חגי סגל מ"
מקור ראשון" פותח את טורו ב"יומן" השבועי של מקור ראשון, בסיקור 55 שנות הקריירה של
שמעון פרס. הוא כותב:
"אין להתכחש לכך ששמעון פרס אכן זרח פה בממדים קוסמולוגיים. נוכחותו בחיינו הלאומיים התקרבה לממדי נצח. אומנם במלחמות ישראל לא נטל חלק אישי, אך מאז 1948 ועד לפרישתו מנשיאות המדינה לפני כשנתיים, ריצדה דמותו כמעט בכל האירועים החשובים פה. הבוגר המפורסם ביותר של כפר נוער בן-שמן תיפקד כפורסט גאמפ ישראל, יש לכל עת ובכל עת.
במלחמת העצמאות עסק ברכישת נשק, ערב מבצע קדש בישל את ההסכם בין בן-גוריון לצרפת, ובמלחמת יום הכיפורים היה כבר שר. במישרין או בעקיפין היה מעורב גם בעסק הביש, הקמת הכור אטומי בדימונה, כינון ממשלת האחדות הלאומית ערב מלחמת ששת הימים, סבסטיה, עליית עפרה, מבצע אנטבה, מבצע משה, שערורית קו 300, וכובן אוסלו. ידו הייתה בכל ויד כל בו".
משם עובר סגל לפרשיית סרטון הטיהור האתני של ביבי (
בנימין נתניהו):
סגל לא מבין מה רוצים מנתניהו, שסה"כ אמר את האמת. החלום הרטוב של הפלשתינים על הסדר קבע, בהנחה אופטימית, היא אף יהודי ביהודה ושומרון (בהנחה הפסימית, זה רק שלב מ"תוכנית השלבים")?
לטענת סגל, היו"ר הפלשתיני, מחמוד עבאס, לא ממש מתאמץ להסתיר את הרצון שלו בטיהור אתני, ורק הסנגורים היהודיים שלו מנסים להצניע את האמת הלא-נעימה.
מומלץ מאוד לקרוא את טורו של חגי סגל בנושא, וכמה טיעונים מעניינים שיש לו, רק בכדי להבין שלעיתים הבנייה מחשבתית מזיקה, וצריך לשקול מחדש כמה מהנחות היסוד שלנו, וזאת גם אם לא מסכימים עם תפיסת עולמו הימנית מתנחלית (ואני לא מסכימה).
