כשביבי פקד ביום ז'בוטינסקי על המסדר הליכודי את הפקודה "לימין שור", ניצב שם במלוא הדרו המתפקד החדש לליכוד - יואב אלפסי, הידוע בכינויו "הצל".
המסדר הליכודי שאמר לוותיקי תנועת בית"ר ותנועת החרות, כמו
דן מרידור, מיקי איתן ואפילו ל
בני בגין (ערב הבחירות לכנסת ה-19) - OUT, המסדר הליכודי הזה אומר היום, בתקופת כהונת הכנסת ה-20:IN ל"הצל". בבחירות לכנסת ה-20 לימור ליבנת כבר לא מצאה את מקומה, בכנסת ה-21 נראה כבר את "הצל".
תנועה ליבראלית-לאומית, יציר כפיו של זאב ז'בוטינסקי, החליטה לזרוק לאשפתות את כל המעטפת הליבראלית של מיסדה זאב ז'בוטינסקי, ולהתעטף במלתעות "הצל" ו"לה פמיליה" - עם סיסמת המחץ: "מוות לערבים" ושירי שמחה על מותה של לאה רבין.
מחברי משנתו של "הצל" ומשנתה של כנופית "לה פמיליה", בוודאי לא קראו את דבריו של זאב ז'בוטינסקי בתקופה, שהיישוב היהודי בארץ היה מיעוט -
"לו היה לנו רוב יהודי בארץ,
היינו קודם כל יוצרים פה מצב
של שוויון זכויות גמור,
מוחלט ומושלם,
בלי שום יוצא מהכלל:
יהודי או ערבי
או ארמני או גרמני
אין הבדל בפני החוק".
פח אשפה
בתחילת יולי פרסם יואב אלפסי באתר שלו קריאה לקוראיו "לפרק את הצורה" לאזרח מדינת ישראל, שהתבטא באחד מערוצי הטלוויזיה בדרך שלא נראתה בעיני יואב אלפסי כדרך נאותה. ובסגנונו של "הצל" זו קריאה לשיח של אלימות. והשיח הזה מתקבל אחר כבוד לחברות בתנועת ז'בוטינסקי, כפי שמעצבים אותה קברני תורתו בשנת 2016.
ההדר הבית"רי בכל הודו והדרו התגלה, כשלקריאת "הצל" לפרק את הצורה לאותו אזרח נענו רק כמה מאות קוראים, אשר פרסמו תגובות המייחלות למותו של איש טלוויזיה. והכל בעקבות פוסט של "הצל", כי האזרח שיש לקרוע את צורתו הוא - "פח אשפה שגורם ל
חנין זועבי להישמע מתונה", לכן הדרך היחידה היא "לפרק לו את הצורה".
השיח המתבהם של "הצל" הופך כיום לשיח שמכתיב הליכוד לחברה הישראלית. מעכשיו נתרגל לשיח של "קדימה, נפרק להם את הצורה". גם התיאור של "קוקסינל", שכתב חייל בשם אלאור אזריה ערב גיוסו לצה"ל בשיתוף בני משפחתו, לכתובתו של ראש הממשלה, יהיה חלק מהשיח המתבהם המשתלט עלינו. במקום סגנון הגותי מעמיק של ז'בוטינסקי, שאתו אפשר להתווכח - לצדד בו או לחלוק עליו - נקבל את ההתלהמות הוולגרית הרדודה מתוצרת "הצל", שרגב ואקוניס כבר החליטו ש"לימין שוּר" זה ל"הצל שוּר" ועל הדרך גם "לנלעגות של
אורן חזן שוּר".
איתן קלינסקי
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
