פסיקת הוצאות משפט ריאליות - זכות יסוד

מעשה של יום ביומו הוא שבתי-משפט ובתי-דין פוסקים למי שזכה ותביעתו נתקבלה בידי בית המשפט או למי שתביעה שהוגשה נגדו נדחתה, הוצאות משפט ושכר טירחת עורך-דין. עם זאת, בהיעדר כללים ברורים ומדויקים על בסיס מה יחושבו הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך-הדין, למי הזכאי לקבלם, פוסקים שופטים ושופטות בבתי-דין ובבתי-משפט הוצאות משפט ושכר טירחת עורך-דין, לפי תחושותיהם והבנתם האישית. פסיקה זו נעשית ללא כל בסיס חישובי וערכי לקביעת סכום הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך-דין שנפסקו, כך שבלתי אפשרי, לחלוטין, לבדוק, על בסיס מה קבעו וחישבו הם סכום ההוצאות ושכר טירחת עורך-הדין, שפסקו לטובת הצד הזכאי לקבלם.

בית המשפט העליון חזר ושנה, שנה וחזר, פעמים הרבה, כי בהיעדר נימוקים מיוחדים, המצדיקים שלילת פסיקת הוצאות משפט ושכר טירחת עורך-דין, לצד שזכה בדינו, אם כתובע ואם כנתבע שהתביעה שהוגשה נגדו, נדחתה, הרי זכאי תובע או נתבע שכזה, לפיצוי מלא על ההוצאות המשפטיות שנגרמו לו וכן להחזר שכר טירחת עורך-הדין, ששילם הוא לבא-כוחו, כדי שינהל התביעה שהגיש הוא, או כדי להדוף תביעת סרק שהגיש נגדו, מי שתבעו לדין.

הבעיה הינה כי בפועל ולמעשה אין עומדים, בכל הכבוד הראוי, בתי-המשפט ובתי-הדין, מאחורי קביעה נמלצת ונחרצת זו של בית המשפט העליון ואף בית המשפט העליון עצמו, אינו פוסק - במרבית פסקי-הדין היוצאים תחת ידו הוצאות משפט ריאליות ושכר טירחה עורך-דין, למי שזכה בדינו, כדי להשיבו, לפחות, למצבו קודם הגשת התביעה או קודם הגשת כתב-ההגנה וההליכים המשפטיים הסובבים הגשת תביעה או הגשת כתב-הגנה אלה.

יודגש ויצוין, כי אין אנו עוסקים, במצב דברים לפיו פוסקים בתי-משפט לצד שזכה בדינו, אם כתובע שתביעתו נתקבלה ואם כנתבע, שתביעת סרק שהוגשה נגדו, נדחתה, הוצאות משפט ושכר טירחת עורך-דין, באופן שהסכומים שנפסקו הינם סכומים עודפים על סכומי הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך-דיין הריאליים, שהוציא מי שזכה בדינו מכיסו - למעשה ובפועל - אלא עניינו אנו מתמצה, בהחזרת מי שזכה בדינו למצבו הקודם, קודם נקיטת ההליכים המשפטיים, על ידו, באופן שהוא יוצא במצב דברים כספי מאוזן ואינו סובל, בשל כך, מחסרון כיס.

מן הראוי להדגיש ולציין, כי בתי-המשפט ובתי-הדין ערים לדרך, אופן וצורת השבת מלוא הסכומים שהוציא מי שזכה בדינו עבור הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין ואף נקבעו כללים, לצורך כך בפסיקה מחייבת של בית המשפט העליון. לפני שנים רבות הוציא תחת ידו שופט בית משפט המחוזי, בירושלים, ד"ר יגאל מרזל - ששימש לימים, גם כרשם בית המשפט העליון פסק-דין, הידוע בשם פסק-דין תנובה או מחצבות כנרת ובו סקר הוא - בהרחבה רבה - ההלכה הפסוקה הנוהגת בכל הקשור לפסיקת הוצאות משפט ושכר טירחת עורך-דין, לרבות בדיקת סכומי ההוצאות ושכר טירחת עורך-הדין שהוציא הצד שזכה בדינו, בפועל ולמעשה והשבת סכומים אלה, במלואם, לו.

הבעיה היא שפסק-הדין בפרשת "תנובה ו"מחצבות כנרת" נותר כאות מתה בהלכה הפסוקה הנוהגת בישראל ובגדר של הלכה - ואין מורין כן או בלשון ציורית יותר כ"כהלכה למשיח", קרי, הלכה שתנהג ותבוצע, אך ורק בימות המשיח, עם בוא המשיח ועד אז, אין להתייחס וליישם הלכה זו, מעשה של יום יום וכמציאות של ממש. מרבית ציבור השופטים והשופטים, מעדיפים לפסוק לצד שזכה בדינו הוצאות משפט ושכר טירחת עורך-דין בלתי ריאליים, בעליל. כך יוצא שצד שזכה בדינו, הפסיד - הלכה למעשה - עם מתן פסק-דין לזכותו, שכן הוא נותר בחסרון כיס לאחר שלא הושבו לו, בהתאם לפסק-הדין, מלוא הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך-הדין שהוציא מכיסו, בהליך המשפטי זו זכה.

על-רקע חשיבה והתנהלות משפטית זו, זוהר ונוצץ באור יקרות פסק-דינו של השופט, עופר גרוסקופף מבית המשפט המחוזי, מרכז שבלוד, בפרשת אלפא קפיטל ונס אנרג'י ישראל נ' נויה חיפושי נפט וגז ואח'. במסגרת הליך משפטי בו טענה קרן אלפא קפיטל מואדוז, כי היא הינה הבעלים של חברת נויה חיפושי נפט - תביעה שנדחתה בידי בית המשפט המחוזי, מרכז, נדרש שופט בית המשפט המחוזי, מרכז, פרופ' עופר גרוסקופף לטענתן של הנתבעות, בתביעה זו, נויה חיפושי נפט, דו-צח ואי.די.בי. פיתוח לפסוק להן הוצאות משפט, בגובה של 3.5 מיליון שקלים.

השופט, פרופ' עופר גרוסקופף, קיבל בקשה זו, באופן חלקי, בהחליטו שאלפא קפיטל לא תשא בהוצאות מומחים לדין האמריקני, אשר קיבלו מהנתבעות 218,000 דולר ארה"ב, בקובעו שחוות דעתם לא היו נחוצות להכרעה במחלוקת. כמו-כן דחה הוא בקשת הנתבעת לחייב אלפא קפיטל להשיב -.91,500 שקלים ששילמו הנתבעות למשרד עורכי הדין גולדפרב-זליגמן, שכן לא הוברר מה היה הקשר בין שירותיו של משרד עורכי-דין זה, לבין התביעה. תביעה נוספת של הנתבעות, לפיה אלפא קפיטל תשלם מלוא שכר טירחת עורך-הדין ששילמו הן למשרדו של עו"ד גיורא ארדינסט, בגובה של 2.6 מיליון שקלים, התקבלה בחלקה. השופט הפחית 15% מסכום זה, שהינו למשרד עורכי הדין גולדפרב-זליגמן, שכן לא הוברר מה היה הקשר בין שירותיו של המשרד לבין התביעה. עוד קבע הוא, כי אלפא קפיטל תכסה הוצאות שכרו של המומחה הכלכלי רן בן-אור בסך 112,000 שקלים.

החלק המהותי והחשוב בפסק-דין זה, לעניין דרך, אופן וצורת חישוב שכר טירחת עורך-דין והוצאות ריאליים, הם דבריו של השופט, פרופ' עופר גרוסקופף, שקבע בפסק-דינו זה, דברים, בזו הלשון: "כאשר עסקינן בנתבעים אמידים, ובתביעה שהשלכותיה הכספיות משמעותיות, אין חשש כי חיוב בהוצאות ריאליות מסוג זה יפגע ב'זכות הגישה לערכאות', ועל כן אין מקום להימנע מפסיקת הוצאות ריאליות וסבירות, גם כשסכומן האבסולוטי גבוה יחסית".

דברים כדורבנות שראוי שיהיו נגד עיניו של כל שופט ושופטת בישראל, בהידרשם לפסוק לצד שזכה בדינו החזר תשלום שכר טירחת עורך-דין והוצאות ריאליים, שהוציא הוא לצורך ניהול המשפט בו זכה הוא, כתובע או כנתבע.