בועז ביסמוט מ
ישראל היום מקדיש את טורו השבועי ב"ישראל השבוע" לנפילות של
הילרי קלינטון, ולא רק בסקרים.
לשיטתו, לו רק הייתה נוקטת שקיפות ביחס למצבה הבריאותי, הכל היה בא על מקומו בשלום, אבל מה, לכל הרוחות, לקלינטונים ולשקיפות? (ראו ערך קרן הקלינטונים, התרומות מוולסטריט, ועוד).
בכלל, בועז ביסמוט לא בטוח שהאסרטרטגיה של קלינטון נכונה. קחו לדוגמה את האסטרטגיה שלה ביחס לטראמפ: היא משוכנעת שעליה לאפשר לנערים לשחק לפניה, ולאפשר לאופי הליצני של טראמפ לעשות את שלו, בתקווה שהאופי הזה יכשיל אותו בקמפיין. אבל הוא כבר גבר על 16 מועמדים רפובליקנים, למרות השפה העילגת ולמרות הפתיל הקצר, וחרף חוסר הטקט.
אלא, שלשיטת ביסמונט, התקרית האחרונה בגראנד זירו, היא זו שהעבירה את תדמית ה"בעייתית" מטראמפ לקלינטון. כשזה מגיע אחרי בנגזי, פרשת האימיילים וקרן הקלינטונים, קלינטון נופלת, ולא רק פיזית, אלא גם בסקרים. וטראמפ ידע לשחק אותה כמו גדול ואיחל לה "החלמה מהירה", שזו התקדמות יפה בשביל טראמפ, שבעבר הקניט את קלינטון שאיחרה בכמה דקות לשוב לעימות כי היא הייתה "בשירותים".
למעשה, גורס ביסמונט, אמור מעתה "שיעול הוא לא רק שיעול": החל מעתה, עם כל שיעול של המועמדת הדמוקרטית בכנס זה או אחר, הדמוקרטים יפזלו לעבר
טים קיין, סנטור אפרפר שנבחר להיות סגן הנשיא, אך מצבה הבריאותי הלא ברור של קלינטון, יכול להפוך אותו למועמד לנשיאות.
לשיטת ביסמונט, הסיכויים של המחנה הדמוקרטי (אחת היא מי יוביל אותו) קטנים, ואילו טראמפ, המיליארדר, הצליח לשכנע את העם האמריקני כי הוא לצד האזרח הקטן וכי הוא מסמל שינוי.
אם לא הייתי חיה בבית זכוכית (מדינה שבחרה בביבי) הייתי מעזה לומר כי הציבור בארצות הברית מטומטם.
איומי אלימות של בדואים ונשק שנלקח מידי מחבלים 
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
