אריאל כהנא מ"
מקור ראשון קובל על ההתעקשות של אובמה, רגע לפני פרישתו מן הבית הלבן, להתעסק בכמה פחונים בגדה המערבית. ואם כבר הוא מתעקש להתעסק בזה, סבור כהנא, לפחות שלא יעשה איפה ואיפה, ולפחות שיתייחס באופן שווה לשני מקרים שווים:
לשיטת אריאל כהנא, הן המאחז בעמונה והן הפחונים בנאווג'ה, שניהם אינם חוקיים, הכל לפי קביעת בית המשפט העליון. ובכל זאת, בעוד שפינוי עמונה הוא עובדה מוגמרת, המנהל האזרחי, לשיטת כהנא, מגלה סלחנות כלפי ההיאחזות הפלשתינית בנאווג'ה, ומציע להם קרקע חילופית, בת 450 דונם. ובכל זאת, מקונן כהנא, הקהילה הבינלאומית חוגגת על מקרה נאווג'ה. כהנא כותב:
"יד ביד עם האירופים, ארה"ב של אובמה חותרת לעגן זכות בלעדית של הפלשתינים על שטחי C ובמקביל לשמוט את זכויות הישראלים. בעצם המגמה הזו אין חדש. מבחינת הבית הלבן שעל מדשאותיו נחתם
הסכם אוסלו, ומבחינת האירופים ששמשו לו עדים, כבר מזמן לא חשבו מה בדיו קנאמר בו. אזורי A ו-B הם בוודאי של הפלשתינים. עכשיו צריך להצר את צעדי הישראלים באזור C. לכן האירופים - כפי שעשו בנוואג'ה, במישור אדומים או ביריחו - בונים מבנים לפלשתינים דווקא באזור C, תוך צפצוף גלוי על הרשויות הישראליות".
כהנא טוען שבניגוד לטענות האמריקנים והאירופים, ישראל בקושי בונה ליהודים בשטח C ומרבה לבנות ולתכנן עבור הפלשתינים. המציאות, לדבריו, מראה שגם שיעור ההריסה במגזר היהודי גבוה משיעור ההריסה במגזר הפלשתיני, וכי לטענות האמריקנים והאירופים בדבר "סיפוח זוחל", אין שחר.
כהנא מסביר כי אין מדובר פה רק בענייני תכנון ובניה, אלא בהתערבות דיפלומטית של האירופים בישראל, בניגוד להסכמי אוסלו אשר עיגנו את ריבונות ישראל בשטח C.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
