כמעט לכל אדם בישראל יש עמדה ברורה לגבי החייל אלאור אזריה. מצד ימין, רוב העם כבר החליטו שהוא זכאי. מצד שמאל, מיעוט צעקני כבר החליטו שהוא רוצח שפל שדינו מאסר עולם. עכשיו נשאר רק לשמוע מה יחליטו השופטים?
נכחתי באחד הדיונים בבית הדין הצבאי, והתרשמתי שגם נשיאת בית הדין, השופטת אל"ם מאיה הלר, כבר הגיעה להחלטה שאלאור אזריה אשם.
לפי מה?
במהלך הדיון בחנתי ביסודיות את שפת הגוף של השופטת הלר. היא הסתכלה במבטים עוינים על העד
עוזי דיין ועל הסניגור אילן כץ. שפתיה היו קפוצות, והיא ישבה זקופה, כשהיא רוכנת קדימה במעין עמדת תקיפה. לעומת זאת על התובע הסתכלה השופטת במבט שנראה לי אוהד ואמפטי, כששרירי פניה רפויים, והיא נשענת לאחור בנינוחות. היה בדיון רגע קצר שבו היא אפילו חייכה, כאשר נראה היה שהתובע "הכניס לו" לעוזי דיין. באותו רגע היא דמתה בעיניי לאוהד כדורגל שקבוצתו הבקיעה גול.
בדיון ראיתי את השופטת מאפשרת לתובע לקטוע שוב ושוב את דברי עד ההגנה עוזי דיין, ולמנוע ממנו להסביר את עמדתו בצורה מפורטת. כל שופט אוביקטיבי והגון היה מעיר לתובע להפסיק לקטוע את דברי העד. כאשר אני ישבתי בדין בביה"ד לעבודה, לא אפשרתי לעורכי דין שהופיעו בפניי להציק לעדים ולצדדים בדיון. אבל לא השופטת הלר. כאשר הסניגור כץ הביע התנגדות לקטיעות המוגזמות את דברי עד ההגנה, השופטת דחתה מיד את ההתנגדות. כך עשתה גם בשלב החקירה הנגדית כאשר אילן כץ התנגד לנקודות מהותיות מנימוקים פרוצדורליים.
ממקום מושבי יכולתי לראות את מסך המחשב שעליו נכתב הפרוטוקול, ולהשוות בין הנכתב בפרוטוקול ובין הנעשה באולם. ראיתי את התובע מקריא לכתבנית בקפדנות כל מילה שחשובה לו (כנראה לקראת שלב הסיכומים). אבל לעומת זאת דברי עד ההגנה לא נרשמו במלואם. ראיתי את התובע קוטע פעמים רבות את דבריו של העד עוזי דיין, והכתבנית עוצרת ולא מספיקה לכתוב את המשפט האחרון של עוזי, אבל כותבת את דברי התובע. ראיתי אפילו את השופטת עוצרת את העדות ומכתיבה לכתבנית משפט בעל חשיבות לתביעה, אבל אף פעם לא עשתה זאת גם למילים חשובות לסיכומי ההגנה. לדוגמה, במהלך העדות אמר עוזי דיין ש"מחבלים דינם מוות!", והכתבנית לא הספיקה לכתוב זאת. התובע התפרץ לדברי העד, והכתיב לכתבנית את תשובתו, והוסיף גם את המלים "בכל מצב, גם כאשר הם לא מסוכנים" שלא שמעתי מפי עוזי דיין. לפיכך בעיניי הפרוטוקול אינו משקף את הדיון במדויק, ונראה לי מוטה לטובת התביעה.
על אחת משאלות התובע השיב העד עוזי דיין "שאלותיך הן ספקולציות על ספקולציות". לפני שעוזי הספיק להמשיך תשובתו ולהסביר זאת, קטע אותו התובע במלים "אתה מנסה להתחמק!". השופטת מיד תמכה בתובע ואמרה לעד במבט חמור: "אתה עד מומחה וחייב להעיד על המומחיות המקצועית". ברגע זה הבנתי לאן נושבת הרוח במשפט.
יתרה מזאת, השופטת לא הייתה נוכחת לכל אורך הדיון. אומנם גופה היה על הכס באולם המשפט, אבל תשומת ליבה הייתה במקום אחר. היא הייתה מרוכזת בדברים שעליהם התלחששה עם השופט שישב לימינה, ובאותם רגעים היא כלל לא הקשיבה לעד ההגנה.
סביר להניח שהשופטת הלר חושבת גם על עתיד הקריירה האישית שלה בצבא, ולאחר השחרור. אולי גם היא מבינה שאם תפסוק בניגוד לעמדת המילייה של קבוצת "שלטון החוק", זה לא ישפר את סיכויי הקידום שלה (לכאורה). כל משפטן מכיר את התקדים של פסילת פרופסור
רות גביזון לתפקיד שופטת "בגלל שיש לה אג'נדה", כמו שאמר נשיא ביהמ"ש העליון.
האם יש משפטן שלא למד את הלקח?...
