אומרים שאסור לשחרר את קצב ללא חרטה והודאה באשמה. אבל... אם העונש לא יקוצר אז עוד כשנתיים הוא יוכל להשתחרר ללא הודאה באשמה והכל יהיה בסדר?
אומרים שמסוכן לשחרר אותו ללא הליך שיקומי. אבל... אם הוא יסיים לרצות עונש מלא וישתחרר רק בעוד כשנתיים הסכנה תתפוגג והוא יוכל לצאת לחופשי מבלי לסכן את נשות קריית מלאכי ומבלי שהן תצטרכנה להסתגר בפחד ובחרדה בביתן?
מדברים הרבה על פגיעה ברגשותיהן של המתלוננות אבל... לרוב האסירים בכלא יש קורבנות. למה קורבנות קצב חשובות יותר מקורבנות האסירים האחרים שקיבלו שליש על התנהגות טובה מבלי הדרישה להכיר בפשעיהם?
אומרים שהמתלוננות עליו בסכנה כי אחרי שחרורו הוא יילחם על חפותו וינסה לשכנע את הציבור שהן שקרניות. אבל... מי אמר שבעוד כשנתיים כוח השכנוע שלו יתפוגג? אולי מישהו בונה על כך שהוא לא יאריך ימים ולא יספיק להילחם את מלחמתו?
אולי מתוכננת לו בכלל הארכה של הכליאה וכבר עכשיו מחפשים תירוץ משפטי להשאיר אותו במאסר גם בתום המועד שנקבע לו על-ידי בית המשפט (הוא הרי כבר רגיל לבנות על שחרור ולהתאכזב)?
ואם הוא ישתחרר בראש צלול ועם מוטיבציה אדירה להילחם על שמו, מה יעשו לו? יחייבו אותו בהגבלות נוסח
פולארד שירחיקו אותו מהמקלדת ומהרשתות החברתיות?
ואם הוא יעז להתראיין לעיתון מה יעשו? יחזירו אותו לתא המאסר? ומה יעשו לעיתונאי שבכל זאת יראיין אותו ויפרסם לציבור את המסר שלו? ישללו לו את תעודת העיתונאי? ומה עם החברים שלו? להם מותר להילחם עבורו ולדבר בשמו?
שיקום מטופש
מה רוצים מאדם שעבר את גיל השבעים, וחווה טראומה עצומה שריסקה אותו? מה רוצים מאדם שהגיע לפסגה הפוליטית ומתחרט על כל הקרירה המפוארת שבנה בעשר אצבעותיו במשך שנים? להמשיך להתעלל בו? לפגוע בחרותו ולדרוש ממנו בגילו המתקדם להשתקם מדבר שלטענתו לא ביצע? למה? למה ההשפלה הזאת? אם הוא היה זקן בן 100 שנה הוא גם היה נדרש לשיקום או שסכנת האונס חולפת רק בגיל 110? מה צריך לקרות לו כדי שיוותרו לו על השיקום המיותר המטופש, המשפיל והמרושע הזה? אם הוא יהיה משותק בכל גופו זה יעזור או גם אז הוא יהווה סכנה לציבור?
יש גבול עד כמה אפשר לירוק על אדם כדי לרצות את התנועה הפמיניסטית הקיצונית ואת ההמון צמא הדם. למה ממשיכים להתעלל באדם שחטף מעל ומעבר וספג הכי הרבה השמצות במדינה? צריך לזכור שבמדינה דמוקרטית העונש נועד להרתיע ולא נועד לצרכי נקמה.
אבל בעצם... הוא באמת זקוק לשיקום!!! הוא זקוק לשיקום מפני הטראומה שעברה עליו ומפני שנאת ההמון המחכה לו בכל פינה כאדם משוחרר, אך נראה לי שהשיקום הטוב ביותר יהיה לצד גילה אישתו, משפחתו הקרובה וחבריו הנאמנים.
תנודות קיצוניות בין יאוש לתקווה
מגיע לקצב שליש על התנהגות נאותה כמו שמגיע לכל אסיר אחר שהתנהג יפה בכלאו. ישנם אסירים שנכלאו על עבירות קשות פי כמה מהמיוחס לקצב ואפילו הם קיבלו את קיצור עונשם והתחילו בחיים חדשים כי אף אחד כמעט לא הכיר אותם ולכן הם יכלו לשוב ולהיטמע בחברה. אבל... איזה חיים חדשים צפויים לקצב?
מדברים הרבה על כבודן של המתלוננות אבל לרוב האסירים בכלא יש קורבנות. למה קורבנות קצב חשובות יותר מקורבנות האסירים האחרים שקיבלו שליש על התנהגות טובה מבלי הדרישה להכיר בפשעיהם?
אחרי שקצב חיכה לרגע הזה מתוך ידיעה כמעט ברורה שינקו לו שליש ממאסרו ולאחר שאפילו סנגורו הבקיא בחוק הישראלי הכין אותו לכך שהוא הולך להשתחרר, נאלץ קצב לקבל את הבשורה המרה עם התירוץ המטופש שהוא לא מכיר במעשיו המיוחסים לו.
לאחר הייאוש הטוטאלי שגמר אותו לחלוטין, האיר שוב האור בקצה המנהרה ובאה חוות הדעת שמאפשרת את שחררו תוך הליך שיקומי מטופש, ואז כשהוא סוף-סוף חש את החופש המיוחל, החליטו לעכב את ההחלטה בכמה ימים... ומה יהיה אז?
המעבר החד בין ייאוש לתקווה נחשב להתעללות שאין כמותה. ההתעללות הזו אינה פוסחת על אשתו וילדיו ואף לא על אימו הקשישה הרוצה לראות את בנה חופשי לצמיתות בעודה בחיים.
היחס לקצב עוד יביא אותו חלילה למצב שבו הוא יסיים לרצות את עונשו המלא ללא שום הנחה וגם אז הוא יחשוש עד לרגע האחרון לתרגיל מרושע שישאיר אותו בכלאו.