איש אינו שר באלפו את
בוב דילן. כי שם יודעים מה הוא שר. שרים אותו בוושינגטון, ובלונדון, ובמוסקבה, ובירושלים, וגם, בטוקיו שרים אותו ואני מניח כי גם במוסקבה, כי גם באוסלו אין לאיש מושג מה הוא שר. זה היה מזמן. לפני שהכתירו אותו בפרס נובל לספרות. לפני כשהוא האמין עוד כי הוא רק טרובדור של שאלות עתיקות כמו אבן הצור ממנה עשה האדם ראשי חיצים, שנולדו להיוותר בלי תשובות, כשהחיים בראשיתם נראו כלידה לשם מחאה. עכשיו, הוא הזקין, עכשיו המחאה הלכה לטרקליני הצביעות, לסלונים של מדם העמדת פנים, והתעטרה בזירי דפנה. אבל השיר הנושן ההוא רודף את הפרס, ואיננו חדל לחבל במנוחה
How many deaths will it take till he knows, that too many people have died The answer, my friend, is blowing in the wind The answer is blowing in the wind
ערב הפורש סוכת שלוום עלינו התשע"ז.
