כיצד מתעמר ניצן ברב פינטו

פרקליט המדינה שי ניצן הוא אחד הפקידים העסוקים ביותר בשירות הציבורי. ידו בכל. ניצן, ולא היועץ המשפטי לממשלה - הוא בפועל התובע הראשי. הוא מעורב בהליכים פליליים ואזרחיים בשורה ארוכה של נושאים, כולל נגד אישי ציבור בכירים, כמו גם בהליכי חקיקה. הוא אחראי לניהול מאות פרקליטים העובדים בשירות המדינה, כמו גם על מאות נוספים הפועלים באמצעות גופי התביעה אחרים: משטרה, רשות מיסים, רשות ניירות ערך. לכן מטריד להיווכח, שוב ושוב, כי פרקליט המדינה מקדיש חלק משמעותי מזמנו לביצוע מניפולציות, לספסרות בהליכים משפטיים, ולרדיפה מיותרת מקוממת ופופוליסטית אחרי אישים שהוא מסמן.

כך נוהג שי ניצן במקרה של הרב יאשיהו פינטו. בכוונת מכוון ובאופן עקבי. השחרת פינטו מספקת את תאוות כלי התקשורת העויינים את פינטו ואת בני משפחת ברכה הכואבים את אובדן אבי המשפחה, שבחר להתאבד זמן קצר לפני מעצרו בגין חשדות לעבירות שוחד ומרמה. במקביל, הכוונת אור הזרקורים אל פינטו ואנשיו, מדחיקה את העניין ממעשיהם הנפשעים של מנשה ארביב ואפרים ברכה, ומחלקם של שי ניצן ויהודה וינשטיין בטיוח ובתרמית המתמשכת כלפי הציבור. אם לא די בכך, הם מעודדים כתבי חצר להטיל על הרב פינטו את האשמה להתאבדותו של ברכה, למרות שהדבר אינו נכון עובדתית (ברכה התאבד לפני שפינטו זומן למסירת עדות), ועל-אף שהפרקליטות נאלצה להודיע מפורשות לבית המשפט: אין שום ראיה ושום חשד לאחריות פינטו להתאבדות ברכה. ובכל זאת, ניצן והפרקליטות פועלים באופן מפוקפק כדלהלן:

• מצד אחד, ניצן נתן הסכמתו להסדר טיעון, שאכן יושם, לפיו יורשע פינטו בעבירות שיוחסו לו וירצה עונש מאסר של עד 12 חודשים; מצד שני, הוא נתן ידו לשלילת זכויותיו של פינטו לקבל חומרי חקירה שהיו עשויים להפחית מעונשו.

• מצד אחד, מסכימה הפרקליטות באופן שיגרתי לניכוי שליש גם מעונשם של אנסי קטינות ושודדי קשישים ולקציבת עונשם של רוצחי ילדים; ומצד שני, משקיע ניצן מאמץ, גם באופן אישי, לשלילת זכויותיו של פינטו לניכוי שליש מעונשו, וזאת למרות שהפרקליטים שטיפלו בתיק מטעם המדינה חיוו דעתם שיש להסכים לניכוי שליש ("להגיע להסכמות", כך אפילו הודיעו לבית המשפט), על-אף שהרב פינטו עומד בכל הקריטריונים המזכים בניכוי שלי, כפי שגם קבעה ועדת השחרורים שנתנה החלטה בעד שחרורו, ועל-אף מחלת הסרטן שפשתה בגופו המסכנת את חייו (דווקא בנושא זה האחרון אמור ניצן להיות רגיש יותר, באופן אישי).

• מצד אחד, מסכים ניצן באופן כמעט אוטומטי לניכוי שליש גם מעונשם של עבריינים כבדים ומסוכנים החברים בארגוני פשיעה (ניכוי שליש מובטח לכל אסיר בתנאי להתנהגות טובה ואי-מסוכנות משמעותית); ומצד שני, הוא התנגד בתוקף, והתנגדותו התקבלה, לניכוי שליש מעונשו של הרב פינטו בשל זאת שעם חסידיו נמנים גם עבריינים שהורשעו.

• מצד אחד, ניצן נתן הסכמתו להסדר שאושר על-ידי בית המשפט, לפיו במסגרת ההסדר ימסור פינטו את כל הידוע לו על עבירות פליליות שביצע ניצב מנשה ארביב, שעמד בראש להב 433; אך מצד שני, נמנע ניצן ממיצוי הדין עם ארביב בגין עבירות שוחד, למרות הראיות הממשיות שהובאו בפניו.

• מצד אחד, משתמש ניצן בכלים העומדים לרשותו כדי להחמיר עם בכירים, ובהם עם הרב פינטו ואישי ציבור, וזאת בשם החובה לאכוף את שלטון החוק, כביכול; אך מצד שני, הוא נותן ידו לשיבוש מהלכי חקירה ומשפט הנוגעים לגורמים בכירים ביותר, המקורבים אליו. כך נהג עם ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה תנ"צ אפרים ברכה במשך תקופה ארוכה, וכך גם עם מי שהייתה פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי), רות דוד. ניצן פעל רבות למען שניהם, לא רק לאי-מיצוי הדין עימם, אלא גם להסתרת האמת על מעשיהם.

נכלולי ומניפולטיבי

שי ניצן פועל בידיים לא נקיות. הוא פועל באופן נכלולי ומניפולטיבי ומסתיר את האמת מהציבור. ניצן נותן ידו להפצת בדותות בתקשורת בגנותו של הרב פינטו ולהשחרת שמו מעל ומעבר לעבירות בהן הורשע. במקביל הוא ממסמס מיצוי הדין הפלילי עם ארביב, תפוח רקוב שעמו עבד ניצן באופן אישי ובאופן שוטף על תיקי חקירה נגד גורמים אחרים.

לא במקרה נוהג ניצן בזהירות. בידי ארביב מידע רב ביותר, שבו הוא עלול להשתמש אם וכאשר יחליט להשיב מלחמה. המידע עלול לחייב כמה וכמה חקירות פליליות. כולל נגד שי ניצן ונגד היועמ"ש לשעבר, יהודה וינשטיין: על טיוח חקירות רגישות ומניפולציות פסולות בעניינים הנוגעים לאישי ציבור בכירים, כולל בנימין נתניהו, ועל שנתנו ידם לשיבוש חקירות מקורבים.

לא בכדי נמנע ארביב ממסירת גרסתו בתקשורת. ארביב נמנע מניגוח ניצן ווינשטיין, על-אף עצת פרקליטיו, ובראשם השופט (בדימ.) אליהו וינוגרד: להעלות נגד היועמ"ש והפרקליטות טענת הגנה: מדוע אתם מסכימים לקבל את עדותו של הרב פינטו נגד ארביב כזה ראה וקדש, בעוד שאת דבריו נגד ברכה דחיתם משל מדובר בשקרן שכל דבריו הם דברי שקר (הערה: למרבה הצער, דברי הרב פינטו נכונים - גם נגד ברכה וגם נגד ארביב, י.י.). לגישתו של ארביב, הוא לא זקוק גם לטענת הגנה זו, למרות משמעותה המשפטית שעלולה להדוף כתב אישום נגדו. פשוט, ארביב בטוח בעצמו - הוא אוחז בניצן ובוינשטיין במקום רגיש.

אופציה מסוכנת לניצן

העמדת ארביב לדין היא אופציה מסוכנת גם לשי ניצן. אישית. שכן, היא עשויה לחייב גם את זימונו של הרב פינטו, למתן עדות. ואו-אז עלולה להיפתח תיבת פנדורה, ויתחדדו הסוגיות שאותם ניסו ניצן-וינשטיין להסתיר:

• האם נכון שארביב קיבל דיווח מפינטו על כספים שקיבל ברכה (התשובה חיובית);

• האם ניצן ווינשטיין שיקרו לבית המשפט העליון, כשטענו שכל חשבונותיו של ברכה נבדקו (התשובה חיובית);

• האם נכון שוינשטיין וניצן שיקרו ביודעין לכנסת, לציבור ולתקשורת, כאשר מסרו, לאחר התאבדות ברכה, כי בימים שקדמו להתאבדות לא התקיימה בהרשאתם חקירה פלילית נגד ברכה על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים;

• האם נכון שהיה בידי חוקרי ה-FBI מידע, שלפיו ברכה קיבל כספים מהרב פינטו (התשובה חיובית);

• האם נכון ששי ניצן פעל במח"ש וביצע פעולות שהיה בהן כדי לשבש באופן ממשי את החקירה נגד ברכה (התשובה חיובית);

• האם נכון שהזהירות היתרה הננקטת בענייניו של ארביב, נועדה למנוע חשיפת האמת על מעשי השלמונים ומעשי השוחד בהם לקה ברכה במשך שנים (התשובה חיובית);

• האם נכון שברכה ידע על החקירה נגדו במח"ש, וכי הכוונה היא לעוצרו תוך ימים ספורים, ולכן הוא בחר להתאבד (התשובה חיובית, על-כך העידה גם רעייתו).

בירור המידע לאשורו מסכן את שי ניצן ובכירים אחרים בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש, כולל עו"ד רז נזרי ששיקר לציבור. לכן מעכבת הפרקליטות, בכוונת מכוון, את העברת חומרי החקירה המלאים לארביב; ולכן נעשים עתה מהלכים נוספים להשחרת שמו של פינטו ולמניעת ניכוי שליש מעונשו. לכן מעכבת הפרקליטות עריכת שימוע לארביב, למרות שהציבור כבר קיבל הודעה על כך, ודוחה את הקץ להעמדתו לדין. העיכובים, שמשמעותם היא שיבוש הליכי החקירה והמשפט, נעשים בתקווה שארביב יתרצה, בסופו של דבר, ויסכים באדיבותו - לאחר שמורקו עבורו עבירות השוחד, להודות באישום קל יחסית ולעונש של עבודות שירות, לכל היותר. ועיקר העיקרים, שארביב ייחלץ בשן ועין, ויסכים לשתוק לעד. בכל הכבוד, זו הבעיה שאמורה להטריד את הציבור הרחב ואת כל שוחרי שלטון החוק.