הכיסוי התקשורתי המסיבי המוענק, בימים אלה, למשפטו של חייל צה"ל, סמל, אלאור אזריה, המתנהל לכאורה בבית-הדין הצבאי, ביפו אם כי בפועל ולמעשה מתנהל ומתקיים הוא מעל מרקעי הטלוויזיה, מקלטי הרדיו העיתונות המודפסת, כמו-גם באינטרט וברשתות החברתיות הפועלות במסגרתו, בסיועם הפעיל של כלי התקשורת האלקטרוניים והמודפסים מעורר השאלה המתבקשת והיא -
האם אין מקום למחוק מספר החוקים הסעיף האוסר פרסומים על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט (או בית-דין), במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו, כמו-גם הסנקציה הפלילית של עד שנת מאסר, הצפויה למי המפרסם פרסומים שכאלה על משפט שכזה.
סעיף 71 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 הדן במניעת פגיעה בהליך פלילי קובע דברים ברורים, חד-משמעיים ונחרצים, לעניין השפעה אסורה על מהלך משפט, בקשר לעניין פלילי המתברר בבית משפט או בית דין) זאת לאור הכללת כל בית דין אחר שנקבע בחוק, כמי שהינו בעל סמכויות שפיטה, בגדר של "בית משפט", בסעיף ההגדרות בחוק יסוד: השפיטה), בזו הלשון:
"(א) לא יפרסם אדם דבר על ענין פלילי התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו, וראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי כמוה כמטרה להשפיע, והכל אם יש בפרסום כדי להשפיע כאמור.
(ב) לעניין סעיף זה, "ענין פלילי התלוי ועומד בבית משפט" - משעה שהוגשה לבית המשפט באותו ענין בקשה למתן צו מעצר או משעה שהוגש לו כתב אישום, לפי המוקדם, עד שהחליט התובע שלא להגיש כתב אישום, ואם הוגש כתב אישום - עד סיום ההליכים.
(ג) איסור הפרסום אינו חל על פרסום ידיעה
בתום לב על דבר שנאמר או שאירע בישיבה פומבית של בית משפט.
(ד) העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר שנה אחת".
כוחם העולה וגובר, בשנים האחרונות של כלי התקשורת האלקטרוניים והמודפסים, כמו-גם חדירתם לפינות המוצנעות ביותר - שבעבר לא העזו הם לחדור אליהם, מחמת כיבוד צנעת הפרט (ראו כדוגמה תוכניות ה"ריאליטי" השונות וראש וראשונה להם תוכנית מסוג "
האח הגדול") - הביאה לכך, כי
הכל נגיש, הכל מותר לפרסום ולשידור וכי אין כל מגבלה על מה ישודר ומה לא ישודר (למעט, זעיר פה, זעיר שם, חשש מתביעות דיבה צפויות).
במצב דברים זה נמנעת מערכת התביעה הפלילית בישראל והעומדים בראשה: פרקליט המדינה,
שי ניצן והיועץ המשפט לממשלה, ד"ר
אביחי מנדלבליט, מלנקוט בהליכים פליליים על מי העוברים על האיסור הגלום בהוראת סעיף 71 לחוק בתי המשפט, הידוע ומפורסם, בשפתם של משפטנים, בשם ובכינוי: "איסור הסוביודיצה".
ניתן לסכם ולקבוע, באופן חד-משמעי, כי איסור הסוביודיצה, המגולם בהוראת סעיף 71 לחוק בתי-המשפט, הפך בפועל ולמעשה ל"אות מתה", בספר החוקים בישראל ולמה שמוגדר בלשון ההלכה היהודית
"הלכה - ואין מורין כן". מן המפורסמות, שאין צריכות ראייה - בשל כוחו החזק והמשפיע של אורח החיים, להלכה ולמעשה כי הלכה שאין מורין על פיה, נעלמת ומתבטלת לחלוטין עם חלוף שנים. לא כך הוא מצב הדברים, באשר לחוקים הנכללים בספר החוקים. כל עוד לא יבוטלו חוקים אנאכרוניסטיים או שאינם ברי-יישום או שמסיבות, אלה או אחרות, הפכו ל"אות מתה", בספר החוקים, הרי הם ישארו ויוותרו לעד
כ"מומיות משפטיות" בספר חוקים זה.
בשעתו, כאשר נכלל בחוק העונשין איסור על קיום יחסי מין - ואפילו בהסכמה בין אנשים מאותו מין, אולם בהנחיית היועץ המשפטי דאז, ניתנה הוראה שלא ליישם איסור פלילי זה, הלכה למעשה, הפך איסור פלילי זה, באותן נסיבות ל"אות מתה" בחוק העונשין. במצב דברים זה פנתה
שולמית אלוני המנוחה - עוד בתקופת היותה חברת-כנסת מן השורה, קודם מינוייה לשרה באחת ממשלות-ישראל - ליועץ המשפטי לממשלה ותבעה מחיקת איסור פלילי זה מחוק העונשין. לא למותר לציין, כי - בנסיבות העניין - נענתה בקשתה זו של שולמית אלוני המנוחה, על אתר.
המצב העובדתי והמשפטי, בכל הקשור והכרוך ביישום האיסור הפלילי בסעיף 71 לחוק בתי-המשפט, או אם ניטיב כתוב ונדייק
המצב העובדתי והמשפטי, בכל הקשור והכרוך באי יישום האיסור הפלילי בסעיף 71 לחוק בתי-המשפט - דומה, כמעט לחלוטין למצב העובדתי והמשפטי, ששרר בזמנו, קודם שביטל היועץ המשפטי לממשלה האיסור על קיום יחסי מין ואפילו בהסכמה בין אנשים שהינם בני אותו מין, קודם שהביא לגריעתו ולמחיקתו מחוק העונשין ולהכללתו בספר החוקים הנוהג בישראל.
לאור כל האמור והמפורט בישראל, הרי הגיעה העת, כי היועץ המשפטי לממשלה, יפעל לגריעת ומחיקת סעיף 71, על תתי-חלופותיו, מחוק בתי-המשפט ומספר החוקים, כדי למנוע מצב של זילות מערכת המשפט - מצב בו עוברים כלי התקשורת השונים,
מעשה של יום ביומו ומעשה של שעה בשעה, על האיסור הפלילי המגולם בסעיף זה ואין פוצה פה ומצפצף. אי-יישום הוראות חוק פלילי המופר, דרך קבע, מביא לזילותה של מערכת המשפט ומערכת האכיפה שלה. כל משפט נוסף בעניין זה - מיותר ולא נרחיב עוד.
