שמה של טרסה שווייבוצקה, שהלכה לעולמה (29.7.16) לאחר מחלה קשה בעיר אושוויינצ'ים שבפולין, אולי לא יאמר הרבה לקוראי שורות אלה. אבל כל מי שמתעניין בהיסטוריה של גדול מחנות הריכוז וההשמדה, אושוויץ-בירקנאו, חייב היה להיתקל בשמה לפחות פעם אחת או יותר, שכן שווייבוצקה נמנתה עם חשובי חוקרי אושוויץ בפולין ובעולם כולו, והייתה ההיסטוריונית החשובה ביותר של מוזאון אושוויץ-בירקנאו בשנות מעברו מהתקופה הקומוניסטית לתקופה הבתר-קומוניסטית. היא עבדה במוזאון אושוויץ-בירקנאו בשתי תקופותיו - זו הקומוניסטית, תחת הנהלתו של קז'ימייז' סמולן, ואחרי נפילת המשטר הקומוניסטי בשלהי שנות ה-80 של המאה הקודמת, תחת הנהלתם של יז'י ורובלבסקי וקריסטינה אולקסי.
רבים מהספרים, המחקרים והמאמרים החשובים ביותר על אושוויץ שפירסם המוזאון, נושאים את חתימתם של טרסה ושל בעלה, הנריק שווייבוצקי, אף הוא מחשובי חוקרי אושוויץ. בין ספריה הנודעים: "אושוויץ: היסטוריה מצולמת של אושוויץ", "מחנה ההשמדה הנאצי אושוויץ" (יחד עם פרנצ'ישק פיפר), "הארכיטקטורה של רצח", "אושוויץ-בירקנאו - העבר וההווה", "אושוויץ: משכנו של המוות", ו"אושוויץ 1945-1940".
טרסה הייתה זו שאירחה מטעם מוזאון אושוויץ-בירקנאו את חשובי האורחים הרשמיים, כגון נשיא ארה"ב,
ג'ורג' בוש, ורעייתו לורה. טרסה עבדה שנים רבות במוזאון אושוויץ-בירקנאו, מאז היותה היסטוריונית צעירה, וכבר בנעוריה התבלטה במרצה הבלתי-נלאה, בסקרנותה האינטלקטואלית וביושרה הבולטת שלה. היא הייתה בעלת "ראש פתוח", צמאת דעת, ומה שחשוב לא פחות - שום דעה קדומה אנטי-יהודית לא דבקה בה, אף שילדותה ונעוריה נטועים בפולין הקומוניסטית.
עד מהרה התקדמה בסולם הדרגות של מוזאון אושוויץ-בירקנאו ונתמנתה למנהלת ההוצאה לאור של המוזאון, תפקיד שנתפר למידותיה ולמרצה הרב, ובהמשך לסגנית מנהל המוזאון. בתפקידה כמנהלת ההוצאה לאור קידמה את פרסום הספרים על אודות אושוויץ בשפות שונות, ודאגה להוצאת מאות כותרים חדשים לאור.
פגישתי הראשונה עימה הייתה בהיותי מנהל הקורסים הפולניים בבית הספר הבינלאומי להוראת השואה של יד ושם. בשנת 1993 אירגנתי את המשלחת הראשונה של עובדי מוזאון אושוויץ-בירקנאו ליד ושם. טרסה ובעלה היו בקבוצה, ובלטו בגישתם האוהדת הן ליד ושם ולדרכו בהנצחת השואה, והן למדינת ישראל, אותה ראו בעת הסיורים השונים לאורכה ולרוחבה.
בשנותיה האחרונות דעכה טרסה, שמחלות שונות התישו את בריאותה. היא כבר לא הייתה אותה "אש" האופיינית לה. היא שקעה והתכנסה בתוך עצמה ואיבדה את שמחת החיים.
ראוי שנזכור אותה כהיסטוריונית חשובה של מחנה אושוויץ, כידידת העם היהודי, כידידת יד ושם וכמי שתרמה יותר מרבים אחרים להכרת מחנה אושוויץ ולהנחלת זיכרון אושוויץ, הן ליהודים והן לפולנים.
