפחתו גרה מדורי דורות בישראל, אך כל אלה אשר עלו אחרי 1948 יחזרו לארצות מוצאם (אבל מצרים כבר לא מחכה לי, אולי לונדון, או שצ'צ'ין שתשמח לקבל אותנו יחד עם המהגרים הגרמנים באוניה של פליטים שתארגן זמרת ידועה). ומה עם הצברים ילדיהם, רוב רובה של האוכלוסייה היהודית כיום, הקשה גאון - אלה שיילכו לג'הינם ענה המנהיג הפלשתיני. גם דרוויש מסלק אותנו לכל הרוחות בחסדי אאולוס אל הרוח, שנתפגר איפה שנרצה רק לא בין הערבים, שנטבע בים ונשתה את מי הים כפי שיעץ לנו ערפאת.

ואלה שעדיין לא השתכנעו מה רוצה מחמוד דרוויש נביא להלן את שירו ה"קניבלי" "תעודת זהות" המטיף לאכילת בשר היהודים. אך הוא לא לבד, פדווה טוקאן התומכת בטרור, מעדיפה לאכול את הכבד של הישראלים. הוא טוען טענה שיקרית שגזלנו את הפרדסים בשעה שרוב רובה של האדמה עליה יושבים יהודים בישראל נרכשה כחוק. הוא לא שונא אנשים, הוא רק תומך בטרור. הוא לא פולש, כאשר המחקרים הדמוגרפיים מראים את ההפך בקשר למוצאם של מרבית הפלשתינים. כיוון שסביר שיהיה רעב הוא יאכל את הבשר של היהודים, אבל זה רק אם הוא יכעס ויהיה רעב. דרוויש ממשיך לשקר במצח נחושה כאשר הוא טוען שהיהודים לא השאירו דבר לפלשתינים, היושבים לבטח באדמותיהם, שותפים מלאים לשגשוג המדינה, רופאים ואחיות מעולים, קבלנים ובעלי מסעדות, עם רמת החיים הגבוהה ביותר של ערבים בכל ארצות ערב. דרוויש משסה ומשקר, תומך בטרור, בקניבליזם ובשינאת (וקינאת?) יהודים. זה המשורר הדגול שרוצים לשדר וללמד בישראל?

"תרשום! אני ערבי. אתה גזלת את הפרדסים של אבותיי, ואת האדמה אשר עיבדתי אני וכל ילדי. ולא הותרת דבר לנו ולצאצאנו מלבד האבנים האלה... אז האם השלטון ייקח אותן כפי ששמענו אומרים? לכן, תרשום בראש העמוד הראשון: אני לא שונא אנשים ואינני פולש, אבל אם אהיה לרעב, בשרו של הכובש יהיה לי למאכל. הזהר...הזהר...מהרעב שלי, מהזעם שלי!".

אבל, למרות הכל, אני מתגבר על הסלידה שלי מדברי בלע אלה, שאם ישראלי היה כותב אותם על ערבים כל הארץ הייתה גועשת והיו מגנים אותנו משבדיה ואו"ם ועד אוקספורד. בספר שפרסמתי לאחרונה כתבתי סקירה על הספרות העולמית המודרנית (המקור בסוף המאמר - מעמוד 241 עד עמוד 395) ובה אני סוקר סופרים וספרים מהעולם כולו, בעיקר סופרים אירופים, ישראלים ואמריקנים כי אותם אני מכיר יותר, אבל עשיתי מאמץ רב לסקור גם ספרות סינית, יפנית, הודית, אפריקנית, וכמובן ערבית. ליתר דיוק 12 סופרים דגולים מהם 6 ברשימת המיטב של המיטב ובהם מחמוד דרוויש. אני לא מומחה לספרות ערבית, אחרי שלמדתי בפעם הרביעית ערבית בעת מלחמת לבנון השנייה כאשר טילים של החיזבאלה עפו על חיפה (שטח פלשתיני כבוש כמובן) התחלתי לקרוא מספר ספרים בערבית של נגיב מחפוז המצרי, קומפטריוט שדווקא נמנה על אוהבי ישראל ועל כך החרימו אותו חבר מרעיו, אליאס חורי הלבנוני וטייב סאליח הסודני. קראתי רק כמה מאות עמודים עם תרגום צמוד כמובן כי השליטה שלי בערבית חלשה למדי ועל כך אני מסביר בפרוטרוט בספריי.

את מחמוד דרוויש לא קראתי כי יש גבול למה שאני מוכן לסבול, כמו שלא יכולתי לקרוא את הפרוטוקולים של זקני ציון שכל כך אהובים בארצות ערב ואת מיין קאמפ של ידידו של חאג' אמין אל חוסייני אדולף היטלר ששניהם היו שותפים במטרה לחסל את כל היהודים.

Naguib Mahfouz (1988, Egyptian), Tawfik Al-Hakim (Egyptian), Elias Khoury (Lebanese), Mahmoud Darwish (Palestinian), Tayeb Salih (Sudanese), Khalil Gibran (Lebanese), Ibrahim Muhawi (Palestinian), Abd Al-Wahhab Al-Bayati (Iraqi), Badr Shakir Al-Sayyab (Iraqi), Muhammad Husayn Haykal (Egyptian), Nazik Al-Malaika (Iraqi), Fadwa Tuqan (Palestinian).

אני יודע שדברי אלה עלולים לעורר כעס, אך דווקא מהמחנה היוני הקיצוני שיקרא לי ניאנדרטלי (אני מוכן להתמודד עם האינטלקטואליות של כל אחד מהמלעיזים ועל כך יוכיחו ספרי ויצירותי), גזען (אין בי שמץ של גזענות ודיעות קדומות וגם על כך אני כותב בהרחבה), בור בספרות (כי אני מבין מה שאני קורא בפשט ולא בדרש). דווקא עם הערבים אין לי בעיות, הם מעריכים את היהודים המדברים בכנות ובלי דעות קדומות, ועל כך גם יוכיחו ספריי בהם אני כותב ומצטט רבות מהקוראן שאף התחלתי לקרוא אותו בערבית ולמדתי אותו לקראת התיזה שלי על אתיקה בעסקים, על האומה הערבית הדגולה, על השפה הערבית החשובה ועל הפתרון לבעיה הפלשתינית שיהיה בהקמת ברית עם הממלכה ההאשמית פלשתינית, שלה יש יכולת קיום וזכות קיום ותכלול פרט לגדה המזרחית, בה שלושה רבעים מהאוכלוסייה הם פלשתינים, את עזה - אחרי שהעם הפלשתיני יתקומם כנגד הכיבוש של חמאס שהוא הרבה יותר גרוע מהכיבוש הישראלי, ואת השטחים בגדה המערבית בה יושבים ערבים. השטחים שבהם יושבים ישראלים יישארו בשליטה ישראלית, עם שיתוף פעולה ביטחוני בין שתי המדינות, חברות באיחוד האירופי, הזרמת מיליארדים של אומות העולם לפתרון בעית הפליטים ולשגשוג הממלכה, ודמוקרטיה הרבה יותר מוחשית ונאורה עבור הפלשתינים מהשלטון העריץ והדיקטטורי של החמאס והפתח.

ואם נחזור לסוגיית השונות והחריגות של הלהט"בים, יש להקים בישראל חברה צודקת המכילה את כל מרכיביה ועל כך אני כותב הרבה - בלי אפליה על-רקע דתי, אתני, כלכלי, מוצא או לאום, בלי אפליה של מגדר או העדפה מינית, בלי אפליה בין דתיים, חרדים וחילונים, מתנחלים ויונים, כי כולנו שותפים במרקם האנושי של המדינה. תקציבים יחולקו בצורה צודקת על-מנת להגביר את המאחד ולהחליש את המפריד. חינוך חובה יהיה מגיל אפס עד סוף התיכון וחינוך חינם יהיה בכל חינוך החובה וגם באוניברסיטאות ובמכללות עד לדוקטורט כמו בכל המדינות הנאורות. אבל החינוך יהיה בחינם רק עבור אלה שילמדו בתוכנית המאחדת עם לימודי ליב"ה, בשפה העברית, אך תוך הוראת ערבית ואנגלית שהמסיים תיכון ישלוט בהן ברמה של שפת אם. עם לימודי מולדת והיסטוריה שבה תיסקר בצורה אוביקטיבית התרומה של כל המגזרים לאתוס הלאומי - יהודים וערבים, אשכנזים, ספרדים ומזרחים, עם לימודי תנ"ך ותלמוד במידה סבירה, תוך הכנה ללימודים אוניברסיטאיים. מי שירצה ללמוד יותר תלמוד ודת יהודית או תרבות ערב יעשה זאת על חשבונו ולא על חשבון הקופה הציבורית. אני כותב בהרחבה בספריי על תוכניות הלימוד, לימודי שפות, ספרות, דרמה ואומנות, כך שמי שמסיים בית ספר תיכון ואוניברסיטה יתחיל את חייו עם מטען רוחני ואתי שיעזור לו להשתלב בחיים המקצועיים והחברתיים.

המדינה מסבסדת את המאחד ולא את המפריד, תוך איתגור אינטלקטואלי של לימוד כתבי איבסן, שייקספיר, יונסקו, סארטר, עוז, שמיר, עגנון, מחפוז, ארתור מילר, פאניול, זולא, הוגו, סרבנטס, ברכט, האחים מאן, גתה, שאו, ביאליק, אבן גבירול ועוד.
תהיה הפרדה גמורה בין הדת מהמדינה, כל המוסדות הדתיים מהרבנות הראשית ועד מוסדות הכשרות לא ימומנו על-ידי המדינה וכמובן לא בתי ספר דתיים. תיאסר בחוק הטפה לחזרה בתשובה כמו כל פעילות מיסיונרית אחרת, שמטרתה היא בין השאר כלכלית להגביר את התקציבים למוסדות דתיים, כשברור לכל כי החוזרים בתשובה הם אזרחים סוג ב' בקהילה הדתית, פסולי חיתון, קל וחומר אם הם מזרחים. המדינה תיתן קיצבאות לילדים רק עד הילד הרביעי כי המדינה גם כך צפופה ביותר ואין לעודד ילודה מעבר לשלושה או ארבעה ילדים. ההתנחלויות לא ימומנו על-ידי המדינה מעבר להיקפי המימון לכל ישוב אחר בגליל ובנגב. וכמובן ייאכף משטר אתי ניאו חברתי במתכונת סקנדינבית, תוך מלחמת חורמה כנגד הכלכלה הניאו ליברלית הקיימת, עם העדפה של ה-99% על פני המאון והאלפיון העליון, עם איסור לעובדי מדינה לעבוד בסקטור הפרטי אך תוך תשלום משכורות דומות בסקטור הפרטי והממשלתי עם העדפה לעובדי הוראה, בריאות, משטרה ורווחה. אל דאגה, כפי שהוכחתי בספריי, מקורות המימון לכך יהיו פחותים בהרבה מההטבות המפליגות שמקבלים כיום הטייקונים על חשבון הקופה הציבורית במתווה הגז, בהפרטות, באי אכיפת חוקים אקולוגיים, בגביית מיסים מופחתת ולא בשיעורים סקנדינביים. כל זאת בהתאם לחזון הרפובליקה השנייה שאני כותב עליו בהרחבה בספריי. ישראל במו ידיה כורה לעצמה בור שבו היא תיפול והגיעה העת שהאוכלוסייה תתעורר, אבל כמובן רק בדרכי שלום, בלי אלימות, אחרת ההנהגה השלטת תמשיך בשלטונה נטול העכבות במתכונת הדיקטטורות הפשיסטיות בעבר והמשטרים הטוטליטריים בהווה.

כאמור, חברים רבים ביקשו ממני לרכז את תוכן העניינים של 4 הספרים הדיגיטליים שפירסמתי לאחרונה, כי פתיחת כל אחד מהספרים מעוררת קשיים לא מעטים עם גודל של כמה עשרות מגה, למעלה מאלף עמודים עם תמונות, טבלאות וקישורים אינספור. פרסמתי eBooks כי להדפיס אותם זה עסק יקר וכבד (כשני מיליון מילים...), אך מעבר לכך זה היה דורש הרבה שנים של עריכה והגהות, כאשר הניסיון שלי מוכיח כי אף אחד מהספרים שלי שעברו עריכה לא היה טוב יותר מאשר הנוסח המקורי (למעט הרומן שלי שזכה לעריכה נפלאה של יצחק גורן), הוצאות הספרים קבעו לספרים שלי מחירים אסטרונומיים של מאה וחמישים דולר (שמהם לא קיבלתי אגורה בתמלוגים למרות שהם נמכרו באלפים), ומעבר לכך היו הולכים לאיבוד אלפי הקישורים המרתקים בספריי החדשים.

הקורא יכול עכשיו לקרוא את הפרק הספציפי המעניין אותו, ללא עלות כלשהי, כי ההוצאות שפירסמו את ספריי בעבר דורשות ברוב חוצפתן תשלום כבד גם עבור קריאת כל אחד מהפרקים בספריי. בעיקבות משלוח מאות דוא"ל על ספריי החדשים ומאמרים שנכתבו אודותם וגם מאמר זה, אני מקווה שספריי יקבלו את החשיפה לה הם ראויים למען פתיחת דיאלוג תרבותי ולא מתלהם על הסוגיות העומדות בראש סדר העדיפויות בעולם ובישראל.

להלן אם כן קישור למסמך שחיברתי עם תוכן העניינים המפורט מאוד של ארבעת הספרים שפירסמתי לאחרונה:

Table of Contents of 2016 Books with CV

ועם הקישורים: 1. למסמך מרכז עם הסברים על 36 הספרים, eBooks והיצירות האחרות שלי במלל ובהרצאה באנגלית. 2. הספר הגאוגרפי/אתי שלי על כל 300 ארצות העולם המנותחות עם עשרות פרמטרים המוכיחים שהאתיקה משתלמת והשחיתות הורסת את המדינות. 3. הקרדו/אני מאמין שלי על תחומי העניין התרבותיים המשולבים עם אירועים שונים מהעבר שלי ולראשונה - גם הקרדו שלי על הסכסוך הישראלי-פלשתיני. 4. מאמרים, מסות והגירסה העברית של הקרדו שלי בנושאים כלליים ואישיים עם אירועים נוספים מהעבר שלי. 5. קודים אתיים, אירועים, מסות ומאמרים על צדק חברתי, כלכלי ושלטוני, עם הצעות מעשיות איך להתמודד עם הבעיות העיקריות הפוקדות אותנו בישראל ובעולם. כמובן שניתן לקרוא באתר שלי ספרים ומאמרים נוספים.

1. Cory's 36+ Books &Works - Text and Film
2. Ethics Pays - eBook on Geography & Ethics - Expanded Ed.
3. Cory's Cosmopolitan Cultural Credo - eBook Autobiography
4. Essays, Memoirs & Articles: General & Personal Topics; He
5. Ethical Codes & Cases; Articles & Essays: Social Justice, He