"אחי, מה קורה? חסר אחד לכדורגל - יש מצב שאתה בא להשלים?", "אחותי, מה שלומך? הצלחתי להשיג כרטיסים להופעה של
אביתר בנאי היום, בא לך לצאת?". הפער העצום בין האותיות שמרצדות על מסך הפלאפון לבין ערימות הכביסה והכלים, הרצפה המטונפת או המשבצת ביומן שהבטחתם לעצמכם לשריין כבר לפני שבוע לזמן זוגי מצליח להפיל אתכם מהרגלים. אתה כבר לא זוכר מתי בפעם האחרונה הפגנת את כישוריך "המבוזבזים" במגרש כמו בימים הטובים, ואת מזמן מצהירה באוזני כל מי שרוצה לשמוע (וגם מי שלא רוצה...) שאת חייבת זמן אוורור לעצמך. אבל... אוף! איזו באסה!
בפרשתנו "ראה" אנו נפגשים עם המעמד המיוחד שמצטווים בני ישראל לערוך מיד בכניסה לארץ ישראל - חידוש כריתת הברית שכרת הקדוש ברוך הוא עִם עם ישראל בהר סיני. הרב סולוביצ'יק הסביר שישנם שני סוגי ברית - ברית 'גורל' וברית 'יעוד'.
ברית גורל היא הסכם הדדי שנקבע מכורח המציאות, מתוך הבנה שזהו המצב הנתון ומוטב שנשלב ידיים על-מנת להצליח "לשרוד". ברית ייעוד היא החלטה לבחור בשותפות למען עתיד טוב יותר, למען חיי יצירה עשירים בעשייה ובפעילות חיובית, מתוך הפנמת ערכו המיוחד של ה"יחד" וההכרה בהזדמנות יוצאת-דופן שנפלה בחלקנו להעשיר ולהפרות הזה את זה.
ברית הנישואין יכולה להיות גם ברית גורל וגם ברית ייעוד. הכל תלוי בנו. ישנם לא מעט זוגות שבהתחלה אכן האמינו בייעוד המיוחד של ביתם, אך ככל שחלפו השנים הומרה האמונה ואת מקומה של הבערה הפנימית תפסה הציניות. אם נחשוב שהביאה בברית הנישואין היא אירוע חד-פעמי נמצא את עצמנו מהר מאוד הופכים לשותפי-גורל ותו לא, עלינו לבחור בזוגיות בכל יום מחדש, על שלל המורכבויות שלה ואתגריה. לפתע הוויתורים יקבלו משמעות עמוקה ורצינית, ואת מקומה של ה"באסה" תתפוס שמחה פשוטה באהבה תמימה.
