עמיר רפפורט מ"
מקור ראשון" עוסק בתפקודו של ההוא עם הפתיל הקצר,
אביגדור ליברמן, בתפקיד הסופר רגיש בקומה ה-14 של משרד הביטחון. רפפורט כותב:
"מרתק לעקוב אחר השתלבותו של אביגדור ליברמן בתפקיד חייו עד כה כשר ביטחון. כשנכנס לתפקיד התכוון ליברמן להקים כוורת של גנרלים במילואים שתייעץ לו באופן צמוד, אבל משראה שצה"ל ומערכת הביטחון כולה מתיישרים לחלוטין אל מול הבוס החדש, ואולי כאשר חש שיעוץ צמוד אינו באמת נדרש לו, ויתר על החבורה המייעצת שמעולם לא התכנסה".
רפפורט מתאר בטורו את נקודות המפגש וההשקה בין ליברמן הישן, זה שצעק שצריך לחסל את
איסמעיל הנייה בתוך 48 שעות, לבין ליברמן החדש, זה שעיניו נשואות לראשות הממשלה (ככל הנראה), ולפיכך, צריך "להתנהג בהתאם" במשרד הביטחון (רפפורט לא אומר זאת, אך זו פרשנות שלי לדבריו - ע.ב.).
אז מסתבר שליברמן הישן התנגד לכל עסקות חילופי שבויים, what so ever, והגם שליברמן החדש (שאחרי ניתוח הארכת הפתיל) לא הביע שום עמדה קונקרטית ועכשווית נגד עסקה הנוגעת לחללים
הדר גולדין ו
אורון שאול, המסר מועבר לחמאס מעצם נוכחותו. (אגב, לעמדה ראויה ומומלצת בעניין החללים, מומלץ לקרוא את טורו של קלמן ליבסקינד ממעריב).
ליברמן הישן תמך בחייל היורה, אלאור אזריה, כך לפי רפפורט, וליברמן החדש מגבה בקול ענות חלושה רפה את מערכת הביטחון. גיבוי שכנראה יידרש גם לאור פרשת אזריה 2: חייל נח"ל חרדי מ"נצח יהודה" ירה בפלסתיני לא חמוש. למרות מה שליברמן הישן חושב, ליברמן החדש יצרך להגיב, בהתאם ליעד החדש שהציב לעצמו: ראשות הממשלה. (שוב, זו פרשנות שלי, לא משהו רפפורט אמר - ע.ב.).
בטור של רפפורט השבוע יש עוד כמה סקירות והערכות מעניינות בנוגע למצב הביטחוני במזרח התיכון, לרבות בחזית הטורקית-דע"אשית-כורדית. מומלץ מאוד לקרוא.
