מרדכי קרמינצר ועמיר פוקס בטור מיוחד במוסף "יומן" של "
מקור ראשון" לקראת סיום שנת המשפט. הם טוענים כי הציבור אינו מבין את פירוש המונח "הפרדת רשויות". ולא, הכוונה אינה שרשות לבדה תשכון, ולא תיגע ברעותה, לא תשפיע עליה ולא תושפע ממנה. נהפוך הוא, הם מסבירים. מדובר ביחסי גומלין והשפעה הדדית, איזונים ובלמים.
הם כותבים כי "בשם הפרדת הרשויות משתלחים בביקורת של בית המשפט על פעולות הממשלה ועל תהליכי החקיקה של הכנסת", לדוגמה, בניסיון לאסור על חברי כנסת לעתור לבג"ץ כנגד הכנסת.
ולא, הם מסבירים. "הפרדת רשויות" אין פירושה שיאסר על בית המשפט ליתן צו לרשויות השלטוניות. הרי זו כל מהותה של מערכת המשפט. להגן על האזרח מפני שרירות השלטון, או כמו שהם מסבירים: "מדובר בתפיסה שגויה ומעוותת, שבה מגויס המושג כדי לחתור תחת תכליתו היסודית".
זו לא הפרדת רשויות, טמבל, הם מסבירים. זו חלוקת סמכויות, שכן ריבונות האזרח מובטחת כאשר כוחה של כל רשות מרוסן על-ידי האחרת, או אם תרצו: "ריסון הדדי של רשויות", וכשרשויות אמורות לרסן זו את זו, בכדי למנוע אחת מרעותה לחלוש בכוח יתר ועודף על האזרח הקטן, אז כן, עליהן, כמשתמע מן המאמר, להתערב אחת בפעילות רעותה, ולרסן רשות את כוח רעותה כלפי האזרח הקטן.
ניתן לומר שזהו סוג של "הפרד ומשול", היינו, להפריד בין הרשויות, במובן של רשות המרסנת את רעותה, בכדי לאפשר לאזרח, שהוא הריבון, למשול.
