בן כספית מ
מעריב מקדיש את טורו השבועי, כמה מפתיע, לביבי (
בנימין נתניהו). אבל ביבי אף פעם לא משעמם, ותמיד יש מה לכתוב על ביבי, וזה לא נגמר, והטור השבועי הנוכחי של כספית חריף במיוחד. הטור של כספית נפתח באפיון ביבי כמי שסוגד לדת אחת: דת הסקרים, אשר בכתבי הקודש שלה הוא מעיין באדיקות, וזאת בכדי ללמוד מהם כיצד להצטייר כ"מנהיג חזק" בעיני הציבור. מרוב ניסיונות להצטייר כ"מנהיג חזק" בעיני הציבור, ביחס ל
ברק אובמה, הוא מסמס לנו מיליארדים של דולרים בסיוע ביטחוני שהיינו יכולים לקבל אלמלא הוא התעקש להצטייר ככזה מנהיג חזק, מזכיר לנו כספית.
האובססיה העיקרית של ביבי, לשיטת כספית, היא התקשורת (סקרים היא אובססיה הנגזרת מן האובססיה לתקשורת). האובססיה כל כך עמוקה, עד שראשי השב"כ והמוסד, יוסי כהן ו
נדב ארגמן יכולים לחכות בחוץ. כי ביבי, שהלו"ז שלו מדוד ברבעי שעות, הקדיש 16 שעות מזמן ראש ה
ממשלה שלו (!) לתקשורת. ומה היה כל כך חשוב לביבי, בשיחות שלו עם התקשורת, עד שבכירי המערכת הביטחונית היו אמורים להתייבש בחוץ, בעוד ביבי מתגאה בהתייבשותם?
ובכן, לשיטת כספית, ביבי מבהיר לתקשורת שיש ביניהם מאזן אימה: אז זה נכון, לשיטת כספית, שענייני ביבי מצויים ב"בדיקה" שהיא דה-פקטו חקירה, וזה נכון שבקרוב העיתונים יוצפו בדיווחים על השטיקים האחרונים של ביבי, והם ממש יתמוגגו, וזה נכון שהעיתונות מהלכת אימים על ביבי, אבל גם ביבי מהלך עליה אימים, הוא הרי שר התקשורת, ויכול לסגור ולפתוח ערוצי תקשורת כאוות נפשו, וגם להתחרט על זה ברגע האחרון אם מתחשק לו. כספית כותב:
"החברים בתאגיד השידור הציבורי שעוד לא בקע מרחם אמו (
גלעד ארדן) ואביו (
יאיר לפיד) יודעים שהם נתונים בכף ידו של נתניהו. ירצה, יהדק אותה על גרונם. ירצה, ירפה. עם
ערוץ 10 הוא לא קיים מפגש כלשהו, אבל לשם הוצנח לאחרונה
רמי סדן, ובכיר נוסף בחברה המחזיקה בערוץ,
ערן טיפנברון, כבר ישב עם נתניהו לאחרונה, כנראה יותר מפעם אחת.
המסר מכל המהלכים הללו ברור: כולכם תלויים בי. אני אקבע את עתידכם. לא רק המערכתי, גם האישי. עיתונאים מקצועיים רבי נסיון כירון דקל,
אבי וייס,
גולן יוכפז, אלדד קובלנץ וגיל עומר, כולם יודעים שהם תחת המגף של החברים מבלפור. לפעמים זו סוליה רחבה, לפעמים סטילטו. בכל מקרה, זה כואב".
כספית גם עוסק בהצעת החוק ההזויה האחרונה של ביבי, זו שאוסרת להקליט שיחה שאתה מעורב בה, כאילו שזה יחזיר את הגלגל לאחור, וימנע רטרואקטיבית את הקלטת
שרה נתניהו על-ידי
מני נפתלי ועל-ידי עובדים אחרים. בכל מקרה, גם אם זה לא יחזיר את הגלגל אחורנית, זו עוד דרך להיכנס בכלי העבודה המרכזי של התקשורת.
הוא גם עוסק ב"אשר יגור הליכוד לאולמרט בא לביבי" (הצעת החוק של
דוד ביטן): בתקופת
אהוד אולמרט, הרי, הייתה הצעת חוק שביקשה למנוע חקירת ראש ממשלה מכהן, לפחות ככל שמדובר בעוונות. הליכוד התנגד לכך בחריפות, ואשר הוא יגור לאולמרט, בא, מסתבר, לביבי. אם הליכוד יקדם הצעת חוק אשר הוא התנגד לה בתקופת אולמרט, הרבה גבות תורמנה והרבה לסתות תשמטנה. או בעצם זה לא יקרה, וזאת בעצם הבעיה שלנו: איבדנו, כחברה, את הציפייה מן הנבחרים שלנו להגינות. וזהו, לדעת כספית, הנזק העיקרי שחולל ביבי לחברה שלנו.
