העולם במאה ה-21 על-פי הנטינגטון (ד')

הציביליזציות הלא-מערביות במזרח אסיה: התחדשות

הגמוניה היא פונקציה של עוצמה כלכלית, וצבאית. השקיעה של ההגמוניה האמריקנית ועמה הירידה בהשפעת התרבות המערבית על-פי הניתוח של הנטיגטון מבשרות תחיית התרבויות המקומיות של החברות הלא-מערביות. בעבר הייתה תפישה שהצלחה של חברה מותנית באימוץ המערביות. כיום, החברות הלא-מערביות חדלו לראות באימוץ המערביות תנאי להצלחה.

החל משנות ה-1980 ניכרים שלושה תהליכים במזרח-אסיה:

• דחיית המערביות ושיבה לתרבות אבות - הדור הקודם במדינות הלא-מערביות שאף לרכוש את השכלתו במערב. הדור הנוכחי מעדיף לרכוש השכלתו במולדתו בשפת המקום. האידיאולוגיות המערביות: המרכסיזם והקומוניזם, והליברליזם המערבי נכשלו. הן לא היכו שורש בחברות הלא-מערביות. הקפיטליזם, המדע והטכנולוגיה והשפעתם על הארגון החברתי הביאו לריאקציה ולתחייה דתית ולצמיחת לאומיות תרבותית- דתית במזרח.

מדינות מזרח - אסיה קוראות תיגר על ההתמערבות. קריאת התיגר המזרח-אסיאנית דוחה את העליונות התרבותית של המערב. היא מדגישה את ההבדלים התרבותיים בין הציביליזציות במזרח ובמערב מצד אחד ואת המשותף בין מדינות מזרח- אסיה, מצד שני: הקונפוציאניזם.

• דמוקרטיזציה - אימוץ נוהלים דמוקרטיים בניהול המדינות מעוררת באופן אבסורדי תנועות פוליטיות אנטי- מערביות

ג.המודרניזציה במדינות הלא-מערביות - הביאה לתחייה עולמית של הדת בניגוד להנחה שהייתה רווחת שהמודרניזציה תביא לירידת הדת. ב-1989 היו במזרח אסיה 160 מסגדים ומדרסה אחת. ב-1993 גדל מספר המסגדים ל-10,000 ומספר המדרסות ל-10. במוסקבה היו ב-1988 50 כנסיות ומספרן עלה ל-250 ב-1993 .
הגורמים לתחייה הדתית

• תהליכי המודרניזציה הכלכלית, התרבותית והחברתית במחצית השנייה של המאה ה-20 הביאו לשינויים מפליגים בחיי האנשים. המעבר מהכפר לעיר הביא להתערערות הנורמות הישנות, לאובדן היציבות ולבעיות אבטלה והסתגלות וגרמו לטראומות פסיכולוגיות, רגשיות וחברתיות. הבעיה הייתה אובדן הזהות העצמית הישנה והחיפוש אחר זהות עצמית חדשה ומשמעות לחיים. הדת הייתה הדרך הקלה להחזרת תחושת הזהות העצמית והמשמעות לחיים בעולם מנוכר. תנועות פונדמנטליסטיות צומחות כאשר מסגרות ישנות מתמוטטות ואנשים מאבדים את זהותם. הדת נותנת תשובות לצרכים אנושיים.

• התחייה הדתית הינה ריאקציה לחילוניות ושיבה לערכים הישנים של עזרה הדדית וסולידריות אנושית באווירה של ניכור ואינדיבידואליזם בעולם החילוני.

• במדינות הלא-מערביות לא היו שירותי בריאות, אישפוז, טיפול בקשישים, עזרה באסונות ופגעי טבע מטעם המדינה. המסגרת הדתית נתנה אלטרנטיבה להעדר שירותים אלה וגם הציעה מוסדות חינוך כמו גני ילדים ובתי ספר.

תהליכים אלה התאפשרו כתוצאה מההתפתחות הכלכלית במזרח אסיה והגידול הדמוגרפי.

הרקע לקריאת התיגר במדינות המזרח אסיה

ההצלחה הכלכלית נתנה לממשלים במזרח- אסיה משאבים ותמריץ לקרוא תיגר על המערב. בעבר המערב היה מזוהה עם עושר והמזרח עם נחשלות. אבל, המזרח שינה פניו. הצמיחה השנתית הממוצעת הגיעה ל-8% עד 10%, חל גידול דרמטי בהיקף הסחר בין אסיה לעולם, התוצר לנפש הוכפל. ביפן - תוך 33 שנים, בסין תוך 10 שנים, באינדונזיה תוך 17 שנים ובקוריאה הדרומית תוך 17 שנים. לעומת זאת במערב כלכלות אירופה וארה"ב גדלו בקצב איטי הרבה יותר.

בבריטניה התהליך היה בן 58 שנים ובארה"ב בן 47 שנים. לדעת הנטינגטון עד 2020 הכלכלות של המזרח תהיינה הגדולות ביותר ותייצרנה למעלה מ-40% מהתוצר הכלכלי העולמי.

ההצלחה הכלכלית במזרח הביאה לביטחון עצמי ולתחושת עליונות על המערב לגבי הערכים והתרבות שלהם. המזרח לקח מהמערב את המודרניזציה ודחה את שאר מרכיבי ההתמערבות.

כל אלה הולידו את "ההצהרה האסייאנית" שכללה 4 מרכיבים:

• אסיה הציעה חלופות להסדרים המדיניים, החברתיים והכלכליים של המערב.

• האסייאנים הדגישו את הניוון החברתי והתרבותי במערב המתבטא בפינוק עצמי, עצלות, אינדיבידואליזם, פשע, סמים, חינוך ירוד, חוסר כבוד לסמכות, ו"התאבנות רוחנית". לעומת זאת, הקונפוציאניזם שערכיו הביאו להצלחה כלכלית: סדר, משמעת, אחריות משפחתית, עבודה קשה, שיתופיות, הסתפקות במועט

• טיפוח המשותף ע"י הקמת "התאחדות מדינות דרום- מזרח אסיה".

• הקמת "פורום כלכלי מזרח אסייאני".

בקיצור, אסיה הציעה את הדגם המזרח - אסייאני כתחליף לדגם האנגלו-סכסי בעיצוב הסדר העולמי.