|
תאריך לידה: 1915/--/--
ארץ לידה: פולין
אזרחות: ישראלית
מצב משפחתי: נשוי+2
השכלה: כללית
תואר/מקצוע: איש ציבור
|
יצחק שמיר. יליד, 1915 רוזינוי, פולין.
ב-1932 סיים לימודיו בבית הספר התיכון העברי בביאליסטוק. הצטרף לתנועת הנוער הציוני בית"ר. בשנות בחרותו בפולין נטל חלק בפעילות מחתרתית למען ארץ ישראל.
הוריו של שמיר ושאר בני משפחתו ניספו בשואה. ב-1944 נשא לאשה את שולמית. אב לשניים - יאיר (1945), וגלעדה (1949). סב לחמישה נכדים. דובר עברית, אידיש, אנגלית, צרפתית, פולנית ומעט רוסית.
ב-1935, בתקופת המנדט הבריטי, הפסיק לימודי משפטים בוורשה ועלה לישראל. למד במשך שנתיים היסטוריה ושפות זרות באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1937 הצטרף לארגון הצבא הלאומי (אצ"ל). ב-1940 הלך בדרכו של אברהם שטרן (יאיר), והצטרף לארגון לוחמי חירות ישראל (לח"י). בספטמבר 1941 נאסר על-ידי שלטונות המנדט הבריטיים. ב-1943 ברח והקים את ההנהגה המשולשת של לח"י - יחד עם ישראל אלדד ונתן ילין-מור. ביולי 1946 נעצר פעם נוספת, והוגלה למחנות שהחזיקו הבריטים באריתריאה שהיתה אז בכיבוש בריטי. ב-1947 ברח לג'יבוטי הצרפתית וניתן לו מקלט מדיני בצרפת. ב-1948 חזר לישראל העצמאית ולפיקוד על לח"י, עד פיזור הארגון עם הקמת צבא ההגנה לישראל.
ב-1949 ניהל מספר עסקים מסחריים. בשנים 1965-1955 שירת את המדינה במסגרת ארגון המוסד, ונמנה עם בכירי הארגון. עם פרישתו מהמוסד (1950) שב לניהול עסקים פרטיים. במקביל נטל חלק במערכה לשחרור יהדות ברית המועצות. ב-1970 הצטרף לתנועת חירות, נבחר להנהגה וניהל את מחלקת העלייה של המפלגה. לאחר מכן מונה לנהל את מחלקת הארגון שלה ונבחר ליו"ר ההנהלה.
בדצמבר 1973 נבחר לכנסת השמינית ברשימת חירות, והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדה לביקורת המדינה. כיהן כחבר כנסת ברשימת הליכוד שש פעמים ברציפות (1996-1973). לאחר הבחירות לכנסת התשיעית (ב-1977), נבחר ליו"ר הכנסת. ניהל את הישיבה ההיסטורית שבה נאם נשיא מצרים, אנואר סאדאת, ואת הדיון בכנסת על חוזה השלום עם מצרים. ב-1980 הצטרף לממשלתו של מנחם בגין. מונה לתפקיד שר החוץ עם פרישתו של משה דיין. ב-1981 מונה לשר החוץ בממשלה שהקים בגין. ניהל את המגעים לנירמול היחסים עם מצרים, שכללו את יישום חוזה השלום. יזם מגעים דיפלומטיים עם מדינות אפריקניות שונות, והצליח, במקרים אחדים, בחידוש היחסים הדיפלומטיים שנותקו בימי מלחמת יום כיפור. ניהל מו"מ עם נציגי לבנון, שהביא ב-1983 להסכם עם ממשלת לבנון.
באוקטובר 1983 נבחר על-ידי תנועת הליכוד לעמוד בראש הממשלה, במקום מנחם בגין שהתפטר. שימש בתפקיד זה 11 חודשים. הוביל את תוכנית ההבראה הכלכלית. בשנים 1986-1984 כיהן בתפקיד חבר כנסת, סגן ראש הממשלה ושר החוץ בממשלת האחדות הלאומית שאותה יזם. כשר החוץ פעל להקמת מסגרת לשיתוף פעולה אסטרטגי בין ישראל וארה"ב, ולהקמת אזור סחר חופשי ישראלי-אמריקני. בשנים 1988-1986 כיהן בתפקיד ראש הממשלה בממשלת האחדות הלאומית (ברוטציה עם שמעון פרס). בתפקידו ריכז את תוכנית ההבראה הכלכלית, וחתם על הסכם עם נשיא ארה"ב רונלד רייגן למיסוד ההסכמים הישראליים-אמריקניים. השיג הכרה פורמלית של ישראל, כבת-ברית מרכזית שאינה חברת נאט"ו.
ב-1988 הקים ועמד בראש ממשלת אחדות לאומית חדשה, שנפלה ב-1990. שמיר הרכיב גם את הממשלה החדשה, ללא מפלגת העבודה. כראש הממשלה ריכז את תהליך השלום לפי יוזמת השלום ממאי, 1989 הוביל את קליטת העלייה ההמונית מברית המועצות, ניהל מדיניות איפוק במהלך מלחמת המפרץ, הורה על ביצוע מבצע שלמה (לחילוץ יהודי אתיופיה), פתח בוועידת מדריד שהחלה בשיחות אזוריות רב-צדדיות, ובמגעים ישירים במפגשי וושינגטון של תהליך השלום עם: סוריה, לבנון, ירדן וערביי יהודה, שומרון וחבל עזה.
ב-1992 נבחר שוב לכנסת, כמנהיג הליכוד, ועמד בראש האופוזיציה. במארס 1993 התפטר ממנהיגות המפלגה. בבחירות הפנימיות שנערכו נבחר בנימין נתניהו ליושב-ראש החדש.
שמיר נודע בקנאותו ובעיקשותו לשלמות ארץ ישראל. ניהל מו"מ תקיף עם מדינות ערב והתנגד להכרה באש"פ מצד ממשלת ישראל. בתקופת כהונתו כראש ממשלה, פיטר את עזר ויצמן מחברותו בקבינט הביטחוני, עקב פגישה שקיים ויצמן עם איש אש"פ - ללא היתר ממשלת ישראל.
