בשלהי סתיו זה, ימלאו 70 שנה לפרוץ הקרבות בנגב שבישרו את בואה הקרוב של מלחמת העצמאות. עוד לפני ההכרזה באו"ם על מדינה יהודית, החלו "הכנופיות" הערביות (צבא בלתי סדיר) במעשי איבה כנגד שלושת המצפים ו-11 הנקודות. בינואר 1947 הוחל בהנחת קו המים בנגב, פעולה שגרמה לאבדות נוספות בקרב המתיישבים וכוחות "ההגנה". בסתיו זה, נסייר בנגב ונעצור ליד הכתובות, המצפורים, אתרי ההנצחה והאנדרטאות ונספר סב לנכדיו, על המאורעות שקדמו למלחמת השחרור, על הפלמ"ח וחטיבת הנגב ולוחמיהם הנועזים. נזכיר הפעם אך ורק אנדרטאות מרכזיות בנגב הקשורות בתקופה שקדמה מעט למלחמת העצמאות, אשר הנציחו את הנופלים בקרבות על כיבוש ואחזקת הנגב עד תום מבצע עובדה, במרס 1949.

כתובות זיכרון והנצחה

הכתובות החקוקות בסלע, אף הן סוג של הנצחה מהירה, מיידית, המבטאת את הלך הרוח של הכותב וחבורת החיילים שעמו ונועדה לסמן לבאים אחריהם כי "אנחנו" היינו פה ושרדנו מסעות וקרבות קשים. סיורי הפלמ"ח, שהתעצמו בשנות הארבעים, נועדו להכיר את הנגב ואת שביליו כהכנה ליום פקודה. פלוגה ג' של הפלמ"ח הגיעה באחד הסיורים בשנת 1944 לקיר חוסם בואדי חתירה וחקקה בסלע כתובת שהעידה על יכולתה להתגבר ולעבור כל מכשול. בראשו של נקב אל יהוד, רשמו הפלמ"חניקים: מעלה פלמ"ח, נקב אל יהוד, מעבר זה נפרץ בידי אנשי פלוגה ג' פלמ"ח, כמוצא באין דרך, במסעה בשנת תש"ד.

כתובת הפלמ"ח בנחל ערוד משנת 1946 נחקקה על-ידי טוביה קושניר שנפל עם מחלקת הל"ה. הכתובת הייתה פרי רשמים מהמסע הראשון להר הנגב ולגילוי המכתש. הסטודנטים שסיירו באזור, התקנאו בכתובת של יחידת חיל אויר בריטית שהקדימה אותם וכתבו את שם הפלמ"ח, חצבו את סמלו וכן נחצב שמו של טוביה. כתובת נוספת נמצאה בבור המים שבמצדה בדרום האתר בידי שמריה גוטמן ומשתתפי הסמינאר הראשון של הנוער העובד שחצו את המדבר מרמת רחל לרביבים. בכתובות זמניות ומקריות אלו יש לראות את ראשית ההנצחה של הנופלים בנגב ואשר מהן התפתחה יותר מאוחר תרבות ההנצחה בחומר ששאפה להנציח לא רק את האירועים אלא את משמעותם.

יישובי הנגב בתש"ח

מכיוון שישובי הנגב מילאו תפקיד חשוב בבלימת הצבא המצרי, ייחשבו חבריהם כחיילים הראויים להנצחה כמו גם היישובים עצמם. בקיבוץ יד מרדכי בוצע שיחזור הקרב נגד המצרים בו עצרו 150 לוחמים במשך 6 ימים את התקדמות הצבא המצרי. באתר נותר מגדל המים ההרוס, וטופח בית הקברות ל-23 הנופלים. קטעי הנצחה אישיים של הנופלים נמצאים במוזאון המקומי "משואה לתקומה". מגדל המים בקיבוץ בארות יצחק עם סימני הירי, מנציח את 20 הנופלים בקרב הקשה שהתרחש שם. בקיבוץ נגבה הקים הפסל נתן רפופורט את פסל המתכת הענק (3 דמויות) והושאר מגדל המים המופגז. יחד עם עוד כמה אלמנטים הפך האתר בנגבה "למוזאון פתוח" המותיר במבקר את תחושת המצור והאין ברירה. בקיבוץ ניצנים הישנה, נמצא וטופח קבר האחים ובקיבוץ נירים - שוחזר בית הביטחון. בקיבוץ רביבים, המצפה הדרומי בנגב, שוחזרו תעלות הקשר והמצפה. על גשר סמוך נתלה שלט הסבר לזכרו של המוכתר אריה יחיאלי. בקיבוץ חצרים הוצבה על קיר בית הביטחון

תמונתו של שומר השדות מוסה שילוח שנרצח מהמארב, רוכב גאה על סוסתו. בקיבוץ גבולות הוצב שלט המנציח את כיתת הסיור שנהרגה בעת ששמרה על קו המים (דצמבר 1947) ובנירים הישנה (דנגור), 11 ק"מ דרומה מנירים של היום, הוקם אתר (על-ידי האדריכל יחיאל ערד וצוותו) בו נבנו כמה אלמנטים של הנצחה: הכתובת "לא הטנק ינצח כי אם האדם" מתנוססת כמוטו, וניתן לראות את דגם הקיבוץ בעת הקרבות, ושיחזור מספר מבנים ותעלות.

הגדוד השמיני - פלמ"ח

בביר עסלוג' הוצבה אנדרטה לחללי הגדוד השמיני של חטיבת הנגב-פלמ"ח. על הגדוד פיקד בזמנו חיים בר-לב. תחילה נבנתה האנדרטה הצנועה מאבני הסביבה וחלוקי נחל ויותר מאוחר, שוקמה וצופתה באריחים. על לוח השיש שהוצב בחזית נחקקו שמות החללים, החל מנופלי רביבים מדצמבר 1947 ועד לחללי מבצע "חורב" (קרבות התמילה/אשלים) בדצמבר 1948. האנדרטה משרה עצבות בפשטותה ומשתלבת היטב בנוף המדברי.

אנדרטת גשר עד-הלום

מבצעי חטיבת הנגב, (כמי שהשתתפה בפריצת הדרך לנגב הנצור) הונצחו על גשר "עד-הלום" (הנקודה הצפונית ביותר אליה הגיע הצבא המצרי) שליד אשדוד ובתוכם הקרבות של הגד' השביעי שיצא כנגד הטור המצרי הפולש בקיץ 1948. הפארק שהוקם ליד הגשר כולל כמה אתרי הנצחה ויועד לכוחות נוספים שסייעו בבלימת הטור המצרי: גבעתי, חיל אויר ועוד. באתר הוצבה שושנת רוחות עם טבלת מרחקים תל אביב קהיר; נסלל שביל העובר דרך פילבוקס (מצדית) המסתיים בקיר הנצחה מרכזי עליו נחקקו שמות 54 הנופלים בקרב ומפת מבצע "פלשת". מלבד סמל צה"ל וסמל חטיבת גבעתי נכתב "ללוחמים שזעקו עד הלום. נפלו ולא זכו". ליד הגשר הוקמו לאחר הסכם השלום עם מצריים שני אובליסקים שנועדו להנציח את חללי הצבא המצרי ועליהם סמלים הלקוחים מהתרבות המצרית העתיקה: הירוגליפים ושמשות.

אנדרטת הגדוד השני של חטיבת הנגב הנציחה את הקרב הכושל שניהל הגדוד במגמה לאחוז במשלט חוליקאת. קרב קשה אחר בפיקוד יצחק שדה, שכלל הסתערות הגדוד השביעי עם טנקים לעבר עירק אל מנשיה - הסתיים בכישלון. על הקיר במסמייה, לשם פונה הגדוד המוכה נכתב: "גדוד שבע קום יקום". על גבעות חוליקאת פוזרו אתרי הנצחה רבים. כך למשל על האנדרטה של גדוד 52 בסמוך לחוליקאת נכתב: "בהיבקע השער, חללים נפלתם על ספו".

אנדרטת חטיבת הנגב בבאר-שבע

אתר ההנצחה המרכזי של חטיבת הנגב הוקם על-ידי הפסל דני קרוון במשך כ -5 שנים ונחנך ב 1968. קרוון הכריז לאחר מכן שהייתה זו יצירתו החשובה ביותר. היא פתחה את הדרך לפיסול סביבתי בישראל והפכה לאייקון של באר-שבע. קרוון ביקש להקים אנדרטה שתהייה מקום של חיים ולאו-דווקא זיכרון ועצב. האנדרטה ביקשה לא רק להנציח את 214 חללי החטיבה בנגב אלא, לספר את תולדות מאבקה של החטיבה בנגב (כולל היישובים שקמו כמה שנים קודם לכן) החל משנות הארבעים ועד תום המלחמה. האנדרטה נועדה לא רק להנציח ולהזכיר אלא לחנך את הנער והמבקרים לאורה של האמונה שפיעמה בלב לוחמי החטיבה. כבר בכניסה מוצג "החזון" של האנדרטה וממול, הוצב אחד מסמליה הבולטים של החטיבה - מברק שתיאר את עמידת לוחמי קיבוץ נירים כנגד גדוד מצרי מתוגבר בשריון וארטילריה. הוא ביטא את רעיון "המעטים מול רבים" בנשק ובכוח אדם שליווה את הלוחמים בקרבות. סמלים נוספים של היחידה הוצבו במתחם: אמת המים, באר המים בצל עץ השיטה, אהל הסיירים, יומן המבצעים, זנב הנחש המנותץ (שבירת האויב המצרי), מגדל המים המנוקב והרוח הנושבת בחריריו שנשמעת כבכי חרישי, בסך הכול 18 אלמנטים. האנדרטה המרשימה נבנתה מבטון חשוף שעליו נחקקו מוטיבים כמו, מפות, מהלכי קרב, גרפיטי משירי

התקופה ובקצה המרוחק - תמונת הסיום של המלחמה משנת 1949 - הנפת דגל הדיו באום רשרש. בכניסה חקקו הבונים: "זהו מקדש מעט של אהבתנו לארץ הנגב".

מצפור הקומנדו הצרפתי

אתר זיכרון נוסף למבצע "חורב" הוא מצפור להנצחת הקרב שניהל כאן הקומנדו הצרפתי של חטיבת הנגב בליל 25 - 26 בדצמבר 1948. מפקדה של היחידה היה לא יהודי בשם - טדי דיפרה (איתן). מתכנן האנדרטה היה אסף קשתן שהציב ספסל ברחבה העגולה בראש הגבעה. במרכז נטעה שיטה ומסביב פוזרו פנורמות עם ציוני האתרים, מפות הקרב. במרכז הובאו שמות הנופלים שנקברו בזמנו בשנת 1948 בבית העלמין הצבאי בקיבוץ רביבים. על שלט מרכזי שהוצב שם מטעם הקק"ל נכתב: "כיבוש משלטי "התמילה" (אשלים) הקרב על הנגב. כאן החזיק הצבא המצרי מתחם גדודי חפור ומבוצר שחסם את הדרכים לניצנה."...."יחידת הקומנדו הצרפתי כבשה את אחד המשלטים ונהדפה לאחר ליל קרב קשה ואכזרי"... השכנים הבדואים שהתגוררו בקרבת האנדרטה, לא תמיד כיבדו את המקום ולא פעם הוא חובל וניזוק.

מצפור חיים בר לב

חיים בר לב היה מג"ד בחטיבת הנגב והוביל את כוחותיו במלחמת העצמאות בציר עסלוג'- עוג'ה אל חפיר(ניצנה). מציר זה פרצו הכוחות לסיני ונסוגו משם רק לאחר הוראת הדרג המדיני. ליד משלט "הסיד" (אבן גבול 27 בגבול מצרים-ישראל) נבנתה פרגולה ומהתצפית ניתן להבחין במרחבי סיני ובג'בל הילל, שסוברים כי הוא הוא - הר סיני.
אנדרטת חטיבת "יפתח"

שלטי הנצחה

בסיוע הקק"ל וותיקי החטיבה, הוצבו באתרי קרב נוספים שלטי הנצחה לקרבות חטיבת הנגב: בבאר מילכה(חיילי הראל בדרכם לניצנה), במשלטי "התמילה", בתל קשת (קוניטרה) (פשיטה על הבא המצרי), בחרבת מחאז' (הגנת שדה התעופה ומבצע אבק), בכיכר רבין בבאר-שבע (מבצע משה לכיבוש העיר), וכן רחוב להנצחת שמו של גרשון דבמבם (עליו כתב אבא קובנר פואמה מרגשת ב"פרידה מהדרום"), רחוב המנציח את שלושת בני קיבוץ עין-חרוד שנפלו עם כיבוש העיר, בקיבוץ ארז (הנצחת קרבות בית חנון), באום-רשרש באילת (תעוד מבצע עובדה ותליית דגל הדיו), ליד הכפר הערבי לשעבר בריר, בכביש שדרות חוליקאת, בירידות לסדום, בתחילת מעלה העקרבים (מבצע לוט).

חטיבת גבעתי בתש"ח

אתר ההנצחה המרכזי של הנצחת קרבות חטיבת גבעתי מצוי "בבית גבעתי" במשטרת עירק-סוידן היא מצודת יואב שעל כביש אשקלון-קרית גת. באתר עצמו אלמנטים רבים של הנצחה (ראה בהמשך). בנוסף, הוקמה אנדרטה מדרום לצומת גבעתי, לנופלים מגדוד 54 ועליה חקוק המשפט: ההלך, ברדתך לנגב, זכור אותנו. את ההצעה לכיתוב הביא הפוליטרוק של גבעתי אבא קובנר, שהתבסס על כתובת שנחקקה לכבוד הלוחמים הספרטנים שנפלו ב-480 לפנה"ס במעבר תרמופיליי, במערכה נגד הפרסים.האנדרטה בצורת אובליסק ובראשו שלושה חיצים המופנים השמימה. הללו נלקחו מסמלי הזיהוי של רכבי צה"ל במלחמה. האתר כולל את מבנה המשטרה בו אולמות תצוגה והנצחה, וכן אנדרטה על במה בקצה רחבת טקסים מרוצפת בחצר הבניין. האנדרטה מורכבת משלושה משולשי בטון גדולים, שניים ניצבים זה מול זה כאשר קודקודיהם פונים למבנה והשלישי ניצב ביניהם, ראשו קטום ועל חזיתו סמלי כל יחידות גבעתי. לפני האנדרטה מעמד אבן להנחת נר יזכור ולצידה דגלי ישראל. שני הקירות הגבוהים כאילו בוקעים את המבצר בהפניית קודקודיהם אליו, ומבנם נוגד את הבניין שמולם: המשטרה שטוחה ואופקית, כהה ואפלולית. לאתר ההנצחה יש להוסיף את ההנצחה הספרותית המרגשת של המשורר יהודה עמיחי בשירו "גשם בשדה הקרב" המבכה את נפילת מפקדו.

האנדרטה המרכזית של חטיבה 8

נמצאת בכניסה לשדה התעופה לוד והוצבו אף הנצחות בהנגב. נציין את אנדרטת "הזחל"ם המסתער" שהוקמה לרגלי תל ניצנה. האנדרטה מנציחה את מפקד הזחל"ם, דוב הבלונדיני, שנפל בקרב. על הזחל"ם נרשמו שמות הנופלים, סיפור המעשה, וצויירו שלושה חיצים. הזחל"ם הוצב בזווית פריצה ולעיני המתבונן נוצרת תחושה של תנועה קרבית.

מסורת מקומית - או מיובאת

ראינו כי רוב האנדרטאות נבנו מבטון חשוף, חומר שהיטיב לבטא את נופו החשוף של הנגב, חסר המים והירק. מרביתן של ההנצחות הוצבו בצמתים, בגבעות ובמשלטים לשעבר שהיו לבמה המרכזית של חזיון הקרב. המיקום מתחשב גם בדרכי ההגעה האפשריות וביכולת לתחזק את האנדרטה במשך השנים. הכיתוב מעדיף את שמות החללים ומצרף בדרך כלל שורה או שתיים המבטאות את אומץ לבם של הנופלים, גבורתם בפריצת הדרך ובכיבושה, ובצער והיגון על שלא זכו. יש שהעמיקו וצירפו ציטוט משיר או שורות תנ"כיות שביטאו את הצער והגאווה ששידרה האנדרטה. ניכר שבמצבות ובאנדרטאות המוקדמות הועדף פסוק תנכ"י ואילו לאחר מכן הופיעו אנדרטאות פיסוליות שהושפעו ממסורת ההנצחה של הגבורה הצבאית האירופית. יש שהרחיקו ראות וצירפו כיתוב שנועד לדורות הבאים בבחינת מכאן החלה היסטוריה חדשה בנגב. באמצעות שימוש במפות, תאור הקרב, אזכור המבצעים של היחידה ותמונות נוף פנורמיות, ביקשו המקימים, חברי היחידה לשעבר יחד עם האדריכל, לשדר תחושה חזקה (כלפי המשפחות קודם כל) - כי לא שכחנו את הנופלים, ונמשיך ונמלא צוואתם, נשמור על הנגב וניישבו.