שלום ירושלמי מ
ישראל היום מקדיש את טורו השבועי לביקורת על הפתיל הקצר של
אביגדור ליברמן, שסבור שכל טפטוף רקטי בעזה מצריך "תגובה פוטינית הולמת" בנוסח עלילות החייל האמיץ
ולדימיר פוטין בצ'צ'ניה.
האמנם? בעוד הימין, מהספסלים האחוריים של "
מקור ראשון" ודומיו, מריע לפוטין, סליחה, לליברמן, באופן מפתיע דווקא שלום ירושלמי כותב ב"מקור ראשון" משהו שנשמע, חש ומרגיש כמו מאמר דעה שצריך לעשות לו "קאט פייסט" ל
הארץ. הוא כותב:
"בחזרה לעזה. נניח שישראל תהפוך את הרצועה הזו, 350 קמ"ר, לעיי חורבות כפי שליברמן רוצה. נניח שהוא ימוטט את חמאס ויכבוש את עזה מחדש. נניח שהוא יצליח לחקות את ולדימיר פוטין ולעשות שם מעשה צ'צ'ניה. נו, מה הלאה? עזה בידינו, שמחה וששון. הרגנו גם את אסמאעיל הנייה, כמו שליברמן הבטיח. מישהו יודע איך מטילים שלטון חדש על אוכלוסייה עוינת של שני מיליון איש אחרי שהרסת להם את הבתים ואת החיים? אתם יכולים בכלל לתאר את הגיהנום שצפוי לצבא שיכבוש את עזה מחדש, וגם למדינה ולחברה שעומדים מאחוריו? יש באמת אדם שפוי שרוצה לחדש את ההתנחלות בעזה?"
ירושלמי גורס כי במקום להגיב באופן בלתי מידתי בעזה, ולגרור אותנו לעוד סבב, עדיף להשקיע בחברה האזרחית, בכלכלה, ובשכבות המוחלשות (את הביקורת שלו על
משה כחלון,
בנימין נתניהו ועל ישראל כץ בנושא הזה, מוטב לקרוא ישירות מטורו). ירושלמי רואה בליברמן במשרד הביטחון פיל פוטיני בחנות חרסינה, כזה שטרם למד את החומר, וכבר עושה נזקים אינספור (הכוונה ליציאות ההזויות בעניין הסכם הגרעין = הסכם מינכן, והסיוע של חיילי צה"ל לילדי העובדים הזרים).
לשיטת ירושלמי, אי-אפשר לעשות הסכם שלום עם החמאס, אבל הודנה בתוספת פיתוח עזה תתן תקווה לעזתים, ואולי תסלול אופק לשלום אפשרי בעתיד (כך משתמע מדבריו).