עמוס הראל מ
הארץ מקדיש את פרשנותו הפעם לרוח צה"ל, לרבות הרוחות ה'שורקות' מסביבה. אז מסתבר שחינוך קציני צה"ל הוא נושא למכרזים, וכי בשלושת השנים האחרונות חינכו את קציני צה"ל אנשי עמותות בינ"ה ומכון הרטמן, ארגונים אשר נטען לגביהם שהם "סמולניים" מידי (הטענה הועלתה בנאומו של הרב יגאל לוינשטיין, אך נשכחה מן הלב היות שהוא יצא בהתבטאות אומללה נגד להטב"קים).
הראל כותב:
"בנאומו מעורר המחלוקת יצא לוינשטיין נגד חיל החינוך, המטיף לחיילים בזכות פלורליזם. אך דווקא כותבי המכרז במשרד הביטחון שבו ועיגנו במפורש עמדה זו: "הספק מתחייב כי תכני וערכי הסדנאות שיעביר יהלמו את תפיסת צה"ל בתחום הזהות הישראלית-יהודית, תפיסה פלורליסטית ורב-קולית". טענה נוספת המופנית, בעיקר נגד מכון הרטמן, היא שההשתלמויות שלו לצה"ל מארחות רק אנשי שמאל קיצוני. אולם, כתב
ערוץ 10 לענייני התיישבות,
רועי שרון, פרסם השבוע את רשימת המרצים בהשתלמויות, הכוללת אנשי ימין רבים ובהם הרב דוד דודקביץ מההתנחלות יצהר,
רן ברץ (כיום איש לשכת ראש הממשלה) ואנשי עמותת אלע"ד הפועלת לייהוד מזרח ירושלים ובארגוני הר-הבית".
מסתבר, כך לפי פרשנותו של הראל, כי המתחים בין צה"ל לבין החברה הישראלית מתנהלים בשני מישורים - שגם נפגשים ביניהם. המישור האחד הוא - אילו ארגונים ועמותות יזכו במכרזים לחינוך קציני צה"ל, ומי ירביץ את תורתו בקצינים בהתהוות, או במילים אחרות, מה יהיה התמהיל (מבחינת גווני החברה הישראלית), אשר 'ירכיב' את רוח צה"ל.
המתח השני, כך לשיטת הראל, הוא המתח בין רוח צה"ל בעת לחימה, לבין הביקורת - מבית ומחוץ, על פעולות צה"ל. על-פי פרשנותו של הראל, מסתבר שרוח צה"ל נעה בתנועת מטוטלת - במבצעים צבאיים מסוימים מסכנים לוחמים שלנו, בכדי לחוס על חפים מפשע ועל אזרחים לא מעורבים בצד השני (ראו לדוגמה חומת מגן), ובמבצעים אחרים, בעקבות ביקורת על האבדות בקרב חיילי צה"ל, דווקא "מפגיזים" בנדיבות, וזאת בכדי להגן על חיי החיילים (ראו ערך מלחמת לבנון השנייה ב 2006).
תנועת המטוטלת הזו נעה מצד לצד, ובכל מבצע, כך לפי הראל, 'תזה' אחרת שולטת בכיפה: פעם זו הגישה שמעדיפה את חיי הבלתי מעורבים על פני חיי חיילי צה"ל, ופעם אחרת זו גישה המעדיפה לפעול מן האוויר ולא לסכן את החיילים. ולאחר פרשת
גלעד שליט, המטוטלת נעה בכיוון נוסף, כאשר במבצע צוק איתן, החשש מחטיפה אופציונלית נוספת גרם להפעלת 'נוהל חניבעל' ולירי חסר אבחנה, ובלבד שלא נגיע לעסקת שליט 2, או לעסקת רג'וב 2.
בין שני המתחים האלו, לפי הראל, ישנם קשרי גומלין: רוח צה"ל, אינה מושפעת אך ורק מרוחות התקשורת (לרבות הבינ"ל, כולל דוחות גולדסטון למיניהם), אלא גם מן הרוח החינוכית שמוחדרת לקציניה לעתיד לבוא, ויש הטוענים כי הקו השמאלני של מכון הרטמן ושל בינה, חלחל לרוח צה"ל, אשר לטענת גורמים בימין היא הרבה יותר רופסת, וכי סכין מתוצרת ה"סמול" נתקע עמוק עמוק בגב הצבא, ומסתובב שם שוב ושוב.
מומלץ לקרוא את המאמר של הראל, בכדי להתוודע אל הגורמים המעצבים את רוח צה"ל, ובכדי להבין כי הרוח הזו נתונה לתנודות, לפי הרוחות הנושבות מן התקשורת, ועדות החקירה, הורים שכולים, גינויים באו"ם, ועמותות שזוכות במכרזים. זו רוח שבהחלט משנה כיוון ותנופה ו"זורמת עם הרוח" (כל פעם רוח אחרת).
