מאמר המערכת של "
הארץ שלהם", ביטאון השמאל הקיצוני, מיום 5.8.16, הוכתר בכותרת "הכל שווים בפני החוק". המאמר עסק בהחלטת ועדת השחרורים בעניין
משה קצב, שלא להיעתר לבקשתו לקצר את מאסרו. הגישה שהובאה בכותרת הייתה ראויה להתייחסות עניינית לו הייתה משקפת קו עקבי של מערכת ה
עיתון, אולם לא ניתן לומר זאת על עיתון זה, שבעיניו יש אסיר ויש אסיר, יש השווים בפני החוק ויש השווים יותר.
רק לפני שבועות אחדים, בערך באמצע יוני, דיווח העיתון על כך שבכלא הדרים יושב "הנשיא הפלשתיני" הבא: מרואן ברגותי, שנחשב ל"רמטכ"ל האינתיפאדה השנייה". מדובר ברוצח מתועב היושב ב"כלא" הישראלי ומנהל משם חיים אקדמיים ופוליטיים, תוך שהוא זוכה לתמיכה ולראיונות אוהדים מצד גורמים פוליטיים ותקשורתיים הגורסים שהכל שווים בפני החוק, אלא אם כן מדובר ברוצח ברגותי.
מוסף הארץ, שהתגייס לדברר את הרוצח ברגותי, מסר מפיו "שאם יתקיימו בחירות לנשיאות הרשות - בכוונתו להתמודד על התפקיד". המשמעות: מתוך ה"כלא" הישראלי ובין נופש לבין לימודים אקדמיים, מנהל מי שנשפט ל-5 מאסרי עולם בגין 5 מעשי רצח מערכת פוליטית ותקשורתית שנועדה להריצו לתפקיד "הנשיא" של רשות הטרור הפלשתינית.
במלים אחרות, העיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים, הגורס ש"הכל שווים בפני החוק", הדוגל בימים כתיקנם ברוממות מערכת המשפט, מתגייס בשקיקה כדי לשרת את גחמותיו הפוליטיות של בכיר מבין אויבי ישראל, תוך צפצוף על מערכות המשפט ואכיפת החוק של מדינת ישראל. קרוב לוודאי שכאשר יסיים מכחיש השואה מרמאללה את תפקידו בהנהגת רשות הטרור הפלשתינית יתגייס עיתון זה למען שחרורו של הרוצח השפוט, תוך צפצוף על מערכת המשפט הישראלית.
האם באמת "הכל שווים בפני החוק", או שמא מי שהארץ חפץ ביקרו שווה יותר?
