ציפי פליישר (ילידת חיפה, 1946), המלחינה-אישה הראשונה, במזרח התיכון, בעלת מוניטין בינלאומיים, חוגגת 70 שנה וחמישים שנות יצירה, בשלל אירועים, בארץ ובעולם.
האירוע הפותח נערך במסגרת "חג המוזיקה הישראלית" בו עלתה, בבכורה עולמית, הגרנד אופרה "אדפה" (Adapa), במתכונת ויזואלית שטרם הייתה כמוה.
פליישר, עטורת פרסים ושבחי ביקורת בארץ ובעולם, כתבה 100 יצירות שזכו לעלות על במות מכובדות ברחבי העולם, ועל 30 תקליטורים מסחריים של חברות בינלאומית (ארה"ב, גרמניה ואוסטריה). פליישר מלחינה בשלל ז'אנרים: אופרות, סימפוניות, מוזיקה קאמרית, מחזורי שירים, מוזיקה לכלי סולו, מוזיקה אלקטרונית, תיאטרון, מחזמר ויצירות מולטי-מדיה בשפות שמיות עתיקות; ועוד.
המוזיקה שלה משקפת מגוון השפעות סגנוניות ותרבותיות, אולם ייחודה הבולט (בעקבות התמחותה במזרחנות ובלשנות שמית) הוא שילוב השפות והמקורות המוסיקליים המזרח-תיכוניים, במוזיקה המערבית, המודרנית. "הולכת ברעלה ובתחתונים", כתבו עליה בשנות ה-70, ו
שמעון פרס, אז שר החוץ, העניק לה ב-1 במאי 1995, את התואר "מלחינת השלום".
היא צדה טקסטים בכל המרחב השמי כדי להלחין אותם - מסעותיה המוזיקליים בין מזרח למערב הכוללים הלחנות לטקסטים של משוררים לבנוניים, סורים, מצריים ובדווים, דחפו אותה למסעות ברחבי המזרח התיכון ולפגישות מרתקות עם משוררים שאהבה תוך סיכון בטחונה האישי.
המזרחן פרופ' ששון סומך אמר עליה: "היא מצליחה לגשר ולקשר בין עמי האזור ומגיעה למפגשים שפוליטיקאים רק יכולים לחלום עליהם". בביקורת העולמית מרבים לציין - יש לה שפה מוסיקלית משלה, אמירה חדה משלה, הרכבים בלתי שגרתיים ובהם גם שילובי המדיה האלקטרונית עם המדיה האנושית, יש לה אוזן רגישה לגוון והיא לא תוותר עליו גם במחיר מאמצים גדולים. נזכיר את הסיפור הצבעוני של ענפי התמרים שנסעו מעמק הירדן לפרנקפורט לקראת בכורה עם אנסמבל צמרת שעבד שם בהדרכתה, וממש עכשיו - לקראת הבכורה של "אדפה" - עלים יבשים וחלוקי אבן מחוף בת גלים שליד הבית הופכים לכלי הקשה, עם משרוקיות, כתובות אש בקול חרוך ופטישי פלסטיק...
הישגיה האקדמיים כוללים: תארים ראשונים בהלחנה, בתיאוריה מוזיקלית ובמזרחנות; תארים שניים בחינוך מוזיקלי ובשפות שמיות; ודוקטורט (1995) מטעם אוניברסיטת בר-אילן, בזכות התיזה שלה על האופרה מדיאה מאת כרוביני.
בתחילת דרכה עסקה בג'אז, מוזיקה קלה, עיבודים ומוזיקה לתיאטרון. גם נודעה, כבר אז, כאשת חינוך שעולים אליה לרגל בדירתה השכורה בתל אביב כדי ללמוד - מזוזו הלוא הוא זוהר לוי מ"אחרית הימים" ועד גרוניך, מאמנון וולמן ועד המנצח דוד (דודו) שלון, מאילן רכטמן ועד הללי שמר, וגם אלילים ותיקים כיוסף הדר ומישה אפלבאום; והרשימה ארוכה.
כיהנה במשך מספר עשורים כמרצה מרכזית במדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי לחינוך בתל אביב, ושימשה כמנחה של פרויקטים מיוחדים ופורומים במסגרת זו. היא חינכה דורות של מוזיקאים שהשפעתם ניכרת בישראל ובעולם. מאז פרישתה בשנת 2005, בצד עיסוקה האינטנסיבי בהלחנה, היא שקועה בסיכום פועלה כמורה וחוקרת בתחום ההיסטוריה והניתוח של הזמר העברי. בנושא זה, כבר יצאו לאור ספר בן שני כרכים, הירמון שירים, הנחשב לספר לימוד אוטוריטטיבי ונפוץ בתחום, והמונוגרפיה
מתי כספי - הקסם והחידה. בד-בבד, היא שוקדת על ספרה המקיף אודות ההתפתחות המוזיקלית-היסטורית של הזמר העברי.
מידע נוסף על המלחינה ויצירותיה ניתן למצוא באתר
www.tsippi-fleischer.com.
להלן פירוט האירועים:
7.10.16 יום שישי - הקרנה חגיגית של בכורה עולמית לגרנד אופרה "אדפה" (Adapa), במוזאון תל אביב, אולם אסיא, במסגרת "חג המוזיקה הישראלית", שתי הקרנות: 10:00 ו-13:00
22.10.16 שבת 18:30 - הקרנת האופרה "אדפה" על מסך ענק באירוע חוצות של הפסטיבל החיפאי "בית גלים 7", בטיילת בת גלים על חוף הים- מחווה למלחינה תושבת בת גלים. תיאור האירוע: מוזיקה עם DJ כשהקהל מגיע, הקרנת האופרה "אדפה", מסיבת ריקודים.
26.10.16 - מוסקבה - הקרנת האופרה "אדפה" + שיחה עם המלחינה באוניברסיטה הרוסית הממלכתית למדעי הרוח. לאנשי אקדמיה ובלשנים.
29.10.16 - פרנקפורט - קונצרט חגיגי לכבוד יום הולדתה ה-70 של המלחינה באולם "בית המקהלות" בעיר. להקת בלקנטו-פרנקפורט בביצוע חי לשתיים מיצירות המלחינה הנמצאות ברפרטואר הלהקה מאז שנות ה-90:
1. "קריאה לכוכבים" (אנסמבל זמרות עם חליליות זורנה וכלי הקשה אקזוטיים), באכדית.
2. "Mein Volk" (עמי), לזמרת וגיטרה. זמרה בגרמנית למילותיה של אלזה לסקר-שילר (מקור).
30.10.16 - פרנקפורט - יום המוקדש כולו למלחינה, בארכיון המלחינות הבינלאומי Frau und Musik. ראיון עם הסברים על האופרה החדשה "אדפה", הקרנה, אירוע "פגוש את המלחין", קבלת פנים.
בליווי פרסום חגיגי מיוחד של הבטאון Viva Voce מטעם הארכיון, שמוקדש למלחינה ליום הולדתה ה-70.
3.11.16 יום חמישי 20:00 - מוזאון טיקוטין, הר הכרמל, חיפה. הקרנת האופרה החדשה "אדפה" + שיחה עם זמירה לוצקי מ"קול המוזיקה" + קבלת פנים.
14.11.16 יום שני 18:00 - אודיטוריום מחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית בירושלים. הקרנת הגרנד אופרה "אדפה" עם הסברי המלחינה.
1.12.16 יום חמישי - האירוע החותם - צוותא, האולם הקטן, תל אביב - ערב מחווה למלחינה במסגרת פסטיבל פורום המלחינות "ווקספמינה 3".
19:30 קונצרט קאמרי עם בכורה עולמית ליצירה חדשה נוספת - "שני שירי כאב ושיר שמחה אחד" - שלוש מיניאטורות לקונטרבס וקול, בשילוב סרט מגנטי ושקופיות, עם סולן הקונטרבס הצעיר, רון ופריק. שלוש המיניאטורות מוקדשות לנשים אהובות במיוחד על המלחינה. בסרט המגנטי משתלבים קולה של פליישר וכן אלמנטים נוספים, כקולות חיות וצעצועי ילדים.
20:30 ביצוע "כשני ענפים" - הקנטטה הוירטואוזית למילות המשוררת הבדואית, אלחנסא, אשר כבר סומנה כאחת מיצירות המופת של סוף המאה העשרים (בולז, שנבל), חוזרת בגדול לבמה. בביצוע זמרי מורן עם נגנים אורחים. מנצח גיא פלץ.
הגרנד האופרה "אדפה" (הפקת וידאו)
האופרה מבוססת על מיתוס עתיק ממסופוטמיה, ששרד בשפה האכדית; הליברטו משמר את השפה המקורית, ובכך מהווה נקודת שיא בסדרת יצירותיה של פליישר המחיות שפות שמיות עתיקות, ששרדו רק בממצאים ארכיאולוגיים - שילוב של מיתוס עתיק בן 4,000 שנה עם טכניקות חיבור וטכנולוגיות חדישות.
במוקד המיתוס עומד אדפה, יצור שעלה מן הים, הנקרע לאורך האופרה בין העולם הארוטי שעל פני האדמה לבין עולם הנצח שבשמים. במערכה הראשונה, אדפה, משרתו של אל הים והחוכמה, מסרב לפיתוייה החושניים של רוח הדרום - המייצגת את פריון האדמה - להזדווג עימה, ובסופו של דבר שובר את כנפה. במערכה השנייה, אנו עדים לתוצאות ההרסניות של המאבק הזה: ללא רוח הדרום, חדל הפריון על
הארץ, ההופכת לשממה עקרה. כאשר אל השמים למד על הסיבה לכך, הוא מזמן את אדפה לשמים בזעם. אל הים, אדונו של אדפה, מדריך אותו בטרם עלייתו השמימה, ומסובב אותו בכחש: הוא מזהיר אותו שלא יאכל ולא ישתה מ-"מזון המוות" שיוצע לו בשמים.
במערכה השלישית, עולה אדפה השמימה ומתעמת עם אל השמים. רק לאחר שהוא מסרב לאכול ולשתות, בהתאם לעצתו של אל הים, הוא לָמֵד שבכך סרב לקבל חיי נצח -שכן אל השמים הציע לו "מזון החיים". הוא זוכה, אם כן, לסיור מרהיב בשמים, אך לא בחיי נצח. בסוף האופרה, הוא חוזר לאדמה; הפעם הוא נענה לחיזוריה של סופת הדרום, הכוח הנשי אשר בתחילת האופרה נאבק בו בעוצמה רבה. ההזדווגות ביניהם מובילה לפריון עלי אדמות. האופרה מסתיימת בהמנון פוריות.
סגנונה המוזיקלי של היצירה מהווה פיתוח בשפתה המוזיקלית של ציפי פליישר: הצליל זוכה לעיבוי עשיר, המקנה ליצירה אווירה אקזוטית. כל דמות זוכה לצליל בודד המתקשר אליה: אדפה מקבל את הצליל פה, אאה אל הים את הצליל רה, אנו אל השמים את הצליל סול. לתזמורת נועד לתפקיד דרמטי מובהק, כמו למשל בציור העלייה השמימה או בסיור בתוך מרחב מסתורי זה. המקהלות, הסולנים והתזמורת מצטיירים בתפקידים של אלים וכוחות טבע; הגיבור הראשי, אדפה, תדמיתו אנושית.
הפקת הוידאו של האופרה משלבת צילומים אותנטיים וציורים מעובדים עם סצנות מציאות מדומה הנבנות תוך כדי שימוש בתוכנות מחשב מתקדמות. אלה מהוות מעין "במה" אשר עליה מתרחשת עלילת האופרה.
המלחינה ראתה בעיני רוחה את שעות סיבוב היממה - מן הבוקר המוקדם וחזור אליו - כקונספט בסיסי לצבעוניות של האופרה בכללה; כך בהתקדמות מסצינה לסצנה. קונספט זה נשמר בדייקנות בטיפול בניית הוידאו.
במיתוס המקורי, בראייתו של פרופ' שלמה יזרעאל מאוניברסיטת תל אביב, בולט ההבדל בין יכולת נתינתו של אאה אל הים (כוח הדִבֵּר) ליכולת נתינתו של אנו, אל השמים (חיי נצח). גם נמצאות שם, במיתוס המקורי, ישויות בעלות תפקיד סיפורי כמקהלת דייגים ויצור אלמותי אשר אינן מקדמות את העלילה. פליישר בחרה להתלכד עם הוויית אובדן חיי הנצח כמסר מרכזי. "לא זכינו בנצח - המוות הוא האור הזוהר על חיינו לכל אורכם, ומציף את הווייתנו ככל שנוכל לדלוק". (אולי זוהי משאת נפשה שלה, כמעט שלא במודע, כאדם שהגיע לגיל 70 וחייו במעשה בלבד).
משתתפים בביצוע
שטפן גרגנר (קונטרה-טנור, גרמניה) - אדפה
אמנון זליג (בריטון, ישראל/גרמניה) - אל הים
איל אדלמן (בס פרופונדו, ישראל/גרמניה) - אל השמים
מקהלת אנסמבל הבארוק הצ'כי:
- מקהלת נשים: נימפות על הים, סופת הדרום
- מקהלת גברים: אלים בשערי השמים
- מקהלה מעורבת: אדמה במצב שממה; אדמה במצב פריון
ניצוח והכנת מקהלה: תרזה ולקובה
התזמורת הפילהרמונית של מורביה
מנצח: פטר ורונסק
קורופטיטור סולנים: נעמן וגנר (ישראל/גרמניה)
טון מייסטר: פאול פרנטישק (ברטיסלבה)
תלבושות ואימאז'ים פיקטוריאליים: סופיה מדניקוב (ישראל)
עריכת וידאו: אבי אלבז (ישראל)
רכיבים ויזואליים: עדן אוריון (ישראל)
צלמים מרכזיים: סטיל'ס - עדן אוריון, וידאו - ניקולאי בורי (גרמניה)
מאחורי הכתיבה וההפקה של "אדפה" - מפי המלחינה
"על היצירה הזאת אני כבר עובדת מאז שנת 2000. כשהסתובבתי באירופה במסגרת נסיעותיי כמלחינה ניסיתי לעניין בתי אופרה בהפקת הבכורה. כבר הייתי עם שם עולמי, יכולתי לפתוח בקלות דלתות של מספר בתי אופרה, אבל הן נסגרו כששמעו על הממדים ועל המקוריות. הבנתי שעולם האופרה הממוסחר (וזה לא חדש) הוא לא הכתובת למלחין בן-הזמן (contemporary) שרוצה להעז ולהגיד משהו שלא כל-כך נוח להם. ואז באה ההחלטה על אופרת וידאו - בה אשלוט אנוכי בכל המרכיבים, כשמסביבי האנשים המוכשרים ביותר. הלחנתי בלהט, אופרה להרכב הגדול ביותר שאפשרי (לאורך המאה ה-20 זה לא קרה בדיוק מאותה סיבה), הפכתי את ביתי וכן את חוף בת גלים לאַטלייה גדול, ושם שהיתי מאז שהתחיל התהליך הקתרתי".
ציפי פליישר - מבחר משבחי הביקורת בארץ: ד"ר חנוך רון: "ישראל זקוקה לטיפוס של יוצר אנליטי ומקיף, המסוגל להביא בתבונה, באהבה ובלי "סנוביזם מערבי", אל תוך הפלורליזם התרבותי של ארצו את היצירה המשמעותית" - כך אמר פעם המלחין לוצ'יאנו בריו. כשאמר זאת לא ידע בריו כי בשנים האחרונות הופיעה על בימת המוזיקה הישראלית מלחינה מיוחדת במינה - ציפי פליישר, אשר ביצירותיה האחרונות אפשר למצוא כל אותן איכויות שבריו מחפש במוזיקה הישראלית.
פליישר חודרת עמוק אל תוך הפלורליזם התרבותי של ישראל - המפגש בין עולם המוזיקה המערבית על כל שכבותיה ההיסטוריות, לבין עולם המוזיקה הערבית עם האיכויות הייחודיות שלה. המפגש הקשה הזה מבחינה חברתית-תרבותית, המפגש הכואב והאלים הזה מבחינה פוליטית - הופך אצל פליישר למפגש מרתק, אמיתי, אפילו מרגש ברמות המוסיקאליות השונות שלו.
איש הרדיו הוותיק אבי חנני: ציפי פליישר מוסיפה צבע לפסיפס של המוזיקה הישראלית שבלעדיו היא בוודאי הייתה חיוורת משהו. יש לה חוש תיזמון להתקנא - יצירה בת שלוש דקות או בת שעה - ואתה נתפס לכל רגע. יש לה חשיבה רב-תחומית והיא מנתצת את הקו החוצץ שבין מוזיקה "פופולרית" ל"אמנותית" - שיאו של ההיבט הזה הוא בספרה המבריק על מתי כספי. ונזכור כולנו: היא גם לעולם לא תגיד משהו שהיא לא מאמינה בו.
המלחין והמנצח
נועם שריף: לציפי פליישר יש כשרון נדיר בכל תחומי המוזיקה, מי ידמה ומי ישווה לה.
הזמרת מירה זכאי: ציפי פליישר במכלול יצירתה פרצה גבולות ומסגרות באופן מעורר השתאות.
המזרחן פרופ' ששון סומך: ראיתי הרבה, פגשתי הרבה, אבל כזאת התלהבות עשייה מצאתי רק אצל ציפי פליישר. מה הפלא שהיא מצליחה לגשר ולקשר בין עמי האזור ומגיעה למיפגשים שפוליטיקאים רק יכולים לחלום עליהם.
המנצח אבנר איתי: ציפי פליישר היא הבן אדם היחיד שאני מכיר שהברוטו שהיא נושמת והנטו שהיא עושה הם היינו הך. אלה האנרגיות שלה.
ציפי פליישר - מבחר משבחי הביקורת העולמית
ארה"ב:
- (על התקליטור המסחרי "Vocal Music" תוצרת החברה האמריקנית Opus One) - פליישר מגלה מיומנות יוצאת-דופן בהתאמת מוזיקה לטקסטים בעלי עוצמה. המוזיקה שלה הבעתית ומתקשרת, ולעולם אינה עומדת בדרכן של המלים. Raymond, American Record Guide (July/August 1993)
- (לאחר ביצוע "המדריגלים לנוף הארץ" על-ידי מקהלת "רינת" 1989 בניו-יורק: המדריגלים של ציפי פליישר מגיעים בשפה המוסיקלית שלהם אל קצה החדירות ההבעתית. New York Times (3 March 1989)
אנגליה:
(לאחר קונצרט "Suns in the East" בו בוצע המחזור "נערה פרפר נערה") - "נערה פרפר נערה" של ציפי פליישר הייתה נקודת השיא (highlight) של הקונצרט כולו. הביצוע של הלחנתה מלאת הצבעוניות (colorful) לטקסטים בערבית היה יפהפה.Jewish Chronicle (26 June 1992)
גרמניה: (בעקבות אירוע פרומו עם מיצגים של יצירות רבות, בארכיון המלחינות Frau und Musik) לקראת ביצוע האופרה "מדאה" בקלן: פליישר מוצאת שוב ושוב שותפים מתאימים לדימויים הצליליים שלה. היא נמשכה במיוחד אל הלא-מאולף: הקולות הגרוניים הגסים של ילדי הבדואים, הצלילים הטבעיים של צעירים התוקעים בשופר [...] האירוע זיכה אותנו במבט מאלף לתוך בית המלאכה של מלחינה שכוח היצירה שלה מגשר על פני תרבויות יהודיות וערביות, כפי שמסמלת זאת הקנטטה כשני ענפים. אנרגיה ריתמית בלתי-נדלית ושפע של דמיון טונאלי והצללתי הם התנאים לפרופיל היצירתי של מלחינה אשר מגשימה באמצעים אמנותיים את מה שטרם נעשה בדרכים פוליטיות. Gerhard Schroth, Frankfurter Allgemeine Zeitung (July 2003)
אוסטריה: (ביקורת לאחר ביצוע האופרה "קין והבל" בוינה) - לעתים, היופי חבוי מאחורי חומות אפורות [...] המלחינה ציפי פליישר משקפת את תולדות המוזיקה: מזיגה מוסיקלית של השפעות מסורתיות ובנות זמננו, המגיעות עד לצלילים הערבים לאוזן, ויוצרת דרמה רחבת ממדים הן בסגנון והן בצורה. Review of Cain and Abel, Der Standard, Vienna (April 2005
בין הפרסים שקיבלה:
- אות יקיר אקו"ם (2016) על 50 שנות יצירה - מחוץ למסגרת פרסי אקו"ם (אפילו כולל הפרס על מפעל חיים) - ניתן ממש ליחידי סגולה
- הפרס על מפעל חיים בתחום המוזיקה הקונצרטית (2003), מטעם אקו"ם
- פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים (1998)
- פרס הרוסטרום מטעם אונסקו פריז (1988) על "גלימת הלילה" ו"בהרי ארמניה"
- פרס ראשון למוזיקה מקהלתית בתחרות הבינלאומית מטעמי "זמרי המדריגלים מקיימברידג'" מסצ'וסטס (1998) - למדריגל מס' 1 לנוף הארץ
- פרס המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות (1993) ל"אורטוריה 1492-1992"
- פרס ראשון (שופטים ומאזיני רדיו) בתחרות בינלאומית לוידאוקליפים במונטריאול (1993) ל"גלימת הלילה"
- מלגות שהייה לצורך הלחנה בגרמניה (1993), ארה"ב (1995) וישראל (משכנות שאננים 1996).
בין יצירותיה שזכו להצלחה בינלאומית:
1977 - נערה ושמה לימונאד (לתזמורת סימפונית), נערה פרפר נערה (מחזור שירים). שתי היצירות נכתבו לפי טקסטים של משוררים מודרניים מסוריה ולבנון עם שפה סוריאליסטית. ציפי התחברה אל הנופים, הדימויים, הסמלים, מהלכי הנפש החזקים של המשוררים. "לימונאד" מבוצעת הרבה בישראל מאז שנות ה-70 וה-80 - ומאז שנות ה-90 המוקדמות בחוף המערבי של ארה"ב (לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו), והמחזור - הפלא ופלא - הפך ללהיט: בתרגום לשפות רבות ובהרכבים מגוונים; עד כדי כך שזכה לתקליטור גירסאות מכל העולם ב-2005. כדאי להזכיר ביצועים בלונדון, במספר ערים בגרמניה וארה"ב, מונטריאול, מקסיקו-סיטי, בוותיקן שברומא.
1985 - קינה למילים של אלזה לסקר-שילר, קיימת גם בגירסה עברית בתרגום
יהודה עמיחי. יצירה לירית במיוחד בהרכב ייחודי של זמרת סופרן סולנית עם מקהלת נשים, נבלים וכלי הקשה. הצלחה כבירה בגרמניה (דיסלדורף, ברמן) לאחר הבכורה הישראלית.
1988 - גלימת הלילה. קולאז' של קולות ילדים בדואים (מרהט שבנגב) שהיכה בתדהמה את עולם המוזיקה המערבית המעונב: ציפי עבדה עם ילדי רהט ואחר-כך הפכה את קולותיהם לסרט מגנטי קצר. הן התהליך והן התוצאה היכו גלים מיד כשהטייפ המגנטי הושמע; פרס הרוסטרום Rostrum של אונסקו-פריז באותה שנה הוא ההוכחה החותכת, אחר כך ביצועים בפסטיבלים יוקרתיים למוזיקה אלקטרו-אקוסטית בארה"ב ובקנדה.
1989 - כשני ענפים. מקהלה וירטואוזית עם קומץ נגנים מבצעת טקסט מקורי מלא העזה של משוררת קדומה מחצי האי ערב. הקנטטה הזאת בת 40 הדקות נחשבת לאחת מיצירות המופת של סוף המאה ה-20. צליליות אוונגרדיסטית, קצביות פרועה, היגוי פורץ דרך של הזמרים. זוכה עכשיו לביצוע שלישי בישראל - זמרי מורן בניצוח גיא פלץ (לאחר זמרי קאמרן ו-Naked Voices) - שייסע עם היצירה לחו"ל.
1993 - קריאה לכוכבים - מולטימדיה ל-6 זמרות עם ענפי תמרים, חליליות ומוטות ברזל, ריטואל עם כלים אקזוטיים שפליישר רוקחת ממנו צליליות מכשפת שבין עתיק לחדש. היצירה הוזמנה על-ידי להקת בלקנטו פרנקפורט ומאז היא מבצעת אותה דרך קבע במסעות הקונצרטים שלה; ב-2013 בוצעה אף ב-UCLA (אוניברסיטת קליפורניה לוס אנג'לס) על-ידי סטודנטים מוכשרים, ושם לבש הריטואל בן-גוון אינדיאני משהו.
1995 - דניאל בגוב האריות - המולטימדיה בקופטית, סרט וידאו-ארט בן 20 דקות בצבעים מרהיבים שמספר את סיפור דניאל דווקא בקופטית, כי ציפי שהתה בתוככי הקהילה הקופטית בקהיר כשהלחינה את המוזיקה. דניאל הוא דן אטינגר בימים בהם עוד שר כזמר בריטון בטרם החל את דרכו כמנצח; שרי דריוש המלך הפרסי הם מקהלת גברים. איכויות נדירות אולטימטיביות של סאונד ותמונה הביאו לפופולריות עצומה של הארט-וידאו הזה שמוקרן חדשים לבקרים בארץ ובעולם; קומץ אזכורים קטן של הקרנות חשובות - ת"א וחיפה בשנות ה-90, קאסל (גרמניה 1998, לונדון 2011, מינסטר (גרמניה) 2012, מכללת ספיר שבנגב 2012, ירושלים 2015.
1995 - מדאה - אופרה קאמרית, המוקדמת ביותר של ציפי; מדאה ויאסון גם יחד מגולמות בתפקיד של זמרת אחת שאליה מצטרפים נגנים-שחקנים. בקונספט הדרמטי עולה השאלה אם מדאה היא הרוצחת. לאחר הבכורה (בפסטיבל קול המוזיקה) בכפר בלום 1997 הצלחה כבירה בבית האופרה היוקרתי של קלן 2004, עם פרשנות פוליטית של הבמאי - מדאה הופכת למחבלת מתאבדת כשזורקת בסוף האופרה רימון אל הקהל.
2000 - הסימפוניה הרביעית. בז'אנר הזה ציפי תמיד מחפשת נופך חדש, תמונתי או טקסטורלי-צלילי. כאן היא צירפה לתזמורת שני נגנים אתניים כסולנים באילתור מונחה; נוצר כאן סאונד מאוד אקזוטי ומעודן בתוך הז'אנר הסימפוני. הצלחה גדולה בפראג (בכורה) ואחר-כך בחג המוזיקה הישראלית באר שבע 2007.
2001 - קין והבל - אופרה קאמרית נוספת. אל שני האחים "נדבקות" שתי כבשים שיש להן צביון אימאז' דימוי נשי והן מעבות את העלילה של הרצח הראשון באנושות (ועוד בתוך משפחה!). תחילת האופרה באידיליה שבין חיה לאדם וסופה בקנאה מטורפת. הצלחה גדולה בחג המוזיקה בבכורה העולמית (2002) ואחר כך בוינה (2005 ביקורת סוחפת). גישת הבימוי בישראל הייתה פלסטית-צבעונית עם הרבה רקוויזיטים על הבמה, באווירה קדמונית, ובוינה מינימליסטית ארוטית עד כדי עירום ומגע מיני בין חיה ואדם.
2004 - הסימפוניה החמישית - תזמורת סימפונית, שופרות בעיבוד מודרני עם קולו של
שלום חנוך ותפילת כל נדרי - כל אלה דרים בכפיפה אחת בתוך אולם הקונצרטים. הקהל היה בהלם באולם הנרי קראון בקונצרט התזמורת הסימפונית ירושלים (2006); הוא הגיע לקונצרט-סדרה רגיל של התזמורת.
2006 - אהבה עתיקה - נערי פלץ, מקהלת הילדים הטובה ביותר בעולם, מכבדת את ציפי פליישר! היא כתבה להם במיוחד יצירה זו - הלחנה של מספר טקסטים עתיקים בשפות שונות המדברים על אהבה בלשון מובנת לילדים. ביצועם המשובח של נערי פלץ (אלבום כפול Lieder תוצרת Vienna Modern Masters 2009) מהמם את כל שומעיו.
2010 - אואזיס - אופרת הילדים עוסקת בעולמם של ילדי סיני בזמן יציאת מצרים, סיפורה הקסום של יעל מדיני על ילדי אוהל בני ישראל שהתעלפו במדבר וההחייאה באה מילדים בדואים שמשוטטים שם. האופרה הוזמנה בקרלסרוה (גרמניה) והבכורה נחגגה שם בעם רב ובפרסומי ענק (קרלסרוה 2010). הופקה אחר כך בביצוע מושלם באנגלית עם קונספט אמנותי שראוי לתשבחות (ברטיסלבה 2013). זה עתה, מרס 2016, בוצעה שוב בגרמנית בגראץ אוסטריה וביצוע נוסף בדרך בגרמנית עם ילדי רדיו לייפציג. בישראל מתוכננת הבכורה בעברית ב-2018.
