יוסי ורטר מ
הארץ מקדיש את טורו השבועי לפרשת עבודות הרכבת בשבת - ביבי - ישראל כ"ץ. הוא כותב:
"לאחר שהרוחות נרגעו, לפחות לעת לעתה, האבק שקע והרכבת יצאה מהתחנה, ניתן לסכם את התמונה כך: נתניהו חטף בדעת הקהל, כפי שהיה צפוי שיחטוף. הוא שמט מידיו את תפוח האדמה הלוהט וכדררו לידיו של שר העבודה והרווחה,
חיים כץ. שר התחבורה, ישראל כ"ץ, האנטי-גיבור במחזה, נוצר את חמש דקות התהילה שלו. החרדים, שידם הייתה על העליונה במערכה הראשונה, אינם יוצאים במחולות. הם מהלכים על ביצים במחויבותם לשבת קודש מחד ולקואליציה הקדושה מאידך. הם מבינים שעוד שניים-שלושה הישגים כאלה ואבוי להם. במקום פירוס, המלך ששמו הפך נרדף לניצחונות הרי אסון, נאמר בעתיד ליצמן".
אבל אם אנו חושבים לרגע כי ורטר יכריע בפרשה הזו אחרת מפרשנים אחרים, היינו, ימצא אשם אחר בפרשה, אנו מופתעים לגלות כי לשיטתו, אין אשמים:
"מה שברור כעת זה שהבלגן התחבורתי והפוליטי אליו נקלעה המדינה בשבת שעברה בואכה יום ראשון, לא נולד ממזימה מקיאווליסטית של ישראל כ"ץ לסכסך בין ראש ה
ממשלה למפלגות החרדיות ולהפיל את שלטון הליכוד. כשבוחנים את הפרטים לעומק מתברר שיותר משהיה כאן זדון היה כאן פרטאץ' ישראלי טיפוסי מהול בחובבנות של לשכת ראש ממשלה לא מנוסה. יותר משהיה כאן בית הקלפים, הייתה כאן תעלת בלאומילך".
צריך לקרוא את הטור של ורטר, בכדי להבין מדוע, לשיטתו, אין פה אשמים, וזו הייתה תאונת שרשרת לא מכוונת שהציתה את האש.
אבל אין טור של ורטר נטול הטלת רבב בביבי. אז לא, אשמו של ביבי, לשיטת ורטר, אינו בפרשת הרכבת. אשמו הוא באופן שבו הוא מנהל את לשכתו, ובאופן שבו מנהלי לשכתו משתלחים בשרים, כאילו הם אחרוני העסקנים הליכודניקים, או כפי שורטר עצמו כותב:
"מה עוד למדנו השבוע על הלשכה? שלראשונה היא הפכה להיות בצלמם ובדמותם של רעיית ראש הממשלה ובעלה. אחד מהם מותקף ובכירי הלשכה יוצאים להגנתו.
הראיונות שהעניקו ראש הסגל, יואב הורוביץ, ויועץ ההסברה,
רן ברץ, לכלי התקשורת בעיצומה של סערת הרכבת היו עניין נדיר, ראשוני. קודמיהם, לאורך השנים, לא נהגו כך. גם לא אלה שהיו מאוד קרובים לבנימין ושרה. הורוביץ שכח את המגבלות והכללים להם הוא מחויב כעובד ציבור, והשתלח בשר כץ כאילו היה חבר סניף ליכוד. ברץ היה מעט עדין יותר. איש מהם לא עשה חסד עם עצמו בראיונות אלה".
או במילים אחרות, חוץ מאצל מתי טוכלפד מ"
מקור ראשון", ביבי (
בנימין נתניהו) תמיד, אבל תמיד יוצא רע בתקשורת. ולא, לא התכוונתי לרמוז כי התקשורת נגדו.
התכוונתי לרמוז כי מתי טוכפלד בעדו.
