מאז שאמר הנשיא לשעבר
משה קצב לאנשי גוש-קטיף, שבאו לבית הנשיא כדי להתחנן בפניו שיפעל למענם, ואולי, אולי, יצליח להשפיע על
אריאל שרון והגירוש לא יצא לפועל, את דבריו אלה: "צריך לקבל את דעת הרוב, ואת דעת בית המשפט" ופטר אותם בלא כלום (כמובן שלא היה מצליח לשנות את רוע הגזרה, אבל לפחות קצת אמפטיה ורצון לעזור), מיני אז, לא יכולתי לשמוע את שמעו יותר. אבל אין זה שייך לעניין, אני יודעת שמשה קצב לא אנס. הוא לא היה צריך. נשים בקשו את קרבתו בגלל הכוח, המעמד, השררה. הוא היה ראש עיר צעיר כבר בהיותו בן 24 והיה סגן שר צעיר, ושר צעיר, הצעיר ביותר במדינה, ולבסוף גם נשיא. ותמיד בעל קשרים ומחזיק במשרה כוחנית וחשובה. על כן לא חסרו לו נשים שרצו בקרבתו.
אפילו אותה מתלוננת מבית הנשיא שסיפרה סיפורי אלף לילה ולילה, ביקשה לשוב ולעבוד איתו. ואם נעשה בה את מה שסיפרה בלשונה הציורית, היעלה על הדעת שתדרוש בכל תוקף, לשוב?
אבל לא זה הנושא. אלא השאלה, איך אפשר להיות כה אכזר, כה אטום, כה פחדן, ולדחות שוב את שחרורו... כידוע לפני מספר חודשים, סמוך לחג הפסח החליטה ועדת השחרורים שלא לקצר שליש מעונשו, מנימוקים שכל אחד יותר מופרך מקודמו, "קצב לא הביע חרטה על מעשיו ולא עבר הליך שיקום בכלא", אמרו, "האסיר תופס עצמו כקורבן" נכתב בהמלצת הרשות לשיקום האסיר, "הוא עסוק בהאשמת גורמים חיצוניים במצבו, ועסוק בעצמו, בצרכיו, ובמחיר שהוא ומשפחתו שילמו".
לא רוצה יותר
מה הם רוצים? שאסיר לא יעסוק בצרכיו ובמחשבות על משפחתו שמשלמת תמיד מחיר כבד? בפני מי היה צריך להתנצל? פסק הדין קובע שבפני "קורבנו" זו שנזכרה להתלונן אחרי 9 שנים, זו מ
משרד התחבורה...
כנראה שבית המשפט אינו מודע לזכות יסוד של
כבוד האדם שגם אם הורשע בפסק דין חלוט (שאי-אפשר לערער עליו) עדיין יש לו זכות לכבוד. זכות יסוד של אדם להוסיף ולדבוק בחפותו, ואי-אפשר להכריח אדם להתנצל, אם הוא יודע שלא עשה את מה שמאשימים אותו בו.
אבל קצב כבר הסכים לעבור הליך שיקום במסגרת כליאתו (קודם סירב מכל וכל, בטענה שמאחר שלא פגע שום פגיעה מינית, הוא איננו זקוק לשיקום) כעת נכנע, והרשות לשיקום האסיר הודיעה שקצב יעבור הליך שיקום בעל אופי תורני מיוחד לאסירים "מכחישי עברה". אז מה הם עוד רוצים? עד היום הוא ריצה כבר יותר משני שלישים ממאסרו, וכעת יש לגביו תוכנית מוסדרת איתה יוכל "להשתקם" גם מחוץ לכלא, אז מדוע סירבו?
ובכן, הם הסבירו "התרשמותם של חברי הוועדה הייתה כי עדיין הוא אינו מכיר באופן מלא בכך שהוא זקוק לטיפול, ורק אמר זאת מהפה ולחוץ"... הייתכן שמי שאומר כך: "אני לא רוצה יותר להוכיח את חפותי, אין לי כוח לניהול מאבק. אני לא מנהל מאבק, אני עייף, אין לי כבר כוחות לכלום. הייתי רוצה לצלול לתהומות הנשייה. אני חוזר ומנתח היכן טעיתי, אני לא יודע אם אני צריך טיפול,אני דברתי מדם לבי", מדבר מהפה ולחוץ? אלו, הסבירו חברי הוועדה אינן מילות חרטה, הבנה,מחילה, סליחה, של אדם שמכיר בעוונו, בחטאו, בפשעו.. לא יאומן. אולי תחתכו אותו, תוקיעו על אחד העצים, ודי, תהיו מרוצים עד הסוף.
לא ביקש סליחה
חברי הוועדה סיכמו: "עדיין לא הושלם התהליך מבחינתו של האסיר, והוא נזקק לחידוד והעמקה של עניין זה". הבנת את זה האסיר קצב? כמה שביקשת והתחננת, זה לא היה עם החידוד הראוי, והעמקה הרצויה, ועל כן אין מה לדבר. קודם תכרע ברך, תבכה בדמעות שליש, תבקש סליחה מכל מי שחי בעולם, ואני אומרת לך שזה לא יעזור. הם לא יסתפקו בכך.
ומי זה הם? אלה ששנאו וקנאו בו על הצלחתו, ונצחונו על
שמעון פרס, והפחדנים בין השופטים וחברי הוועדה שאינם מסוגלים להתמודד עם ארגוני הנשים (שכך אמרו: קצב לא לקח אחריות והתנצל בפני קורבנותיו) והם מפחדים מהפה הגדול של
זהבה גלאון ושושבינותיה שאמרה: "אנחנו פנינו לפרקליט המדינה שקצב לא ישוחרר יש להתחשב באינטרס הציבורי (מהו?). מקומו של קצב בכלא".
ההיסטוריה המשפטית מלמדת אותנו שרבים מהמורשעים שאורשעו בפסק דין חלוט, נמצאו זכאים. הדוגמה של
עמוס ברנס שנשפט ואורשע על-פי הודעתו ברצח החיילת רחל הלר תיזכר לעד. הראייה היחידה הייתה הודאתו שלו שהוצאה ממנו בכוח, והוא דבק כל השנים בחפותו. הנשיא הרצוג כשנבחר לנשיאות החליט על שחרורו המיידי. ברנס לא התנצל ולא ביקש סליחה מהמשפחה, אלא דבק באופן קנאי בחפותו.
אין צדק
כעת על-פי השיטה הבזויה, האכזרית,הרומסת והדורסת של השמאל המשפיע על בית המשפט, אין לשחרר את קצב כי אינו מגלה חמלה כלפי קורבנותיו, ואינו מתנצל! ואיך יגלה חמלה, ואיך יביע התנצלות ומחילה, אם הוא אומר שלא ביצע דבר מהאשמות שבגינם נכלא?
האבירות הנכבדות שליבן נמס כדונג למול כל רוצח בכאפייה, המנופפות בזכויות אדם, כאילו ינקו אותן בתוך החלב, רוצות לאלץ אדם להתנצל ולהודות במה שלא ביצע? מחרפות את עורך הדין אמיר (כדברי הזהבה: אמיר משתלח במי שעושה את מחויבתו הציבורית) איזו מחויבות?
עצוב לדעת שאין שוויון בפני החוק, שקולות המתלהמות הגיעו לחברי הוועדה, לפרקליט המדינה, לשופטים, שנעשה כאן עוול משווע, כי בשום מקום בעולם לא היה קצב מועמד לדין, ומפחיד לדעת שאין צדק במשפט והכול לגופו של עניין. עצוב לדעת שכל כך מעטים מגלים רחמים בדין, וכל כך הרבה ליבם גס, עד שאתה תוהה אולי הם חלק מאותו המון צמא דם שישב על הטריבונה ברומא והיום עשה עלייה...
