בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
גרנולה מלאת תולעים שתוקפה פג ב-3 במרס 2016
|
|
|
|
עובדים של רמי לוי ניסו למנוע תיעוד מוצר פגום
|
עובדים בסניף רמי לוי בירושלים התכוונו להזמין משטרה כאשר לקוח צילם מוצרים מקולקלים ● רק פנייה ישירה לבעלים מנעה את הצעד הקיצוני, שהתעלם מהזכות החוקית לצלם במקום ציבורי
|
אריזות גרנולה במותג פנינה רוזנבלום שתאריך פג התוקף שלהן חלף לפני חודשים ארוכים, הוצעו ללקוחות על אחד ממדפי סניף רמי לוי ברחוב כנפי נשרים בירושלים. עובדי הסניף ניסו למנוע מלקוחות לצלם את המוצרים הפגומים, וכשנאמר להם שאין להם סמכות למנוע את הצילום - הזמינו משטרה. כפי שניתן לראות בסרטון המצורף, מדובר באריזות פלסטיק שתאריכי פג התוקף שלהן הן ב-24 ביולי (לפני כחודש) וב-3 במרס (לפני כחצי שנה). האריזות עצמן מלאות בתולעים ובעובש.
|
|
העובדת שניסתה למנוע צילום
|
|
|
אחד מלקוחות רמי לוי שעמד במקום התחיל לצלם את המוצרים הפגומים. עובדת שעברה במקום אמרה לו: "דבר ראשון, אסור לך לצלם את המדף". כשהפנה את המצלמה לכיוונה, דרשה ממנו שלא יצלם אותה. כותב שורות אלו היה במקרה במקום. הבהרתי לעובדת שמדובר במקום ציבורי ושהחוק מאפשר לכל אדם לצלם כל דבר במרחב הציבורי, כל עוד לא מדובר בקטינים ללא אישור או במצב העלול להביך את מושא הצילום. בתגובה, היא קראה לקצין הביטחון של הסניף, שלא הזדהה בשמו, וגם הוא דרש להימנע מצילום. לאחר שהמשכתי לטעון שמדובר בצילום חוקי לחלוטין, התקשר עובד נוסף של רמי לוי אל המשטרה והזמין ניידת, בכוונה לעכב אותי במקום.
|
אין להשלים עם הגבלות חופש הפרט
|
|
|
|
תולעים ועובש בתוך האריזה
|
|
מספר הטלפון של לוי היה ברשותי, במסגרת עבודתי העיתונאית, והתקשרתי במישרין לבעלי הרשת. שאלתי אותו האם התנהלות עובדיו מקובלת עליו. לוי השיב מיד שמותר לכל לקוח לצלם כל דבר בסניף. עם זאת, טען שיש לכבד את בקשת העובדים שלא לצלם אותם, וטען שזכותו לדרוש זאת מכיוון שמדובר במקום פרטי שבבעלותו. בכך, התעלם לוי מן העובדה שמדובר במקום ציבורי, ולכן החוק מתיר במפורש לצלם בו. יתרה מזאת: כמו כל חנות גדולה, גם סניפי רמי לוי נשענים על תנועה של אנשים רבים ככל שניתן, ואין להשלים עם מגבלות על חופש הפרט שלהם. לוי גם הורה לעובדיו לבטל את הקריאה למשטרה והנחה אותם לאפשר מכאן ואילך את צילום המוצרים בחנות. אך מה היה קורה אם לא היה לי מספר הטלפון שלו? מה קורה במקרים, שבהם עובדי הרשת דורשים מלקוחות שלא לצלם מדפים ומאיימים עליהם בנוכחות קצין ביטחון ובקריאה למשטרה?
|
|
סניף רמי לוי ברחוב כנפי נשרים, ירושלים [צילום: איציק וולף]
|
|
|
|
תאריך:
|
01/09/2016
|
|
|
עודכן:
|
01/09/2016
|
|
איציק וולף
|
עובדים של רמי לוי ניסו
למנוע תיעוד מוצר פגום
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
עיניה
|
1/09/16 10:07
|
|
"אחי, מה קורה? חסר אחד לכדורגל - יש מצב שאתה בא להשלים?", "אחותי, מה שלומך? הצלחתי להשיג כרטיסים להופעה של אביתר בנאי היום, בא לך לצאת?". הפער העצום בין האותיות שמרצדות על מסך הפלאפון לבין ערימות הכביסה והכלים, הרצפה המטונפת או המשבצת ביומן שהבטחתם לעצמכם לשריין כבר לפני שבוע לזמן זוגי מצליח להפיל אתכם מהרגלים. אתה כבר לא זוכר מתי בפעם האחרונה הפגנת את כישוריך "המבוזבזים" במגרש כמו בימים הטובים, ואת מזמן מצהירה באוזני כל מי שרוצה לשמוע (וגם מי שלא רוצה...) שאת חייבת זמן אוורור לעצמך. אבל... אוף! איזו באסה!
|
|
|
שלמה זנד (Shlomo Sand) דוחה בסיפרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי" שיצא לאור ב-2008 את "מיתוס הגלות" כהמצאה שטיפחה התנועה הציונית בטענה שהרומיים לא נהגו במדיניות של הגלייה המונית של אוכלוסיות. הוא ביסס את טיעונו על כך ש"לא היו בידיהם אמצעים טכנולוגיים לעשות זאת: לא משאיות, לא רכבות ואף לא ספינות נוסעים רחבות ממדים המוכרות לנו מהעולם המודרני".
|
|
|
בהווייה הישראלית מהווה זה שנים הזמר העברי נדבך מכובד. כדי לשמר ולהנציח אותו לדורות הבאים הוכרז לא מכבר בארץ על פרויקט "זמורשת", שמופקדת עליו חבורה "מורעלת" של שוחרי הזמר העברי מאז ימי ראשית קיומו. חבורה זו הציבה לה למטרה את הצלתם מהכחדה של אותם שירים רבים שנכתבו ושהושרו בעברית מאז ראשית הציונות, ושליחם לא נס עד עצם היום.
|
|
|
ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם לגבי זהותו של האיש. על-פי גירסה אחת הוא היה יהודי אשכנזי יליד מצרים. על-פי גירסה שנייה הוא היה בן למשפחה ספרדית מיוחסת מצפון אפריקה. על-פי גירסה שלישית הוא היה יהודי תימני, ועל-פי גירסה רביעית הוא היה יהודי חבשי. על-פי גירסה חמישית הוא היה מצאצאי עשרת השבטים בהודו.
|
|
|
משחק השחמט, אשר הוגדר גם כ"ספורט-המוח" (ואף "הספורט היהודי"), הפך כבר מזמן לאחד הנפוצים בעולם, וכחלק של כל תרבות המחשיבה עצמה כנאורה. למשחק המורכב ורב-העניין אף נודע כוח-משיכה לגבי רבים, הן בצד התחרותי שלו והן בצדדיו היצירתיים; הקומפוזיציה השחמטית אף הפכה לענף-משנה בפני עצמו, עם רבבות יצירות המעוררות עניין והנאה אצל רבים מחובבי המשחק בעולם כולו.
|
|
|
|